מחסום הקול: האם אחוז החסימה יכריע את הבחירות?

אחוז החסימה, השחקן שיכריע כנראה במערכת הבחירות הקרובה, כבר חרץ בעבר גורלות, ולא רק של מפלגות ומערכות בחירות. אצלנו נוטים לשכחה, אבל העלאתו המזערית של אחוז החסימה לפני כ־30 שנה (מ־1% ל־1.5%), היתה - כך התברר בדיעבד - נקודת הזינוק של התהליך המדיני הכי משמעותי שהתרחש כאן בעשורים האחרונים - תהליך אוסלו.

אלמלא התעקשה באותם ימים מפלגה נשכחת ועתירת זכויות בשם "התחיה" להעלות את אחוז החסימה, ליצחק רבין לא היה רוב של 61 ח"כים להקים את הממשלה שהביאה עלינו את "הסכם אוסלו", וש"ס כפי הנראה לא היתה חוברת אליו.

"התחיה", שהתנגדה לתהליך המדיני שניהל רה"מ יצחק שמיר מול הפלשתינים, קיוותה אז שהעלאת אחוז החסימה תכריח סיעות ימין נוספות לחבור אליה. אך לא זו בלבד שהתבדתה - היא עצמה השיגה 1.2% בלבד מקולות הבוחרים, ולא עברה את אחוז החסימה שאנשיה התעקשו לעדכן. המהלך של התחיה הביא לאיחוד דווקא של השמאל הפוליטי - ר"צ, מפ"ם ושינוי (במסגרת מרצ) - שהגיע להישג השיא שלו בכל הזמנים: 12 מנדטים.

הליכוד הובס. גוש הימין זכה אמנם ביותר קולות, אך הגרוש שחסר ללירה - הקולות שהיו יכולים למנוע מרבין את ה־61, אלמלא הועלה אחוז החסימה - הושלכו לפח. רבין הרכיב אז ממשלה שנשענה על מרצ, בתמיכה מבחוץ של המפלגות הערביות, ושל ש"ס שהצטרפה לקואליציה החדשה מעט מאוחר יותר. כך יצא לדרכו תהליך אוסלו המדמם.

ההיסטוריה הפוליטית הזאת רלוונטית גם היום, משתי סיבות עיקריות: ראשית, המפלגות שכיום מתנדנדות בסקרים סביב אחוז החסימה - מעליו או מתחתיו - עשויות ליצור בדיוק אותו אפקט מכריע, לטובת גוש נתניהו או לרעתו, כפי שיצרה אז התחיה. מספיק שאחת או שתיים מהמפלגות המתנדנדות לא יעברו את אחוז החסימה (בסקרים מוזכרות בהקשר זה שש מפלגות: רע"מ, חד"ש־תע"ל, בל"ד, העבודה, הבית היהודי של איילת שקד וישראל ביתנו) - הדבר ישחק לטובת נתניהו ויחזק את סיכוייו להגיע ל־61. לעומת זאת, אם היחידה שלא תעבור את אחוז החסימה תהיה איילת שקד, אובדן הקולות עלול דווקא לפגוע בגוש נתניהו.

שנית - תאונה פוליטית מהסוג שהתרגשה על התחיה עלולה להתרגש עכשיו על אביגדור ליברמן, כתוצאה ממהלך שנקט בעבר. ליברמן, יחד עם יאיר לפיד (שאגב, הציע לקבוע את אחוז החסימה על 6%!), הביאו לפני כשמונה שנים להעלאת אחוז החסימה מ־2% ל־3.25%. רבים מעריכים עד היום שהדבר נעשה כדי לפגוע בסיכויי המפלגות הערביות והמפלגות החרדיות. מכל מקום - התוצאה, למגינת ליבו של ליברמן, היתה שהמפלגות הערביות התאחדו, הקימו את הרשימה המשותפת והגדילו את כוחן מ־11 ל־13 מנדטים, ובהמשך אף ל־15 מנדטים, הישג שיא של כל הזמנים לכוח הפוליטי הערבי בכנסת.

אם נוסף על כל אלה ליברמן לא יצלח הפעם את אחוז החסימה, הוא ייפול, באיחור של שמונה שנים, לבור שכרה לעצמו, בדומה לבור שכרתה לעצמה התחיה ב־91', כשיזמה את העלאת אחוז החסימה. ללא הפעילות הנמרצת של ליברמן, אחוז החסימה היום היה עומד עדיין על 2% בלבד.

התקדים הטורקי

האירוע של 1991, וזה שייתכן כי מתרחש עכשיו לנגד עינינו, אינם אירועים בודדים בכל הנוגע להשפעה הדרמטית של אחוז החסימה על המציאות הפוליטית בישראל. אחוז החסימה, שכאמור עומד כיום על 3.25% (4 מנדטים), הביא ב־1991 גם לאיחוד של שתי המפלגות החרדיות (אגודת ישראל ודגל התורה) ולהקמת מערך פוליטי, "יהדות התורה", שמחזיק מעמד עד היום - למרות מהמורות לא פשוטות בדרך. גם החבירה של המפד"ל לאיחוד הלאומי ב־2006 התרחשה על אותו רקע, מחשש שכל מפלגה בנפרד לא תעבור את אחוז החסימה.

בבחירות 2019 א' שמו 366 אלף מצביעים פתק בקלפי כדי לגלות בבוקר שלמחרת כי הכנסת תורכב מאנשים שהם לא בחרו. מספר הקולות הכשרים שנספרו למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה הסתכם בכ־10 מנדטים. ל"ימין החדש" בראשות בנט ושקד חסרו רק כ־1,400 קולות כדי לצלוח את אחוז החסימה ולהכניס לכנסת 4 נציגים. ל"זהות" של משה פייגלין חסרו כ־22 אלף קולות. אם שתי המפלגות הללו, שיחד "זכו" בכ־7 מנדטים, היו צולחות את אחוז החסימה, היתה לנתניהו קואליציה יציבה של 67 ח"כים, וממשלה שהיתה אמורה לסיים כהונה בת ארבע שנים בימים אלה ממש.

ההיסטוריה של אחוז החסימה בישראל מתחילה בימי האסיפה המכוננת, אז עמד אחוז החסימה המעשי על 0.83% מהקולות בלבד. לקראת הבחירות לכנסת השנייה הוא הועמד על 1%, וב־1991 הוא הועלה כאמור ל־1.5%. ב־2006 שוב הועלה אחוז החסימה, והפעם ל־2%, ובמארס 2014 - למרות מחאות ועתירות לבג"ץ, שנדחו - הוא התקבע על 3.25% (4 מנדטים), כשיעורו כיום. ביוני האחרון, רגע לפני נפילת הממשלה, עוד ניסתה אגודת ישראל להוריד את אחוז החסימה בחזרה ל־2%. גם המפלגות הערביות תמכו בכך, אבל המהלך לא צלח.

אחוז החסימה בישראל אינו נחשב גבוה. בגרמניה, בניו זילנד ובפולין, למשל, הוא עומד על 5%, בצרפת על 12.5%, ובטורקיה, שם עומד אחוז החסימה על 10%, התרחש ב־2002 אירוע נדיר כאשר מחצית מהבוחרים הצביעו למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה.

פרופ' אשר כהן: "אין עוד הרבה מנגנונים חוקיים שהפער בין הציפיות שתלו בהם לתוצאות הדלות שהניבו כה בולט. היעדר יציבות אינו מגיע ממפלגות של מנדט, אלא דווקא מהמפלגות הבינוניות"

המטרה המוצהרת של העלאת אחוז החסימה ל־4 מנדטים ב־2014, היתה ייצוב של המערכת הפוליטית והפסקת הסחטנות הפוליטית, אבל ההפך מזה התרחש. ישראל שקועה כבר שלוש שנים במשבר הפוליטי הקשה ביותר בתולדותיה הקצרים, ומערכת בחירות שישית היא בהחלט אפשרות מדוברת.

פרופ' אשר כהן, מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר־אילן, סבור שאחרי הבחירות הקרובות יש להוריד את אחוז החסימה ל־1% בלבד. "בואו ונחזור ל־1949, וכל מי שמגיע למנדט ייכנס לכנסת", הוא מציע. "אחוז החסימה הנוכחי", טוען כהן, "הורס את הייצוגיות. מדוע קבוצה ששווה מנדט לא תקבל אותו?". כהן דוחה את הטענה שלפיה הורדת אחוז החסימה תאפשר למפלגה או למפלגות קטנות לסחוט את הממשלה: "בדיוק הפוך", לדבריו, "השנים האחרונות הוכיחו שהיעדר יציבות אינו מגיע ממפלגה של מנדט או שניים, אלא דווקא מהמפלגות הבינוניות שלהן 8-5 מנדטים. תבדוק מי היו שרי הביטחון האחרונים - ראשי מפלגות בינוניות, כמו בנט וליברמן. שחקן קטן של מנדט־שניים יודע את מקומו. זו אגדה שהם אחראים לחוסר היציבות. בהיעדר מפלגות מנדט־שניים, מפלגת השלטון כיום נאלצת לחלק את כל התפקידים החשובים - אוצר, חינוך, ביטחון, פנים - למפלגות בינוניות, שמספר הח"כים בהן מגיע לרבע עד שישית בלבד ממספר הח"כים של המפלגה הגדולה. זו הסחטנות האמיתית".

"לחסום בחוק בלוק טכני"

"העלאת אחוז החסימה היתה אמורה לצמצם את מספר המפלגות, אך גם זה לא קרה", אומר כהן. מפלגות קטנות הקימו מערכים משותפים - קרטלים פוליטיים, לצורך הבחירות - ואחר כך התפרקו. הוקמו מפלגות כלאיים, שהתגלו כחסרות יכולת קיום. לפחות חלק מהחיבורים היו טכניים בלבד (בממשלת נתניהו־גנץ ישבו שתי סיעות יחיד, זו של רפי פרץ וזו של אורלי לוי־אבקסיס, ושתי סיעות זוג: פרץ ושמולי מהעבודה והאוזר והנדל מ"דרך ארץ" - נ.ש.). ראה אילו חיבורים מלאכותיים חיפש לעצמו אלי אבידר לפני שהחליט לרוץ בלבד. אפילו לרע"מ הוא פנה, מכיוון שידע שאחר כך יוכל להתפצל.

"אין עוד הרבה מנגנונים חוקיים", סבור כהן, "שהפער בין הציפיות שתלו בהם לבין התוצאות הדלות שהניבו כה בולט: מספר הרשימות המתמודדות לא פחת, מספר הרשימות שנכנסו לכנסת לא פחת. כמעט שלא קמו בזכות אחוז החסימה רשימות יציבות שהן תוצאה של צירוף מפלגות קטנות, כמו למשל יהדות התורה שיציבה מאז 1992, ומעל לכל - דווקא עם אחוז חסימה שעלה, התפתחה בישראל תקופת חוסר היציבות הבולטת ביותר אי־פעם. בלי אחוז החסימה הזה, כבר באפריל 2019 היתה קמה כאן ממשלה, שגם אם לא היתה מאריכה ימים, בוודאי היתה מונעת את סבבי הבחירות שנמשכים עד היום. מעבר לכך, נפגעו כמובן השיטה היחסית והייצוגיות, בכך שהכנסת אינה משקפת במדויק את התפלגות הקולות בציבור".

"אין פסול בקיומן של מפלגות קטנות", מעיר כהן, "הן מייצגות את הציבור באופן יחסי אמיתי יותר, מונעות בזבוז קולות, והמשילות מתחזקת, מכיוון שאף אחת מהן בנפרד אינה מסוגלת להפיל את הממשלה. היא קטנה מדי בשביל להצליח בכך".

ד"ר אסף שפירא, ראש התוכנית לרפורמות פוליטיות במכון הישראלי לדמוקרטיה, שמתנגד להורדת אחוז החסימה, מודה כי התקווה לצמצום הפיצול הפוליטי לא התגשמה - ולמרות זאת הוא מתנגד לשוב אל אחוז החסימה הנמוך של פעם. "בריצה המשותפת של מפלגות, במסגרת מערכים מאוחדים, יש משהו שהוא חיובי בפני עצמו", אומר שפירא. "המחקר מלמד אותנו שמערכים משותפים כאלה ממתנים מפלגות קיצון. כשבל"ד השתלבה ב'משותפת', הכוח היחסי שלה קטן, ולא היה לה צורך לבדל את עצמה ולהבליט את קיצוניותה. המערך המשותף הזה צמצם גם את המאבק הפנימי בחברה הערבית בין קיצונים ומתונים שם.

ד"ר אסף שפירא: "בריצה משותפת של מפלגות, במסגרת מערכים מאוחדים, יש משהו חיובי בפני עצמו. מערכים כאלה ממתנים מפלגות קיצון, בין אם מדובר בבל"ד ובין אם מדובר בבן גביר"

"זה נכון גם לגבי בן גביר", טוען שפירא. "כל עוד הוא רץ לבד, היה ברור שהוא יותר קיצוני מסמוטריץ'. כאשר השניים הללו רצים יחדיו, יש להם אינטרס משותף, וגם לנתניהו - לא להרחיק בוחרים; להתמתן, לא להקצין עמדות. נכון שלא תמיד זה פועל כך, אבל בגדול למדנו מהמחקרים שריצה משותפת ממתנת מפלגות".

אחוז חסימה של 3.25% מביא מפלגות להקים בלוק טכני ואחר כך להתפצל, כך שהוא לא אפקטיבי. אפשר לעקוף אותו.
"זו אכן בעיה שצריך לטפל בה, אך לא באמצעות הורדת אחוז החסימה אלא בעזרת סנקציות בחוק שיקשו מאוד על ההתפצלות אחרי הבחירות".

האם כשאחוז החסימה עומד על 3.25% ולא על 1% - הייצוגיות אינה נפגעת?
"היא סבירה. הנה, גם היום, יש ייצוג לחסידים ולליטאים באותה מפלגה, ולצידם פועלת מפלגה של ספרדים שומרי תורה (ש"ס). לחברה הערבית יש מפלגה שמייצגת זרם אסלאמיסטי, וב'משותפת', עד לאחרונה, יוצגו זרם פלשתיני וענף קומוניסטי".

המומחים הזהירו מכאוס

"אחוז החסימה", מעיר שפירא, "אינו הבעיה. מה שדורש טיפול אפקטיבי וחסימה הוא האפשרות ליצור בלוקים טכניים ואז להתפצל. אני גם מתנגד לתפיסה שלפיה כל זרם ציבור קטן חייב ייצוג ברשימה משלו. פוליטיקה משמעותה צירוף אינטרסים, ולא שלכל זרם קטן יהיה ייצוג משלו. לא כך עובדת פוליטיקה. המטרה היא הפוכה: למצוא אינטרס משותף רחב יותר, לצרף אינטרסים של קבוצות שונות. רק כך אפשר לנהל מדינה. איני טוען שהעלאת אחוז החסימה השיגה את מטרותיה, אבל הורדת אחוז החסימה רק תחריף את המצב".

שפירא ושניים מעמיתיו, פרופ' עפר קניג וד"ר עמיר פוקס, פרסמו לאחרונה במסגרת המכון הישראלי לדמוקרטיה מאמר שתוקף את הכוונה להוריד את אחוז החסימה. הם מציינים שם בין היתר כי הטענה שאחוז החסימה הנוכחי גורם לבזבוז קולות רבים או פוגע ביחסיות הבחירות אינה מדויקת.

"בשתי מערכות הבחירות האחרונות שיעור הקולות המבוזבזים, שניתנו לרשימות שלא עברו את אחוז החסימה, היה הנמוך ביותר מזה עשורים (0.8% ו־1.5% בהתאמה). הסיבה האפשרית לכך היא שהבוחרים והמפלגות הפנימו את העלאת אחוז החסימה ל־3.25%, והצביעו בשיעורים פחותים לרשימות שלא היו צפויות לעבור את אחוז החסימה. לעומת זאת, דווקא בבחירות שנערכו בשנים 2003-1992, שבהן אחוז החסימה עמד על 1.5%, נרשם שיעור גבוה יחסית של קולות מבוזבזים. על כן, דווקא הורדת אחוז החסימה עשויה להגביר את האופטימיות של המפלגות הקטנות ושל מצביעיהן".

כך או אחרת - האבסורד הוא שבדיוני ועדת החוקה של הכנסת, שאישרה לפני שנים אחדות את העלאת אחוז החסימה ל־3.25%, נצפה מראש על ידי חלק מהמומחים שהוזמנו לוועדה, הבלאגן הפוליטי ששורר עתה. אחד המרכזיים שבהם, פרופ' אברהם דיסקין, אשר ליווה את דיוני הוועדה כאשר דנה בהעלאת אחוז החסימה, הסביר במילים פשוטות את מה שעתיד להתרחש: "ככל שאחוז החסימה נמוך יותר, כך קל להרכיב ממשלה יציבה", אמר דיסקין. "כך, לדוגמה, במקרה שבו יש אחוז חסימה גבוה ורק שתי מפלגות גדולות, האחת עם 59 מנדטים והשנייה עם 51 מנדטים, ומפלגה שלישית עם 10 מנדטים. למפלגה של ה־10 מנדטים יש כוח כמו למפלגה של ה־59 מנדטים והיא תחליט עם מי להרכיב את הממשלה. לעומת זאת, אם אחוז החסימה נמוך, המפלגה שיש לה 59 מנדטים יכולה להרכיב ממשלה עם כל מפלגה מתוך רשימת המפלגות הקטנות, וכך יש לה כמה אופציות, היא אינה תלויה במפלגה אחת".

האם בעתיד יורידו הח"כים את אחוז החסימה? פרופ' כהן וד"ר שפירא תמימי דעים שלאורך השנים, כמעט כל המהלכים סביב שינוי אחוז החסימה היו נגועים בשיקולים פוליטיים, ולא נבחנו בהכרח לגופו של עניין. "המניע הפוליטי כגורם לשינוי ימשיך ללוות אותנו", מעריך שפירא. "תמיד זה כך", מאשר גם כהן, "אבל אם ייווצר אינטרס פוליטי להוריד את אחוז החסימה, ייתכן שנהיה עדים שוב לשינוי, אלא שהפעם בכיוון ההפוך".