האנשים "הנכונים" רוצים לקבוע מי יתמודד מולם

לכבוד הבחירות החמישיות הבאות עלינו - אלה שכדי למנוע אותן נוצרה קואליציה משונה וכושלת של מפלגות שאין ביניהן שום מכנה משותף מהזן האידיאולוגי - התרעננו מפגיני הגשרים והצמתים באביזרים חדשים. חולצות "לך" השחורות הוחלפו בחולצות "לא תחזור" אדומות. אלא שבתוך המלתחה החדשה ומתחת לשלטים החדשים ארוזים אותם פרצופים בדיוק, אותה נחישות של ברזל, אותו להט דרמטי שפעם הוא נגד שחיתות ופעם נגד קץ הדמוקרטיה ופעם נגד כל מה שרע במדינה. שחורה או אדומה, החולצה שרה שיר אחד: רק לא ביבי.

כיוון שלובשי החולצות ומניפי הדגלים הם אזרחים איכותיים במיוחד, מובן מאליו שכל מה שהם תומכים בו הוא משובח ומועיל, וכל מה שהם מתנגדים לו - רע בהגדרה. לכן מובן מאליו שזעקות קץ הדמוקרטיה שלהם לא מכוונות כלפי זוטי דברים כמו העתירה של "יש עתיד" ליו"ר ועדת הבחירות השופט יצחק עמית, להכריז על ערוץ 14 כעל "גוף פעיל בבחירות". עתירה שאם תתקבל - תביא לסגירת הערוץ (שבתוכניותיו, ראוי לציין, אני מופיעה).

יש כאלה שיטענו שהפעלה ישירה של כוח שלטוני כנגד כלי תקשורת היא פעילות שקשה לקרוא לה "דמוקרטית" במובן המקובל של המילה, אבל בעולם תרבותי ידוע שמי שמחזיק בדעה הזאת שייך מן הסתם ל"כת הביביסטית": גוף אזוטרי שכולל קצת פחות ממחצית מבעלי זכות ההצבעה בישראל, קצת יותר ממחצית בקרב הציבור היהודי, או מה שבתנאים מסוימים מכונה בקצרה: "רוב".

לערוץ 14 אין רוב ברייטינג, אך כבר מראשית דרכו חברו כוחות גדולים ואיכותיים למנוע ממנו להתקיים: בתקופה שבה היתה לו מחויבות לשדר שידורי מורשת - הוא נקנס במאות אלפי שקלים כי לא שיתף רפורמים בשידורים, או כי שידר דיווחים ישירים בזמן הפיגוע בשרונה, או כי שידר עצרת בחירות של הליכוד. הוא זכה במכרז להפעיל את ערוץ הכנסת, אבל בג"ץ פסל את הזכייה. כאשר שונה החוק לגבי ערוצים ייעודיים, והערוץ - כמו שאר הערוצים מסוגו - החל לשדר כל מה שבא לו, אניני הטעם לא הסתפקו בצפייה בערוצים אחרים. דמוקרט מהותי לא רוצה לנצח בוויכוח. דמוקרט מהותי רוצה לחסל את הוויכוח.

יש לומר בבירור: לערוץ 14, כמו לכלי תקשורת אחרים, יש קו פוליטי משלו. הוא גלוי, הוא חוקי, הוא לא על חשבון הציבור, והוא לא שונה מכל כלי תקשורת אחר בחופש המערכתי שהוא לוקח לעצמו, במסגרת החוק, להביע את השקפת העולם של בעליו ושל המשתתפים בו. אלה כוללים, אגב, גם אנשי שמאל, גם חברי קואליציה, כלומר אלה שהסכימו להתראיין בו. חברי "יש עתיד" הוזמנו פעמים רבות, אך סירבו. לפיד לא כלל את הערוץ בסבב הראיונות של ראש השנה. ליתר דיוק, אנשי "יש עתיד" אפילו לא טרחו לסרב לבקשות להתראיין - הם בכלל לא ענו לפניות. מה שלא מנע מהם להתגולל על כך ש"חלק ניכר ממאמצי הערוץ מוקדש לניסיון להכפיש ולפגוע בראש הממשלה לפיד". עבירה תקשורתית חמורה שדורשת סגירה - פגיעה בראש ממשלה! לראשונה בתולדות התקשורת הישראלית!

זו לא הפעם הראשונה שבה האנשים הנכונים מנסים, בלובשם חולצה שחורה או אדומה, לפגוע בכלי תקשורת שמבטא את קולה של "כת" מסוכנת כלשהי. הם הצליחו לסגור את תחנת הרדיו ערוץ 7 (ובמקביל הצליחו לשמור על "קול השלום"), הגישו הצעת חוק נגד "ישראל היום" (זו ירדה מהפרק אחרי בחירות 2015, אבל מי שניסה פעם אחת - ינסה גם בפעם השנייה), ועכשיו עוברת העתירה של "יש עתיד" בשקט יחסי. בכל מקרה, החולצות האדומות לא מוטרדות ממהלך שלטוני כזה.

למעשה, אין מהלך של הממשלה הזו שמעורר בהן מורת רוח: לא חותמת הגומי של היועמ"שית, לא מינויי בכירים, לא הסכם גורלי עם לבנון פחות מחודש לפני בחירות, ולא ניסיון לשלול את הרישיון מכלי תקשורת שלא מיישר קו עם "ארץ נהדרת".

מה עמדתם של לובשי החולצות בנוגע לחופש ביטוי? הנושא לא נבדק, אם כי לי היתה התנסות אישית איתם לפני כשנתיים, בין בחירות לבחירות, כשעוד לבשו שחור. כיוון שאני מתגוררת באזור מהספקטרום העליון של הסוציואקונומיקה, התברכתי בשלוש הפגנות־קבע בשלושה צמתים. ערב אחד עברתי באחד מהם, וזכיתי למטח עלבונות מפי מנחה ההפגנה ומערכת ההגברה שלו: "שופרית, משרתת של המושחת" ודברי ליבובים מעין אלה. המפגינים סביב צפו והאזינו בשתיקה בעודי חוצה את הכביש. כוחות האור זיהו נציגה של כוח האופל והגיבו בהתאם.

בסוף השבוע האחרון שמחתי לגלות שההפגנות חזרו, בלבוש חדש ואדמוני. נראה שגם המפגינים הוותיקים שמחים על הגרדרובה החדשה, ואם החליפו את "לך" ב"לא תחזור" - נראה שהסנטימנט הישן עדיין פועם בעוז: הם מצילים משהו, הם מגינים על משהו, הם מתגוננים מפני סכנה גדולה, והם לא יתייאשו לעולם. מקסימום יחליפו חולצה.

באפריל 2021 כתב יאיר לפיד "ממשלת אחדות ישראלית היא הדבר היחיד שיכול למנוע בחירות חמישיות", שכן בחירות חמישיות הן דבר רע. אבל בחירות שישיות - לאו דווקא. בראש השנה, בראיון ל"מקור ראשון", נשאל לפיד במפורש אם שלטון נתניהו גרוע יותר מבחירות שישיות, וענה בביטחון: "לרע לישראל יש דירוג. אני חושב שהדבר הכי גרוע לישראל הוא שבנימין נתניהו יהיה במרחב השלטוני". יותר רע מבחירות שישיות, "יותר מכל דבר אחר".

לפיד הוא המוטב של ההפגנות האדומות, אבל הוא לא הנושא שלהן. הן לא בעדו. הן היו ונשארו הפגנות נגד. למרות שנתניהו הוא הנושא המובהק, הוא לא המטרה. המטרה היא להרעיש ללא הפסקה עד שהימין יבין את מהות ההתנגדות, וזו התנגדות לזכותו לבחור מי יעמוד בראש המחנה. גם הלהג המשפטי בעתירה נגד ערוץ 14 הוא חלק מאותה התנגדות. אבל יש בעד בתוך החולצות, שמשותף גם ללפיד: רק למחנה אחד מותר לנצח בבחירות. וזאת בהחלט חתיכת בעד. לא בעד הדמוקרטיה, חלילה, אבל מי צריך דמוקרטיה כשיש כוחות אור, וחולצות.