לפיד יכול ללמוד מנתניהו איך לשמור על זקיפות קומה לאומית

אביבה הוקסון־הברמן היתה בת 24 בלבד כשחייה נגדעו. היא זכתה להערכה רבה על עבודתה העיתונאית ברשת הרדיו הציבורית NPR. ב־23 באפריל 2021 חדר קליע קטלני את חלון דירתה בעיר קנזס. היא מתה במקום. שכנתה הצמודה של הנרצחת אמרה כי היא יודעת מי הרוצח. "החבר שלי לשעבר נשבע להרוג אותי. העדתי על כך במשטרה בטרם עת. אני בטוחה שהוא חשב שזו אני", סיפרה לעיתון "ניו יורק פוסט".

על פי העדות הזו, הוקסון־הברמן לא נהרגה מכדור תועה, כפי שטענה משטרת קנזס, אלא מזיהוי מוטעה. אף על פי כן, שנה וחצי לאחר הריגתה של העיתונאית המוכשרת, איש לא הועמד לדין. שום מדינה בעולם, גם לא היהודית, לא תבעה דין וחשבון מהממשל האמריקני על אי־מיצוי הדין עם מי שהרג את העיתונאית היהודייה. אך מה שירושלים נמנעת ממנו, וושינגטון עושה לאחרונה ביתר שאת. לא בכוח ולא בגינויים קשים, אלא בלשון רכה ומעודנת, ממשל ביידן דוחק את ישראל לעוד ועוד פינות בלתי נוחות בעליל. מאז נפילת הממשלה לפני חודשיים, חיבוק הדוב האמריקני רק נהיה הדוק יותר. "קילינג אס סופטלי", כמאמר השיר, היא המדיניות האמריקנית החדשה.

פרשת העיתונאית שירין אבו עאקלה היא חוליה ראשונה. מאז נהרגה במאי 2022, בעומדה ליד טרוריסטים בג'נין ביום קרב, הממשל לא חדַל ללחוץ על ישראל "לקבל אחריות". הדרישה הועלתה בכל פגישה בין נציג אמריקני לישראלי, ובכוונת מכוון גם ניתן לה פומבי בהודעות לתקשורת. הדרישות החוזרות והנשנות רק מאיתנו ולא מהפלשתינים על "קבלת אחריות" היו קמפיין מתמשך. רק בגללו ערך צה"ל חקירה דקדקנית, מעל ומעבר לכל מקרה דומה, על מהלך האירוע. תוצאותיה לא טובות ליהודים.

כזכור, באותו בוקר ישראל טענה כי ככל הנראה פלשתינים הרגו את העיתונאית. אחר כך באה התערבות תקדימית של חוקר אמריקני, שישראל הסכימה לה, ובכך אותתה שגם היא לא מאמינה לעצמה. במקביל, נערך תחקיר חסר תקדים בהיקפו, שממצאיו פורסמו השבוע. אלמלא הלחץ של ביידן ואנשיו, התחקיר לא היה נולד, ולא היתה באה לעולם המסקנה, שלפיה כנראה חייל צה"ל ירה בשוגג את הכדור הקטלני. כלומר, ישראל הזיקה לעצמה רק בגלל הלחץ האמריקני הכבד.

תאמרו, "אבל צריך לברר את האמת". ובכן, אלפי אנשים, בכללם עיתונאים, נהרגים מדי שנה בארה"ב בלי שזהות הרוצחים מפוענחת. הדם של שירין אבו עאקלה לא סמוק יותר מזה של אביבה הוקסון־הברמן, ואם כך מדוע הממשל דורש מאיתנו מה שאינו עושה בעצמ?

המילה האחרונה בפרשת אבו עאקלה עדיין לא נאמרה. אחרי שישראל נדחקה לשאת באחריות, עכשיו האמריקנים גם רוצים להתערב לנו בנוהלי הפתיחה באש. "נמשיך ללחוץ ישירות וצמוד על ישראל בדרגים הבכירים ביותר, לבדוק את המדיניות והנהלים שלה בנושא זה כדי להבטיח שדבר כזה לא יקרה שוב בעתיד", הצהיר דובר מחלקת המדינה.

בלי להתגרות

עוד זה מדבר וזה בא, מתברר כי בוושינגטון החליטו לשים עין על גדוד "נצח יהודה" ומתשאלים ערבים ויהודים על פעילותו. על פי עיתון "הארץ", בכוונת האמריקנים "להמליץ" לישראל כיצד לנהוג ביחידה הצה"לית. וזו אינה ה"המלצה" היחידה. ביום ראשון בלילה פרסם השגריר האמריקני, טום ניידס, הודעה חריגה ובה הבהיר כי הוא "מצפה מממשלת ישראל לבצע את ההתאמות הנדרשות" לגבי כניסתם של אזרחים זרים לשטחי הרשות הפלשתינית ביו"ש. מדובר בנוהל ניסיוני חדש, רווי פרטים ודקויות, שנכתב בחודשים האחרונים במינהל האזרחי.

השגריר, שהוא אדם נחמד ואוהב אמיתי של ישראל, סבור שהנוהל מפלה לרעה אמריקנים. אחרי שהשיחות בתוך החדרים מוצו, והיות שהתוצאה לא מספקת בעיניו, גם הוא בא בדרישות פומביות לממשלה - צליל שבעבר לא שמענו. האמריקנים גם לא מפסיקים ללחוץ על ישראל לחזק את הרשות הפלשתינית המתפרקת ואת כלכלתה הפורחת (כן, פורחת, ומי שמפקפק מוזמן לסיור בשטח). גם ההצהרות האלה נשמעות מרמת הנשיא ביידן ומטה. כאילו שאם רק יזרמו עוד כמה מיליונים לכיסים התפוחים והמושחתים של בכירי הרש"פ, היא גם תתחיל להילחם בטרור.

האמריקנים טווים אפוא את קורי העכביש בשקט ובעקביות. ישראל של לפיד החלה לקראת סוף השבוע להיעמד על הרגליים. "אף אחד לא יכתיב לנו הוראות פתיחה באש כשאנחנו נלחמים על חיינו", אמר לפיד את מה שצריך היה לומר בטקס סיום קורס חובלים. דברים דומים הוסיף גנץ. אך בצד האמירות הללו, המדיניות של לפיד מול הממשל היא "בלי לשבור כלים".

הוא ביטל את התדרוך המתוכנן של ראש המוסד, דדי ברנע, בוועדת המודיעין של הסנאט בוושינגטון. הדיון אמור היה לעסוק בסכנות הגלומות בהסכם הגרעין. לפיד לא רצה לעשות צעד שעשוי להתפרש כהתגרות בממשל. כך שבמקום לשוחח עם כלל הוועדה, נאלץ ראש המוסד להסתפק בשכנוע המשוכנעים. מדובר בחמישה סנאטורים שבמקרה היו בארץ בימים האחרונים, וממילא מתנגדים להסכם. עמיתיהם, ששוקלים לתמוך בהסכם והם אלה שצריך להסביר להם את סכנותיו, כבר לא ישמעו את הבכיר הישראלי.

כנ"ל בנוגע לחקירה האמריקנית נגד חברת הסייבר הישראלית NSO והכנסתה לרשימה השחורה. בעקבות הדיווח פה בשבוע שעבר על הפרשה, גורם בעל קשרים בדרגים הבכירים ביותר בארץ אמר ל"ישראל היום" כי "כולם יודעים שארה"ב לא מוכנה לאפשר לטובים ממנה לצמוח. הטכנולוגיה של NSO מקדימה את זו שלהם עשרה צעדים, אז הם עוצרים אותה. זה הסיפור וכולם יודעים את זה, אבל אנשים לא רוצים לריב עם אמריקה. אנחנו תלויים בה".

בין לפיד לנתניהו

קבלת הדין הישראלית מתפרסת גם לזירות אחרות. גנץ ולפיד מעוניינים לחזק את הרשות הפלשתינית, ולכן הלחץ האמריקני בהקשר הזה הוא התפרצות לדלת פתוחה. אשר לאיראן, לפיד טוען כי תקיעת המקלות בגלגלי הסכם הגרעין - שבנט הוביל והוא ממשיך בה - יעילה יותר מאשר העימות של נתניהו עם ממשל אובמה ב־2015.

"המדיניות הנכונה היא זו שאנחנו מובילים: להמשיך את הלחץ, אבל בלי לשבור כלים. בינתיים זה עובד", אמר לפיד בישיבת הממשלה. כרגע אכן אין הסכם, וללפיד יש כל הסיבות להיות שבע רצון. ובכל זאת, "בינתיים" אינה תוכנית עבודה וההסכם תקוע, בעיקר בגלל הסרבנות האיראנית.
בשעה שלפיד מתמרן מול האמריקנים, מי ששומר על זקיפות קומה הוא ראש הממשלה לשעבר, נתניהו. גם הוא נועד עם חמשת הסנאטורים הנ"ל. כששניים מהם, בוב מננדז ולינדזי גרהם, הסבירו כמה חשוב לחזק את אבו מאזן ולהקים כבר מדינה פלשתינית, נתניהו הרביץ בהם את תורתו.

"אנחנו לא נפיל את הרשות הפלשתינית, אבל גם לא נחזק אותה כי היא לא חלק מהפתרון אלא חלק מהבעיה. הביטחון חייב להישאר בידי ישראל בכל מקרה, וזה לא משנה כמה לחץ יהיה", השיב.
אפשר להגיד הרבה דברים על נתניהו. בכל הנוגע ליחסים בינלאומיים הוא יודע שלא להיות נחמד, אלא להיות חזק, זה שם המשחק.