פייק היסטרי ופייק היסטורי: תפילות יהודים בהר הבית היו גם לפני בן גביר

עוד בטרם התיישב איתמר בן גביר על כיסא השר לביטחון הפנים, כבר מנדנדים את כיסאו הריק ח"כים מהאופוזיציה הנכנסת. הם מזהירים מפני הצפוי בהר הבית אם בן גביר יהפוך לשר לביטחון הפנים, כשעל ראש חרדתם, חלום בלהות: אפשרות שהממשלה תחליט להתיר תפילת יהודים בהר. מגדיל מכולם לעשות מר "אג'נדה אזרחית", ח"כ מנסור עבאס, מאבני היסוד של הקואליציה היוצאת, שמזהיר כי תפילת יהודים בהר הבית תגרום למלחמה.

אז הלו - תרגיעו. השנה היא שנת 2022. יהודים מתפללים בהר כבר חמש שנים; תפילות שקטות, לא מתגרות, בפינה הדרום־מזרחית של ההר, באישור המשטרה ובפיקוחה! שכחתם? כנראה לא. זה קרה כידוע בהדרגה, אחרי אינספור זעזועים ושינויים מהותיים בהר הקדוש שיזם וביצע הצד המוסלמי, עד שהסטטוס קוו שם הפך לפייק סטטוס קוו.

מה שמנסה לעשות עתה חבורת המזדעקים מול חזרתו של נתניהו לשלטון, הוא לנצל את היסטריית בן גביר כדי להוביל אותנו אחורנית במנהרת הזמן, לסובב לנו את הראש ולהזהיר מפני תפילות יהודים בהר, כאילו אלה אינן מתקיימות שם כבר כמה שנים. במילים פשוטות: להפסיק את תפילות היהודים בהר.

שנזכיר, מאוד בקצרה, מה התחולל בהר מאז 1967, עד שהיהודים העזו אף הם לשנות משהו בכללים המאוד אלסטיים שם? אז הנה: המוסלמים הפכו למסגד את מבנה כיפת הסלע, שבמקור אינו מסגד, וריצפו חלקים ניכרים ממתחם הר הבית, שמשמשים בפועל לתפילת רבבות. הם הקימו בהר שלושה מסגדים נוספים: את מסגד אל־מרוואני שבאורוות שלמה, בחללים הדרום־מזרחיים של הר הבית; את מסגד אל־אקצא הקדום, מתחת למסגד אל־אקצא העילי; ואת מתחם שער הרחמים.

חוק כהמלצה בלבד

המוסלמים גם הפכו לבדיחה את חוקי התכנון, הבנייה והעתיקות - שבשנים הראשונות לאחר מלחמת ששת הימים נאכפו בהר - והפכו אותם להמלצה בלבד. עד היום הם נאכפים שם באופן חלקי, עקיף ובלתי פורמלי. לאורך השנים הם פגעו בעתיקות רבות בהר, לא פעם בכוונה תחילה, בעיקר בעתיקות יהודיות. ניסו שחם העיד כאשר כיהן כמפקד היחידה למקומות קדושים, ש"המוסלמים מנסים להשמיד כל שריד לזכר יהודי בהר הבית". שוקה דורפמן ז"ל (שהיה מנכ"ל רשות העתיקות) סיפר כי "לאורך השנים נמנעו ממשלות ישראל מלטפל כראוי בהפרות החוק ובמימוש הריבונות הישראלית בכל הקשור להר הבית". מפקדי ההר לדורותיהם ציינו שהווקף כלל אינו חותם על בקשות לרשויות התכנון, אלא מעביר אותן למשטרה, בהליך מסורבל, שלא קיים בשום מקום אחר במדינת ישראל.

ויש עוד: ירדן, שבתחילת הדרך היתה לא יותר מאשר קבלן חיצוני, ששילם משכורות לעובדי הווקף בהר, הפכה לשותף השקט, ולעיתים הרועש, של ישראל בניהול הר הבית (כתבנו על כך רבות); שערי השלשלת והכותנה, שפעם היו פתוחים בפני יהודים, ננעלו בפניהם. צומצמו ימי הביקור ושעות הביקור של יהודים בהר והן הוגבלו לארבע שעות וחצי ביום, בימים ראשון עד חמישי בלבד; נקבע מסלול ביקור מוגדר ליהודים (בעיקר דתיים) בהר, ונאסרה עליהם הכניסה למסגדים. גם האיסור להניף דגלים בהר הופר לאורך השנים פעמים רבות, שכן במקום מתנופפים דגלי אש"ף, חמאס, האחים המוסלמים, דאעש וחיזב אל־תחריר. האיסור להניף דגלים בהר נאכף רק כשמדובר בדגלי ישראל.

ואז, רק אז, החליטו היהודים שאם הכל משתנה בהר, אז שתשתנה גם האפליה הבוטה לרעתם בכל הקשור לתפילות בהר. השינוי הזה הגיע מלמטה. ציבורים רחבים לא יכלו לשאת עוד את האיסור המבזה על יהודים להתפלל בקדוש שבמקומותיהם. הלחץ עשה את שלו. השינוי התרחש. המדינה השלימה עימו.

כשהשמאל כולו היה ציוני

ועכשיו "זמן בן גביר", ופעמוני האזעקה מצלצלים: אסון יתרחש אם תאשרו תפילות יהודים בהר. ובכן - לא צריך לאשר, אבל צריך לדייק: תפילות יהודים כבר מתקיימות בהר.

וכפי שלא עולה על הדעת להוציא מתפללים מוסלמים ממסגדי אל־מרוואני ואל־אקצא הקדום - שתי מהפכות משנות עולם וסטטוס קוו שהמוסלמים חוללו בהר הבית - כך לא יעלה על הדעת להפסיק את תפילות היהודים השקטות בהר. אם תחת כהונתו של השר לביטחון הפנים בר־לב המשטרה הבינה זאת, וירדן "בלעה" זאת, קל וחומר שבתקופת שלטונו המחודש של נתניהו ואולי כהונתו של בן גביר כשר לביטחון הפנים - אין לעשות זאת. לא צריך עכשיו, כשהשלטון מתחלף, להכריז הכרזות, אלא פשוט להמשיך זאת, ולדחות בנימוס ובתקיפות את תרחישי המלחמה של עבאס וחבריו.

פעם, כשהשמאל בארץ היה כולו ציוני, הבינו גם אישים כיעקב חזן - מנהיג מפ"ם המנוח, מוטה גור - משחרר הר הבית ומראשי מפלגת העבודה, או הרב יהודה עמיטל - מייסד "מימד", שהסדר היהודי הנכון מחייב גם תפילות יהודים בהר. מוטה גור, למשל, אמר כי כאשר ידובר בהסדר הקבע, "לא יעלה על הדעת שיהודים לא יוכלו להתפלל על הר הבית".

מחלקת המדינה של ארה"ב בתקופת כהונתו של ברק אובמה כנשיא לא המתינה להסדר קבע כדי לפרסם ב־2012 את דו"ח חופש הדת הבינלאומי שלה. שם צוין כי ישראל מפלה יהודים בהר הבית ומונעת מהם להתפלל במקום. גם "תוכנית המאה" של נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ, מינואר 2012, הזכירה אפשרות למימוש זכות התפילה של יהודים בהר. חיליק בר, לשעבר מנכ"ל מפלגת העבודה, יזם פעם יחד עם ח"כ מירי רגב הצעת חוק שתסדיר פורמלית תפילת יהודים בהר, אך נסוג ממנה בלחץ השב"כ.

אז אל תשנו את ההיסטוריה רק בגלל ההיסטריה, רק כי בן גביר אולי מגיע. אם כבר משהו צריך להשתנות בסוגיית הר הבית כתוצאה מחילופי השלטון, הרי זו ההתייחסות להסתה שמניעה את גלגלי עלילת הדם המודרנית "אל־אקצא בסכנה". בעלילה הזאת נתלים בשנים האחרונות, ובחודשים האחרונים, מאות המחבלים (היורים, הדורסים והדוקרים) שיוצאים לרצוח יהודים.

המטיפים בהר ומחוצה לו, ששוטפים את מוחם של המחבלים הללו בשקר הזה, נושאים באחריות לטרור לא פחות מהטרוריסטים עצמם. הם מייצרים תודעת טרור והופכים את עלילת הדם השקרית לפונדקאית טרור ולמחוללת סדרתית של פיגועים. לכן הם צריכים לשבת בכלא. זה יכול, אגב, להיות אחד מהשינויים המבורכים שיחולל בן גביר, אם אכן יהפוך לשר לביטחון הפנים.

את תפילת היהודים השקטה בהר - כבשת הרש, שהצד היהודי השיג לעצמו רק לפני שנים אחדות, אחרי שהמוסלמים שינו שם סדרי עולם - צריך כמובן להותיר על כנה, ולא לשנות בדיעבד את ציר הזמן ולעוותו.