כלבי התקיפה של המעצמות

בדו"ח שהגיש היועץ המשפטי יהודה וינשטיין על החלטתו שלא להגיש כתב אישום נגד הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, הוא מתאר פגישת עומק סגורה שבה מספר הרמטכ"ל אשכנזי לקומץ עיתונאי חצר שלו על פעולה סודית. אם אכן ישראל ביצעה את הפעולה המיוחסת לה, ייתכן שהכוונה לאותה פעולה שכונתה ב"ניו יורקר" "התקיפה הדוממת" של ישראל בסוריה ב־7 בספטמבר 2007. לפני עשר שנים. 

בזמנו היה חשש כבד שהמתואר יצית מלחמה נוספת - שנה אחרי מלחמת לבנון השנייה - הפעם בעיקר בחזית הסורית. זה לא קרה. מאז הפכו פרסומים אודות תקיפות ישראליות בסוריה לעניין שבשגרה, כמעט. על פי שני מקורות, המוסמכים ביותר לדעת דברים כאלה, מטוסי חיל האוויר ממשיכים לפעול מדי יום ביומו. "לא כל פעולה נגמרת בהתפוצצות".

על פי הדיווחים הרבים על התקיפה מלפני עשר שנים, חוסל בצפון־מזרח סוריה מתקן גרעיני צפון־קוריאני. בימיו של הנשיא קלינטון היתה זו וונדי שרמן שהובילה את המשא ומתן על ההסכם להגבלת הפיתוח הגרעיני בצפון קוריאה. כבר ב־2006 התבררה מוגבלות ההגבלה, כאשר צפון קוריאה ערכה את הניסוי הגרעיני הראשון שלה. 

יש קשר בין שתי הזירות - סוריה האיראנית וצפון קוריאה. כמה מומחים מהצוות של הנשיא לשעבר ברק אובאמה מתריעים בשבוע האחרון מפני מלחמה שעלולה לפרוץ בחזית החיכוך בין ארה"ב לאיראן. התאריך המסוכן לדבריהם הוא באוקטובר, בעוד כחודש, כאשר ארה"ב תצטרך שוב לאשרר שאיראן ממלאת את התחייבויותיה בעסקת הגרעין שנחתמה ב־2015. הם חושבים שהנשיא טראמפ מאותת יותר מדי על אי שביעות רצונו מהעסקה כדי לחדש את הסנקציות החריפות. 

 

מומחי העיתונות בישראל מרגיעים: האיראנים לא כל כך מסוכנים. כך הם גם אמרו ערב ההתנתקות: חמאס יוכל לירות רקטות שיגיעו לכל היותר לפאתי אשקלון

 

כתוצאה מכך האיראנים יתחילו בפעילות מתריסה שתיענה שוב בירי או בהפצצות מצד ארה"ב, וכך תחל תגובת שרשרת מלחמתית שאיש לא יכול לחזות את סופה. 

לאיראן נוכחות גוברת בסוריה. למרות שהדיבורים בארה"ב הם על מתיחות אמריקנית־איראנית, קשה לראות תרחיש שהמצב לא ישפיע על ישראל. מעמדה של ישראל בתסבוכת הרוסית־איראנית־סורית הוא כשל דרום קוריאה בתסבוכת של סין וצפון קוריאה. שתי המעצמות, סין ורוסיה, מגדלות בחצר שלהן כלבי תקיפה חולי כלבת. הרוסים מנסים לאלף את האיראנים לתפקיד הזה. הסינים מתחזקים את צפון קוריאה כבר 65 שנה בתפקיד, ובעשור האחרון ביתר שאת.

עובדים על מניעה

בצמרת בישראל, וגם בקרב מומחים אמריקנים לנושא איראן ופרויקט הגרעין שלה, חושבים שאיראן מסוכנת בהרבה מצפון קוריאה. כך אמר לי ד"ר מארק דובוביץ' בראיון לפני כחצי שנה. הסיבה היא השאיפות האימפריאליסטיות האזוריות והגלובליות של הג'יהאדיזם האיראני, לעומת צפון קוריאה הקימית שעניינה בביצור עצמי. 

זה לא מה שמומחי העיתונות הישראלית אומרים בימים אלה. הם מרגיעים מפני האיראנים. הם לא כל כך מסוכנים. כך הם גם אמרו ערב תוכנית ההתנתקות מעזה ב־2005: חמאס יוכל לכל היותר לירות רקטות שיגיעו לפאתי אשקלון. 

ישראל מעדיפה היום לעסוק בפעולות מנע ובהרתעה, כמו בתרגיל הגדול שנערך השבוע בצפון. ראש הממשלה פועל בזירה הבינלאומית לדה־לגיטימציה של האיראנים מצפון ושל חמאס מדרום. בתוך כך, הוא פועל להגדלת מרחב הלגיטימציה של ישראל לפעול. כאשר הוא מכריז בסוצ'י על דברים שישראל לא תקבל בסוריה, יש לזה משמעות. כך גם כאשר מזכ"ל האו"ם גוטרש מצטלם במנהרת חמאס. 

אבל שני הצדדים במשוואה לא מעוניינים בהתלקחות בזמן הקרוב. ישראל התמחתה בהבלגה על קווים אדומים שנחצו מאז הוכרז שהגרעין האיראני הוא איום קיומי. הנשיא טראמפ פחות צפוי. גם אם תהיה התלקחות מוגבלת אמריקנית־איראנית - ואי אפשר לדעת היכן היא תתרחש - היא לא בהכרח תערב בתוכה את ישראל.

בסביבה של הצוללת

מכיוון שבשבועות האחרונים נדמה היה שלפחות שני תיקים נתקלים בקשיים ולא מתרוממים, וראש הממשלה יצא אל הציבור להגנתו, התעורר צורך בחידוש הלגיטימציה לחקירה, שיש הרואים בה כלי להפיכה שלטונית. מכאן גל המעצרים ההמוניים השבוע, מעצרו המתוקשר של "עוד מקורב לנתניהו" - דוד שרן, וארנון מילצ'ן החשוד בשוחד. שוב נטען המצבר של החשדות סביב נתניהו, ושוב נרשמו חגיגות תקשורתיות עם פרשנים, כגון חבר יש עתיד יואב סגלוביץ'.

ממה שמצטייר עד עכשיו אפשר להבין דבר אחד: יש ניסיון לחדור לסביבתו הקרובה של רה"מ. התקשורת עוסקת אך ורק בניסיונות החדירה הללו, בזמן שהמרחב הנגוע בשחיתות עד כדי ריקבון נמצא בתחומי האחריות ובסביבתם של שרי הביטחון - לפחות מאז שנת 2009. 

את הביטוי "תקיפה של לשכת ראש הממשלה" שמעתי בזמנו מבוגי יעלון, עוד לפני שהתמנה לשר הביטחון. הכוונה היתה אז למרטין שלאף ולאנשי עסקים פלשתינים, שתפקדו תלת־צדדית - גם כאנשי עסקים שעושים הון על גב ההסכמים בין ישראל לרש"פ, גם כבכירים בחצרותיהם של יאסר ערפאת ואבו מאזן, וגם כשותפים של בכירים ישראלים שהיו מקורבים ביותר לכמה ראשי ממשלה. מוחמד ראשיד היה דמות קלאסית מהסוג הזה. עוזרד לב תיאר את הזוועה בספרו "בכיס של הראיס". העיתונאי פנחס ענברי תיאר זאת בספר עלילתי ששמו "שומר השאול".

 

דוד שרן. נתניהו, לפי הדיווח, התייחס אליו כאל שאפתן פוליטי והרחיקו // צילום: יוסי זליגר

 

במקרה של לשכת נתניהו הרקע שונה לחלוטין. שינוי מגמה אסטרטגי שנועד לחזק את הזרוע הימית של ישראל וטמון בצוללת - נושא בכנפיו הבטחה לכסף גדול. בשינוי המגמה הזה שותפים השר יובל שטייניץ, ראש הממשלה נתניהו ובמשך תקופה ארוכה גם ראש המטה לביטחון לאומי עוזי ארד. שטייניץ ביקורתי מאוד כלפי צה"ל ומערכת הביטחון כבר יותר מ־15 שנה. יריבו העיקרי עוד מימיו כיו"ר ועדת החוץ והביטחון היה יעלון, המתנגד לצוללות. 

המעניין הוא ששני האנשים החשודים בפרשיות הקשורות לנושא הימי גם סולקו ברגע הקריטי מסביבתו של נתניהו. כדאי לחזור עוד פעם על הדרך שבה ירדה מועמדות אבריאל בר יוסף לתפקיד ראש המטה לביטחון לאומי: מתברר שבאופן מעורר תמיהות בר יוסף היה מעורב גם בעסקים פרטיים בעודו נושא בתואר המשנה לראש המטה לביטחון לאומי. במסגרת הזאת אבריאל חצה את מסלולו של אדם מסוים. האיש לא אהב את מה שראה לגבי עיסוקיו הפרטיים של בר יוסף, והחליט לפנות ללשכת רה"מ ברגע ששמע שהוא עומד להתמנות לראש המל"ל. נקבעה לו פגישה עם היועצת המשפטית של משרד רה"מ. ביום הפגישה הודיעו לו שהפגישה מבוטלת ושעליו להעביר ישירות את כל החומר שבידו למשטרה.

בין שראש הממשלה היה מעורב בהחלטה על הטיפול בפרשה באופן אישי ובין שלאו, הפעולה היתה נכונה. נתניהו מידר את עצמו. שהרי אם היתה מתקיימת פגישה עם מאן דהו במשרד רה"מ בנושא של עסקי אבריאל בר יוסף - מן הסתם היה נרשם מסמך ומן הסתם הוא היה דולף בצורה מעוותת לתקשורת. כל העסק לא היה יוצא ישר והיה מקרין בצורה שלילית על רה"מ. 

גם הדרך המהירה והסיבות להרחקת דוד שרן מסביבת הלשכה מלמדות משהו. נתניהו, לפי הדיווחים, התייחס אל שרן כאל שאפתן פוליטי והרחיק אותו. סביר מאוד שגם אויבי נתניהו וגם בעלי עניין ישקיעו הרבה כדי לחדור לסביבתו הקרובה. 

הציבור רשאי לשאול אם הפומביות הרועשת של פרשת הצוללות משרתת את ביטחון ישראל. הפרשה נולדה מתוך חשבון שיש למערכת הביטחון עם הדרג המדיני, שעלה על חולשותיה הרבות. דווקא כשהאיום האיראני נעשה מוחשי יותר, החקירה הרועשת מסכנת את עצם הרכישה של שלוש הצוללות הנוספות. 

על יד קברו של סטלין

כדי לנטרל מראש את הביקורת על הערב שערך לרגל 100 שנה למהפכת אוקטובר, זרק ערן סבאג בסוף הערב את הסיבות להתנגדותו הראשונית לאירוע: "שוב יגידו, אתה מהלל רוצח המונים". אני לא אגיד שסבאג, הגל"צניק האחרון ויש אומרים הקומוניסט האחרון, כפי שהציג אותו ירון דקל בתחילת הערב לפני חודש במועדון התיאטרון ביפו, הוא סטליניסט שמהלל רוצח המונים. אבל הוא מדליק מדורה ליד הקבר שלו ושר שירי מהפכה, כאילו לא חלפה חצי מאה מאז פסענו בשבילי הטיול של התנועה.

לא שמעתי על הערב הזה עד שידידים סיפרו שהתפתחה התכתשות רשתית חמורה בין יגאל ליברנט ומתנגדיו סביב הערב השנוי במחלוקת. בהאזנה לרוב דקות האירוע ששודרו בתוכנית, יותר משעה וחצי, אני נאלץ לתאר את האירוע כמייצג אופייני של הדרך הרומנטית שבה התקבע הקומוניזם בצופן הגנטי של התודעה הישראלית. 

למרטין איימיס יש ספר נהדר שנקרא "קובה האיום - צחוק והלכו עשרים מיליונים". למיליונים הללו לא היה כמעט זכר באירוע המתפעם עד מתפייט שערך סבאג בחברת קהל מריע של כמה עשרות, אולי מאה איש. סבאג הציג את מהפכת אוקטובר כ"תסיסה גדולה", "רחם גדול. עיבור של רעיונות נאצלים. שוויון. סולידריות. גם קבר גדול. רבים מהם מתוך המהפכה עצמה", הוא אמר. "איך לשאוף לרעיון כל כך טוב ולהגשימו הלכה למעשה?" סבאג דיבר על הצורך לצאת מהערב ולהשפיע על אנשים להיות טובים יותר. כן, הקומוניזם בטהרתו יעשה אותם טובים יותר. "פועלים ועמלות - איי לאב יו!"

רות דולורס וייס שרה באירוע את ה"אינטרנציונל". בין השאר, הזמין סבאג שני פרופסורים בדמותם של מתי מייזל ורפי ואגו. אגב, כדי להסביר את חוסר הלגיטימיות של משטר הצאר תיאר סבאג את משטרו ככזה שיכול לבטל כל החלטה של הממשלה והפרלמנט. זה לא מזכיר משהו? בכל אופן, מתי מייזל: "לנין ידע מה העם רוצה". מי זה הפרופסור הזה? באוניברסיטת תל אביב עוד לא שמעו שלנין הוחדר כסוכן גרמני, כמו כמוסת רעל לתוך הארץ הרוסית, כדי לחסל את חזית המזרח ולהשמיד את החברה הרוסית. על סטלין נידב מייזל, כי "היה איש קשה". מה אתה אומר.

"הוא הוביל את רוסיה להישגים שהפכו אותה מארץ מפגרת לאחת משתי המעצמות החזקות בעולם... (מדינה) שהפכה למקור תקווה למחצית האנושות. עליה נבנו כל האוטופיות. כיצד קרה שהקומוניזם הפך לכוח כל כך מוביל במאה ה־20? כיוון שהוא הציע תקווה. גאולה חדשה", אמר מייזל, והגדיר את בתו של סטלין סווטלנה שערקה למערב כמי ש"לא היתה יציבה בנפשה". האם התכוון שגם אותה היה צריך לסגור במוסד סגור לחולי נפש?
אחרי שסבאג גמר את ההלל על ה"אינטרנציונל" בביצועה של רות דולורס וייס - "צמרמורת... חידודים" - הוא סיפק פרט אחד באמת מעניין: מתברר שאדולף היטלר ככל הנראה נצפה כמשתתף בהלווייתו של אחד מנביאי הקומוניזם הגרמני קורט אייזנר. זה מרמז על האמת שטרם הופנמה בישראל: הקומוניזם והנאציזם היו תנועה אחת טוטליטרית, בעלת שני אגפים. 

בלתי נתפס שעד היום הזוועה שהמיט הקומוניזם ברוסיה ובשאר העולם זוכה לסוג של סלחנות. מי שרוצה להבין את עומק הסגידה וההזדהות הנפשית של רבים בישראל עם סטלין בשנות ה־40 וה־50, יכול רק להביט מסביב וללקט את ביטויי השנאה הלא רציונלית שאופפת היום את הדור השני והשלישי של הסטליניסטים. הם שונאים קודם כל בחמת רצח את ראש הממשלה. ושונאים כל דבר יהודי. הם שונאים את הציונות שבשבילם היא גזענות והם סוגדים לאויבי ישראל והיהדות. 

הכל עדיין לפי הספר. הקומוניזם שטף חלקים בעולם לא בגלל הרעיונות שלו אלא בגלל השליטה המקצוענית של מהפכניו בטכניקות של תעמולה, באסטרטגיה של כוח ואלימות ובעיקר בטרור. בדיוק כפי שיחידה צבאית קטנה ומאומנת יכולה להשתלט על מדינה שלמה. ידיד רוסי שהוא כבר לא ילד - בן 82 - העיר באוזניי כי ב־7 בנובמבר לפני מאה שנה זאת לא היתה רבולוציה, אלא קונטר־רבולוציה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו