כמו תיקו בשחמט

"אז איך ייגמרו הבחירות אצלכם?", אינספור פעמים הוצגה השאלה הזו לישראלים שהתלוו השבוע לביקורו של נשיא המדינה יצחק הרצוג בבירת ארה"ב. בלשכות החשובות של הממשל, במסדרונות הקונגרס, במכוני המחקר, בשיחות המסדרון, ניסו הכל לדלות מהפמליה, כמו גם מהעיתונאים, תחזית מנבאת עתידות.

ניסינו את כוחנו, אך גם השואלים ידעו שכוחן של הנבואות יפה כמו הימורים בקזינו. "התוצאה הצפויה ביותר כרגע של הבחירות החמישיות בישראל היא בחירות שישיות מתי שהוא ב־2023", סיכם את המצב בריאן קטוליס, סגן נשיא "מכון המזרח התיכון". קטוליס התגורר בעבר בארץ ומכיר היטב את הניואנסים. בחודש שעבר ביקר שוב, עם משלחת של איפא"ק שלמדה על האתגרים הביטחוניים של ישראל, ובין היתר ביקרה ברמאללה.

במאמר שכותרתו "המערכת הפוליטית הבלתי מתפקדת של ישראל מובילה אותה לבחירות נוספות", כתב קטוליס: "זהו מעין טירוף פוליטי של לעשות אותו הדבר שוב ושוב, אבל לצפות לתוצאה אחרת. התרחיש הזה מוביל יותר ויותר קולות לקרוא לרפורמה רחבה של המערכת הפוליטית בישראל. אך הקריאות אינן מובילות לשום מקום, בגלל השסעים הלאומיים שמובילים לתקלה החוזרת והנשנית של בחירות. נשמע מוכר, אמריקה?"

ואכן, כשם שישראל ניצבת בפני פט פוליטי - מצב בשחמט שבו שחקן שעומד להפסיד ממלט את עצמו באמצעות סחיטת תיקו מהיריב - כך גם באמריקה. ב־8 בנובמבר יסתיימו פה בחירות האמצע. הרפובליקנים צפויים לגרוף ניצחון ולקבל את השליטה בקונגרס, מה שיסבך לנשיא הדמוקרטי ביידן את החיים. כל מהלך שינסה להעביר, יוכשל על ידי יריביו.

זלנסקי ישלם

אחד הקורבנות הראשונים של המהפך הצפוי יהיה הסיוע האמריקני לאוקראינה. מנהיגי הרפובליקנים מתכוונים לעצור את תקציבי העתק שביידן מעביר לזלנסקי. גם כך במלחמה הזו אין הכרעה, אך היחלשות של תמיכת המערב עלולה להגדיל את הדשדוש, בדרך לפט אוקראיני.

אי אפשר שלא לראות את הדמיון העז בין המצב הפוליטי בארץ לבין המתחולל פה. מה שמאחד את השמאל הוא רק הרצון לבלום את נתניהו אישית. כאן, אלמלא דונלד טראמפ, הניצחון הרפובליקני היה אמור להיות גדול פי כמה. טראמפ מצד אחד מלהיב את המצביעים הרפובליקנים, כפי שלא עושה שום מנהיג אחר. מצד שני, הוא גם הקלף הגדול ביותר של הדמוקרטים. הסלידה והאימה ממנו כה מרתיעות מצביעי מרכז, עד שהם מעדיפים את ביידן, על חולשתו, זקנתו ובלבוליו, ובלבד שטראמפ ייחסם. אף ששיטות השלטון בארה"ב ובישראל כה שונות, התוצאה זהה. פט אמריקני.

מי שניסה להפוך את קללת המשברים הפוליטיים בשתי המדינות לברכה, היה הנשיא הרצוג. ביום שלישי פגש את גברת הברזל של המפלגה הדמוקרטית, ננסי פלוסי – זו שביקרה לאחרונה בטייוואן בצעד היסטורי אמיץ. אל לשכתה המרשימה של פלוסי חדרו הפולשים לקונגרס ב־6 בינואר 2021. בדרכנו לסקר את המפגש, צעדנו בדרך שבה הלכו הם - חוויה משעשעת ומפחידה בעת ובעונה אחת.

"הביקור שלי כאן מגיע בזמנים רגישים, כאשר גם בישראל וגם בארה"ב נערכות הבחירות", אמר הרצוג לפלוסי. "הוא נועד להדגיש שהברית בין המדינות היא מעל לכל חשבון פוליטי ומעל לכל מחלוקת שעשויה להיות בין המדינות". גם הרצוג וגם פלוסי הדגישו שהברית עם ישראל היא דו־מפלגתית - הערה חשובה לנוכח העתיד.

תזמון ביקורו של הרצוג בוושינגטון היה מוזר. פחות משבוע לפני הבחירות בישראל, כאשר הכל יודעים שאנשי ביידן לא רוצים בשובו של נתניהו. צעד אמריקני שיתפרש כהתערבות עשוי להפוך לבומרנג, וכבר היו דברים מעולם.

אך גם בצד הישראלי וגם בצד האמריקני עמדו על כך שהפעם הממשל לא מתערב. ואכן, אם ביידן זימן את הרצוג דקה לפני הבחירות כדי לסייע לצד של לפיד, אזי העזרה היתה כה עקיפה ומרומזת שאיש לא יכול היה להבחין בה.

לזכותו של הרצוג ייאמר שלא הסכים לשמש כלי פוליטי. בפגישה עם מנהיגי הארגונים היהודיים הדגיש כי "עלינו לכבד את ההכרעות הדמוקרטיות זו של זו" - רמז ברור שגם אם ביבי ייבחר, או בן גביר ימונה לשר, על האמריקנים יהיה להשלים עם כך.

מה שמעניין את הרצוג, והוא בהחלט פעיל בתחום, זו המדינאות, בפרט לנוכח החלל שמותיר רה"מ לפיד בחלק מהגזרות. הרצוג הניע את הפיוס עם טורקיה וקיים שיחת הרגעה עם פוטין על משבר הסוכנות.

כאן בוושינגטון נפגש גם עם מזכיר המדינה, אנתוני בלינקן, וגם עם היועץ לביטחון לאומי, ג'ייק סאליבן. להם ולנשיא הציג הוכחות - שהאמריקנים לא באמת היו זקוקים להן - בדבר הסיוע האיראני לרוסיה במלחמה באוקראינה.

המבוכות של ביידן

הלשונות הרעות אומרות שסאליבן ובלינקן הם המנהלים בפועל של מדיניות החוץ האמריקנית, לנוכח מצבו של הנשיא. בין שהרכלנים צודקים ובין שלאו, ברור שהממשל נראה חלש.

השבוע, כחלק מהניסיון למצוא חן בעיני מצביעים פרוגרסיביים, ביידן התראיין לאדם בשם שרלוט קליימר - דמות פופולרית בעולם הטרנסג'נדר - "שנמצא ביום ה־221 של תהליך שינוי מינו, מגבר לאישה", כהגדרתו/ה. "אני אוהב אותך", התחנחן ביידן בפני קליימר.

כשמשווים בין התמונות המביכות האלה לבין האכזריות מקפיאת הדם שבה נשיא סין, שי ג'ינפינג, סילק מהאולם את קודמו בתפקיד, חו ג'ינטאו, המסר לעולם מפחיד. שי, אגב, הבטיח לעמו "ימים סוערים".

בממשל ביידן דוחים את הביקורת על חולשה. לטענתם, מעשיהם נחושים וקשוחים לא פחות מאלה של טראמפ, אם באשר לאוקראינה ואם לגבי איראן.

"אין הסכם גרעין משום שאיננו מסכימים להתפשר על הדרישה של איראן שאנו נתערב בחקירה שמנהלת נגדה הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית", אומר פקיד בכיר בממשל. "אנו מכים באיראן כאשר אנו סבורים שיש לעשות זאת. לא הסרנו אף אחת מהסנקציות שהטיל ממשל טראמפ עליה, וכמעט מדי שבוע יש עיצומים חדשים נגד בכירים איראנים שמעורבים כעת בדיכוי המחאה", מוסיף הבכיר.

לפני שבוע פרסם הבית הלבן את מסמך הביטחון הלאומי המעודכן. השפה ותוכניות הפעולה הכלולות בו חדות. סין, רוסיה ואיראן מוזכרות, בסדר הזה, כאיום על שלום העולם.

לאיראן, הממשל משרטט קווים אדומים ואף מאיים בהפעלת "כלים אחרים", אם תפרוץ לגרעין או תחסום את מצרי הורמוז. הסכם הגרעין תקוע ונראה שאין סיכוי שיחזור לחיים. מצד שני, האיראנים לא פורצים לגרעין והם כנראה יודעים למה. ייתכן מאוד שגם בחזית הזו הדריכה במקום תימשך עוד שנים. אפשר לקרוא לה - פט גרעיני.