"שיעור המשפטים החוזרים בישראל מבטא קמצנות יתר": כשלים מוסדיים בשיטת המשפט שלנו

שנת 2009. חבורות נערים מבית ספר בכפר קאסם הסתכסכו בשל ויכוח על מקום ברכב ההסעות של בית הספר. ארבעה נערים מאחת החבורות, תושבי ג'לג'וליה, החליטו לנקום בנערים שעימם נאבקו. הם ארבו לאוטובוס ההסעות חמושים ברובה קלצ'ניקוב. כאשר האוטובוס התקרב אליהם, הם פתחו באש ורצחו את שהאוואנה בן ה־15 ופצעו תלמיד נוסף.

הפרקליטות הגישה שני כתבי אישום חמורים - הראשון הוגש נגד אחד הקטינים והשני הוגש נגד האחרים. רצח אחד, אך שני משפטים שהתנהלו בו בזמן בבית המשפט המחוזי מרכז בלוד. בסופו של דבר, הרכב שופטים הרשיע קטין אחד בן 17, ונגזרו עליו 25 שנות מאסר, ואילו הרכב שופטים אחר זיכה את שני הקטינים האחרים. אלא שבין תוצאות פסקי הדין נוצרה סתירה, שכן הרשעתו של הנאשם בן ה־17, כך קבעו השופטים, התבססה בעיקרה על הודאותיהם של שני חבריו, ואילו הרכב השופטים השני קבע כי ההודאות הללו ניתנו בגלל פעולות חקירה לא חוקיות.

"התופעה החמורה מכל בחקירה זו, לדעתי, היא התשאול הנעלם", קבע ב־2015 השופט דאז מנחם פינקלשטיין, מי שמשמש כיום נציב הביקורת על מייצגי המדינה בערכאות, בין השאר הפרקליטות. "בכל חמשת הימים שבהם נחקר, היו קטעים בחקירה הנעלמים מעיני בית המשפט, שלא כדין. שיטת חקירה פסולה כזו היא רבת משמעות. מאחר שמדובר בחקירות נעלמות מעינינו - אין אנו יכולים לדעת מה היה אורכן, והאם הופעלו בהן לחצים או איומים, או שמא ננקטו אמצעי פיתוי והשאה על ידי החוקרים. החשש הוא שאם ננקטו אמצעי חקירה פסולים על פניהם, נעשה הדבר בחלק הסמוי מן העין, ולא בחלק הגלוי של החקירה".

לאחר שהקטין ריצה כבר עשר שנות מאסר, הגישה הסנגוריה הציבורית במשרד המשפטים בקשה לבית המשפט העליון למשפט חוזר בעניינו.באמצעות עו״ד איתן מעוז, חבר הפורום לתיקון הרשעות שווא, ועו"ד מור הרניק ממשרדו, אליהם הצטרפו עוה"ד מורן כרמון ורביע אגבריה מהסניגוריה הציבורית הארצית. בפעם ה־33 בלבד מקום המדינה העליון אישר לקיים משפט חוזר. האישור ה־34 והאחרון הוא משפטו החוזר של רומן זדורוב. לאחר אישור העליון נפתח משא ומתן בין הסנגוריה הציבורית לפרקליטות המדינה והוסכם כי עונשו יקוצר ל־12 שנים - שאותן יסיים לרצות בקרוב. בפברואר האחרון אישר העליון את ההסדר, וכעת אנו מפרסמים לראשונה כי בערב יום הכיפורים הקרוב, 3 באוקטובר, ישתחרר היורה ממאסר וייצא לחופשי.

מבן ציון ועד זדורוב

"שיעור המשפטים החוזרים בישראל מבטא קמצנות יתר", קבע ב־2018 שופט בית המשפט העליון לשעבר יורם דנציגר, העומד כיום בראש הוועדה לבחינת נושא הרשעות השווא בישראל. "הסיבה לכך שאין משפט חוזר נובעת מכשלים מוסדיים בשיטה שלנו. אבל הדבר שמטריד אותי הוא שמשפט חוזר ניתן במדינת ישראל כשהעבירות הן קלות ולא חמורות. משפט חוזר צריך לחול דווקא על חמורות". והוא צודק. מרבית הבקשות למשפט חוזר בישראל נדחות, וכאמור, מקום המדינה ועד היום אישר העליון רק 34 בקשות.

על פי חוק בתי המשפט, רשאי בית המשפט לקבל בקשה למשפט חוזר בארבע עילות: 1. בית המשפט פסק שאחת הראיות שהוגשו במשפט המקורי יסודה בשקר או בזיוף, ואלמלא אותה ראיה היתה תוצאת המשפט משתנה לטובת הנידון; 2. בשל עובדות או ראיות חדשות, העשויות לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון; 3. אדם אחר הורשע באותו המעשה, וממשפטו של אותו אדם עלה כי מי שהורשע לראשונה בעבירה לא ביצע אותה; 4. חשש ממשי שבהרשעה המקורית נגרם לנידון עיוות דין. מתוך 34 הבקשות שהתקבלו, כ־49 אחוזים התקבלו בעילה של ראיות חדשות ו־46 אחוזים בשל "עיוות דין".

הבקשה הראשונה למשפט חוזר הראשון בישראל הוגשה ב־1958 לביהמ"ש העליון, והיא נידונה בפני נשיא ביהמ"ש דאז, השופט יצחק אולשן ז"ל. ב־1956 הוגש כתב אישום נגד אליעזר בן ציון, אשר ייחס לו מעשה מגונה בילדה. בן ציון היה בעל לקות קוגניטיבית, שבגינה כינה אותו ביהמ"ש "חולה נפש". הנאשם הכחיש את אשר יוחס לו עד שאחיו, שחשד כי הוא משקר, לחץ עליו להודות -  והלה הודה כי החדיר אצבעות לאיבר מינה של הקטינה. מה שחיזק את הודאתו הוא כתם דם שנמצא על בגדי הילדה, אשר היה בעל סוג דם זהה לכתם דם שנמצא על חולצתו של בן ציון. הוא הורשע.

שנתיים לאחר מכן עצרה המשטרה את רפאל בן יחיה חגאבי, אשר הודה במעשי אונס ובעבירות מיניות רבות שביצע בגופן של ילדות. להפתעת החוקרים, לא רק שהודה כי הוא זה שפגע בילדה, הוא אף נתן פרטים מוכמנים וידע לתאר את חדרה של הילדה במדויק, שממנו הוציא אותה. בעקבות זאת הוגשה בקשה למשפט חוזר, השופט אולשן אישר אותה ובאותה העת גם זיכה את בן ציון.

מתוך 34 הבקשות למשפט חוזר שאושרו, ב־23 התקבלו זיכויים. רק בשלושה מקרים התנהל משפט מחודש, ואילו היתר הסתיימו בהסדר טיעון או כי הפרקליטות נמנעה מהגשת כתב אישום, כלומר קיבלה את טענות ההגנה וכך התקבל זיכוי ללא משפט. משפט אחד המתנהל כיום הוא כאמור זה של רומן זדורוב, אשר ממתין כעת להכרעת בית המשפט המחוזי בנצרת.

תקוות האסירים

מי שמקדמת כיום את נושא המשפטים החוזרים בעולם המשפט בישראל היא הסנגוריה הציבורית במשרד המשפטים. החל מ־2001 פועלת בסנגוריה הציבורית מחלקה למשפטים חוזרים, וכיום עומדת בראשה עו"ד נעה מישור, אשר היתה שותפה בייצוגו של עמוס ברנס - מהמשפטים החוזרים המפורסמים בישראל. "מחלקה" הוא מונח מטעה, שכן המחלקה כוללת שלושה משפטנים בלבד, אשר עמלים על פניות המגיעות אליהם מאסירים שטוענים לחפותם.

"המספר שלנו עובר מאסיר לאסיר", מספרת עו"ד מישור. "בניגוד למה שאולי נהוג לחשוב, בתי הכלא לא מלאים באנשים שטוענים לחפותם. אנחנו מקבלים 30-20 פניות בשנה, בדרך כלל שיחות טלפון מהכלא, של אנשים שהורשעו ורוצים שנסייע להם להוכיח את חפותם ושנגיש עבורם בקשה למשפט חוזר. אבל לצערנו, נדיר מאוד שמתקבלת בקשה למשפט חוזר. ברגע שמתקבלת פנייה, אנחנו פותחים בבדיקה מעמיקה של חומר הראיות ומגבשים עמדה אם לדעתנו אפשר לבסס עילה מבין העילות הקבועות בחוק להגשת בקשה למשפט חוזר. רוב חוות הדעת הן שליליות, כלומר אנחנו דוחים את מרבית הפניות ומגישים כבקשה אחת בשנה.

"כיום אנחנו מטפלים בכ־40 פניות פתוחות. כל תיק הוא עולם אחר. תמיד נתחיל בלימוד הראיות הקיימות וההרשעה, נשוחח עם הסנגור שייצג את הנאשם במשפט ונשמע ממנו תובנות. אז מתקבלת החלטה, בהתאם לנתונים בכל תיק, אם יש להעמיק חקר ואולי לנסות לפעול לאיתור ראיות חדשות בעצמנו. בשלב הזה אנחנו מסתייעים במומחים שונים, בהתאם למאפיינים של כל תיק, כמו מומחי דנ"א, מומחי זירה וירי או פתולוגים. לעיתים אסירים פונים כשכבר יש להם ראיות חדשות. צריך להבין את החוויה של האסיר: הוא כבר הורשע, לרוב מדובר בעבירות חמורות, והוא מרצה לא מעט שנות מאסר. מבחינתו אנחנו תקוותו האחרונה".

ואיך זה להתקשר אליו, לנפץ את תקוותו ולבשר שלא תוגש בקשה למשפט חוזר?

"עשינו הרבה שיחות כאלה, זה לא פשוט. קרה גם שנאלצנו להודיע לאסיר אשר פנה אלינו שאין עילה להגשת בקשה למשפט חוזר בעניינו, אף שאנחנו מאמינים שהוא חף מפשע ושמדובר במקרה של הרשעת שווא. זה מאוד מתסכל. הפונים אלינו שותפים לתהליך, מעודכנים בכל שלב. הם מתקשרים הרבה פעמים להתעדכן במצב הבדיקה בעניינם. אנחנו התחנה האחרונה שלהם.

"היה לנו תיק עם הרשעה ביבוא סמים מאמסטרדם. המז"פ המשטרתי עשה טעות מסוימת בנוגע לחומר ביולוגי שנמצא על שקיות הסם, וחשבנו ששם עשוי להיות פתח לבקשה למשפט חוזר. נעזרנו במומחה דנ"א שבדק את העניין, אך בסופו של דבר לא ניתן היה לבסס עילה למשפט חוזר. כשהתקשרנו לאותו אדם לבשר לו על כך הוא קיבל את הדברים בהבנה, אך מובן שמדובר באכזבה". 

מישור מסבירה את האתגר המשפטי: "לא כל בעיה או קשיים בהרשעה יכולים לבסס עילה למשפט חוזר. המחוקק קבע כי בהחלטה על קבלת בקשה למשפט חוזר צריך לאזן בין עקרון סופיות הדיון והיציבות, לבין ערך האמת ותיקון טעויות. החוק קובע ארבע עילות שעליהן ניתן לבסס בקשה למשפט חוזר. למשל, ראיה אשר לא הוצגה במהלך המשפט ויש לה פוטנציאל לשנות את תוצאות המשפט לטובתו של המורשע.

"מערכת המשפט היא אנושית, מורכבת משופטים ומשופטות בשר ודם, וכמו בכל מערכת אנושית יכולות לקרות טעויות. יש צורך בהגברת הנכונות של המערכות לבחון שמא נפלה טעות. נכונות כזו היא כמובן לא סימן לחולשה, אלא מראה על חוסנה של המערכת. בית המשפט העליון כבר קבע בעבר שכוחה של שפיטה ואיתנותה באים לידי ביטוי בפתיחות ליבה ובנכונותה לבדוק עצמה ולהודות בטעותה. הניסיון של הרשעות שווא שנחשפו ברחבי העולם ומחקרים שנעשו בנושא מלמדים על הגורמים להרשעות שווא. כך, למשל, גורמים מרכזיים הם עדויות זיהוי מוטעות, הסתמכות על ראיות פורנזיות שגויות והודאות שווא.

"מקרה נוסף שבו סברנו כי מדובר בהרשעת שווא עסק בנהג הסעות שהורשע בביצוע עבירות מין בנערה. בבקשה למשפט חוזר שהגשנו, הוצגו ראיות חדשות המצביעות על חפותו. הצגנו ראיות המצביעות על קשיים בגרסת המתלוננת, ועל כך שמאז טענה לפגיעות מיניות נוספות, והתלונות נבדקו ונמצאו חסרות בסיס. לצערנו, הבקשה למשפט חוזר נדחתה על ידי ביהמ"ש העליון".

פרופ' בועז סנג'רו טוען כי חמישה אחוזים מהאסירים בישראל הורשעו הרשעת שווא. ועם זאת, מספר הבקשות למשפט חוזר אפילו לא מתקרב לנתון הזה. מה דעתך על הפער?

"קשה לדעת מהו המספר המדויק של הרשעות השווא, אך לאור הניסיון של ארגוני חפות הפועלים בעולם ברור, שמספר הרשעות השווא שנחשפו בארץ רחוק מלשקף את התמונה האמיתית. כשמסתכלים על הגורמים להרשעות שווא בעולם, אין שום סיבה להניח שהדברים לא קורים גם אצלנו בישראל. מכל מקום, אנחנו צריכים להיות מוטרדים אפילו אם מדובר באדם אחד חף מפשע שיושב בכלא לשווא".

יאללה, סולחה

מסדרונות הסנגוריה הציבורית צרים, מתוך החדרים הקטנים מציצים משפטנים על הנטע הזר שעושה את צעדיו - כולם שם מכירים את כולם. במטבחון הקפה זול, וחדר הישיבות נמצא במקלט. בראיון לביטאון לשכת עורכי הדין אמרה הסנגורית הציבורית הראשית כי זו המשימה של הסנגוריה, לנצח כאנדרדוג. כך, למשל, ממש במקרה בשיחת מסדרון נולדה בקשה למשפט חוזר. ג'מיל סרור הורשע ב־2011 בעבירת רצח בגין אירוע ירי שהתרחש ב־2009 במחנה הפליטים שועפאט במסגרת סכסוך בין שתי משפחות - סרור ואבו עסב. הנרצח היה עובר אורח בשם אנואר ג'ית, שכלל לא היה קשור לסכסוך. סרור הכחיש כי הוא זה שירה, אלא שעדויות של שניים ממשפחת אבו עסב הצביעו עליו כיורה.

לאחר שסרור הורשע, נערכה סולחה בין המשפחות. במסגרת הסולחה משפחת אבו עסב קיבלה אחריות מלאה לרצח, ואף שילמה פיצויים למשפחת המנוח. דובר הסנגוריה הציבורית, עו"ד אורי שלו, שמע על המקרה בשיחת מסדרון עם מישור. "נזכרתי שלפני 20 שנה למדתי באוניברסיטה אצל חוקר צעיר בשם הלל כהן, שעסק בסולחות ואולי הוא יוכל לעזור לנו להפוך את הסולחה לראיה".

שלו איתר בפייסבוק את החוקר הצעיר, שכבר הפך לפרופסור המומחה לחברה הפלשתינית ולראש החוג אז ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית. פרופ' כהן ניתח את ההסכמים אשר נחתמו בין משפחת אבו עסב למשפחת המנוח וקבע שההסכמים אותנטיים, כי משפחת אבו עסב קיבלה אחריות מלאה לרצח, כי זהות הרוצח פורסמה וידועה למשפחת המנוח, וכי הוא אינו ג'מיל סרור. למרות זאת, בסופו של דבר, דחה ביהמ"ש העליון את הבקשה למשפט חוזר. את הבקשה למשפט חוזר הגישה הסנגוריה יחד עם עו״ד אנו לוסקי מקליניקת החפות באוניברסיטה העברית.

מהפכת החפות והמשפטים החוזרים לא החלה בישראל. לאחר שתחום בדיקות הדנ"א התפתח והתגלה כראיה החורצת גורלות, שני משפטנים בישיבה יוניברסיטי בארה"ב החלו ב־1992 במהפכה שלימים תיקרא "פרויקט החפות". השניים, פרופ' בארי שאק (Barry Scheck) ופרופ' פיטר נויפלד (Peter Neufeld), יחד עם סטודנטים שלהם, הקימו קליניקה הדומה לזו שפועלת באוניברסיטה העברית, החלו לאתר תיקים שבדיקות גנטיות עשויות לשפוך בהם אור חדש, והביאו לשינוי פני המשפט האמריקני.

פרויקט החפות הצליח לשחרר כבר אלפי אסירים ולהביא לזיכוים, ובהם גם כמה עשרות שנידונו למוות - זאת לאחר שהוכח כי כולם הורשעו לשווא. למעשה, מתברר שדיני הראיות המפותחים ושופטים, טובים ככל שיהיו, בכל זאת מביאים להרשעות שווא ומושיבים חפים מפשע מאחורי סורג ובריח. כיום אין מדינה בארה"ב שאין בה רשות למשפטים חוזרים, הפועלת במסגרת פרויקט החפות.

ב־2013 פרויקט החפות האמריקני והתאחדות הסנגורים בארה"ב הכריזו על הסכם היסטורי עם ה־FBI ועם משרד המשפטים האמריקני לבחון שוב יותר מ־2,000 תיקים, שבהם ה־FBI ערך בדיקות מיקרוסקופיות בשערות שנותרו בזירת הפשע. ההחלטה התקבלה אחרי ששלושה אנשים שהורשעו על בסיס השוואת שיער מיקרוסקופית, שוחררו לאחר שנים רבות על בסיס ראיות דנ"א. בשלושת המקרים התברר שהעדויות של חוקרי ה־FBI באשר לשערות לא היו מבוססות מבחינה מדעית. גם עובדיה שלום, באחד מהמשפטים החוזרים המפורסמים בישראל, הורשע על סמך בדיקות דומות של דגימות שערות שנותרו בזירת הרצח, אולם בדיקות דנ"א חדשניות שהביאה הסנגוריה מבקשות לזכות אותו ולטעון שהוא כלל לא היה בזירת הרצח.

בעקבות האמריקנים, "פרויקטי חפות" דומים החלו לקום בכל רחבי העולם, וכאמור גם בישראל בדמות המחלקה למשפטים חוזרים בסנגוריה הציבורית. פרויקטי חפות מכל העולם התחברו לרשת המכונה "רשת החפות", שבאמצעותה הם משתפים פעולה ביניהם, נעזרים, מתייעצים, ואף מקיימים "כנס חפות" המתקיים מדי שנה. הרשת מונה כ־70 מדינות מאירופה, מדרום אמריקה ומאסיה, כמו סין וטייוואן. "באחד התיקים שאנחנו מקווים להגיש בו בקשה למשפט חוזר, נעזרנו במומחים מיוחדים שקיבלנו ברשת החפות", מספרת עו"ד מישור.

ומה עם נפגעי העבירה?

עו"ד ג'ואי אש היה במשך שנים מהצד השני, שימש מנהל המחלקה הפלילית בפרקליטות והיה אחראי לתגובת המדינה לבקשות הסנגוריה למשפט חוזר. "הסנגוריה הציבורית צודקת כשהיא אומרת שהרף שקבע המחוקק למשפט חוזר הוא גבוה מאוד, אבל יש בכך היגיון", מסביר עו"ד אש. "עקרון סופיות הדיון, שפסק דין הוא מוחלט, הוא חשוב ביותר, ולו בשל חוסר היכולת של המדינה להקצות משאבים למשפט שנפתח שוב ושוב. המחוקק צריך לאזן בין שני אינטרסים נוגדים. מצד אחד, זעקת הנאשם לחפותו, גם אחרי שהורשע בדין וערעורו נדחה, אי אפשר לנעול לגמרי את שערי בית המשפט בפניו, ומצד שני, עקרון סופיות הדיון.

"צריך גם לחשוב על נפגעי העבירה, משפחות נהרסות בגלל המשפטים הללו. משפחות נפגעי עבירה היו מספרות לנו איך אחרי שנים שהצליחו להתמודד עם הטרגדיה, כעת, בעקבות אישור למשפט חוזר, זה מחזיר להן את החוויה הנוראה וששוב סימן שאלה מרחף כלפי מי שביצע את הפשע נגד יקיריהן. גם עליהן צריך לחשוב. מה שכן, אני בהחלט חושב שהוראת החוק כי הראיה החדשה צריכה להיות כזאת שבפוטנציאל תטה את הכף מהרשעה לזיכוי, היא מבחן מחמיר. כלומר, הסנגוריה צריכה להביא ראיה כה משמעותית, שהסיכוי להביא אחת כזאת נמוך מאוד־מאוד".

למשפטים החוזרים יש חשיבות רבה, הם חושפים את כשלי מערכת המשפט.

"נכון, ואני חושב שהסנגוריה הציבורית עושה בהיבט הזה מלאכה חשובה, ודיון איתם תמיד יהיה מעמיק. אבל צריך להבין שאין מערכת אנושית שהיא חפה מטעויות. זה לא יכול להיות. תמיד יהיו. ויותר מזה, היה לנו למשל מקרה שהתגלתה ראיה חדשה שכלל לא היתה קיימת בשלב החקירה, כלומר לעיתים הצדקה למשפט חוזר אין מקורה בטעות של המערכת. במקרה של המשפט החוזר של עובדיה שלום אבד כובע גרב שהיה מהותי מאוד להגנה. איך שלא תציג את זה, זה נראה רע מאוד שדווקא הראיה הכי חשובה אבדה. אבל זו היתה המציאות. לא היתה לנו התלבטות בכלל אם להודות בכך או לא".

עו"ד אש מתאר את הדילמה המשפטית שניצבה אז בפני הפרקליטות. "מצד אחד, כבר בעת ניהולו לפני שנים רבות המשפט של עובדיה שלום היה מורכב ולא קל, אבל בית המשפט ביסס הרשעה בעבודה מקצועית ויסודית, ועכשיו, בעת הבקשה למשפט חוזר, מתברר שראיה חשובה שהסנגוריה מבקשת לבדוק שוב אבדה. זו שאלה אם בנסיבות כאלו על התביעה להסכים לזיכוי או לא. זו שאלה לא רק משפטית אלא ציבורית. בסופו של דבר, הצגנו את העמדה המתנגדת לאישור הבקשה למשפט חוזר, למרות חוסר הנוחות. בית המשפט העליון קיבל את עמדתנו".

עוד מספר עו"ד אש: "יום אחד מתקשרת אלי פרקליטת מחוז ואומרת לי 'אל תשאל, ג'ואי, מצאנו בתיק חומר חקירה ששייך בכלל לתיק אחר, שהנאשם כבר הורשע בו. המשטרה תייקה בטעות את החומר בתיק הלא נכון'. שאלתי אותה מה המשמעות הראייתית של החומר, והיא ענתה לי 'רבה מאוד, עם פוטנציאל מזכה'. זה היה בתיק של ויקטור גואטה, שהורשע ברצח כעשור קודם לכן. מייד הרמנו טלפון לסנגור, ולימים באמצעות המידע הזה הוא הגיש בקשה למשפט חוזר. הסנגור הוא עו"ד ירום הלוי, שכיום מייצג את רומן זדורוב ומקפיד להשמיץ את הפרקליטות".

עמדת הפרקליטות במקרה הזה היתה תקדימית: מצד אחד היא הגישה לבית המשפט העליון עמדה התומכת בניהול משפט חוזר, ומצד שני טענה במשפט החוזר כי יש להרשיע אותו. העליון קיבל את עמדת הצדדים ואישר לקיים משפט חוזר. תוצאת המשפט החוזר היתה כעמדת הפרקליטות, וגואטה הורשע בשנית.

אתה חושב שמערכת המשפט נמצאת במצב האופטימלי שלה, וכי הכשלים הם אירועים של סטטיסטיקה מחויבת המציאות?

"לא, לא אמרתי את זה. יש עוד מקום לתיקונים. אחת הבעיות, למשל, של הסנגוריה הציבורית היא קשיים ביורוקרטיים לקבל לידם חומרי חקירה כדי לנסות לבסס בקשה למשפט חוזר. הם צודקים לגמרי בביקורת עלינו. כשהייתי מנהל המחלקה הפלילית, פרקליט המדינה דאז שי ניצן לא היה מפסיק לפנות אלי בעניין כדי לשפר את הגישה שלהם לחומרים שנמצאים בידי המשטרה. אני חושב שהשתפרנו, אבל לא מספיק. אני חולק על הסנגוריה למשל בנושא הוודאות של חשודים. מבחינתם, כל הודאה בעבירה מייד נחשדת כהודאת שווא. אני לא חושב כך - הרבה מאוד פעמים הודאה היא פשוט מה שהיא: הודאה בעבירה. ואני עדיין חושב שזו ראיה חשובה.

"דרך אגב, הוויכוחים שהיו לי עם הסנגוריה הציבורית היו לא פחותים מהוויכוחים שהיו לנו בתוך הפרקליטות עצמה לגבי ערעורים. הרבה מאוד פעמים פרקליטות המחוז שניהלה את התיק שבו מוגש ערעור סברה שיש להתנגד, ואילו אני והמחלקה שלי סברנו הפוך. היו ויכוחים קשים מאוד, לפחות פעמיים בחודש. זה משקף את היתרון בכך שעיניים טריות בוחנות את הערעורים, פרקטיקה שקיימת בפרקליטות גם לגבי בקשות למשפטים חוזרים".

מי רצח את פבל?

בקרוב תגיש המחלקה למשפטים חוזרים בסנגוריה הציבורית בקשה למשפט חוזר מעניינת במיוחד, אשר פרטיה מתפרסמים כאן לראשונה. בספטמבר 2001 יצאו אנטולי מירופולסקי, סרגיי בקייב ופבל מליז'וניק, תושבי כרמיאל, לדיג בנהר הירדן. כך נהגו לעשות בכל סוף שבוע - להתכנס באזור גשר הפקק ביום שישי בערב, להשליך את החכות ולהמתין לראות מה יעלה בהן. גם באותו סוף שבוע יצאו השלושה, אלא שרק שניים חזרו מהדיג: מירופולסקי ובקייב.

כמה ימים לאחר מכן, ב־22 בספטמבר 2001, התגלתה גופתו של מליז'וניק בן ה־25 בסמוך למקום הדיג. נתיחת הגופה קבעה כי הוא הומת בעשר מכות שהונחתו על ראשו במכשיר קהה, אחד או יותר, שגרמו נזקים קשים למוחו. עוד העלתה הבדיקה כי כשהמנוח הושלך למים, הוא כבר היה ללא רוח חיים. השניים הכחישו בחקירה כי בילו בירדן באותו סוף שבוע, אלא שאיכוני מכשירי הסלולר שלהם העידו כי הם היו גם היו שם. כמו כן, נמצאו גם כשלים וסתירות בגרסאותיהם.

ביהמ"ש המחוזי בנצרת הרשיע את מירופולסקי ובקייב ברצח. מי הוא שהיכה את מליז'וניק? מי השליכו למים? כל זאת לא נודע, והשניים הורשעו על פי ראיות נסיבתיות. גם ערעורם לעליון נדחה ב־2004, והשניים החלו לרצות את עונשם.

לפני כחמש שנים מירופולסקי יצר קשר עם הסנגוריה הציבורית ובשורה בפיו: בקייב מודה כי הוא זה שרצח את מליז'וניק, והוא מוכן להעיד על כך בבית המשפט. מאז עובדים בסנגוריה הציבורית על בקשה למשפט חוזר שתכלול את הראיה החדשה, הודאתו של בקייב, וכן טענות נוספות לכשלים בהרשעה, כדי להביא לשחרורו של מירופולסקי. הבקשה למשפט חוזר נמצאת בשלבי עבודה אחרונים, ולאחר קבלת אישור מהסנגורית הציבורית הראשית היא תוגש לביהמ"ש העליון.