הקלף המנצח שבידי הציונים הדמוקרטים

המפה הפוליטית לקראת הבחירות גובשה. יש בה מפלגה ימנית-פופוליסטית, שהדבר היחיד שנותר בה דמוקרטי הוא פריימריז שבהם נבחרו, באופן דמוקרטי, אנשים שרבים מהם רואים בדמוקרטיה מותרות. הם מעדיפים שלטון אוטוריטרי, רואים בכל שומרי הסף את אויבי האינטרס הלאומי ומוותרים על העיקרון הציוני המרכזי: מדינה שיש בה רוב יהודי יציב ושוויון מלא לכל אזרחיה.

מימין לליכוד יש כרגע שתי מפלגות, המתחרות ביניהן בשנאה ובגזענות, ואשר בלעדיהן לא תיתכן ממשלה בראשות נתניהו. התחזקותן נולדה ממהלך פוליטי מצמרר שלו לפני שנים מעטות. גם אם הוא מתחרט על החיבורים שהצליח לעשות בימין ההזוי, השד יצא כבר מזמן מן הבקבוק ושואב קולות מן הליכוד עצמו. שתי המפלגות אינן מאמינות לא בדמוקרטיה ולא בציונות המקורית.

בצד הציוני־דמוקרטי של המפה יש ארבע מפלגות שכל ראשיהן כבר נקבעו. כדי להבין את ההבדלים בין העבודה למרצ צריך זכוכית מגדלת, והסיבה העיקרית לכך שהן אינן רצות ברשימה משותפת היא החשש פן החיבור ביניהן יביא פחות מנדטים מריצה נפרדת. גם כדי להבין את ההבדל בין יש עתיד למחנה הממלכתי צריך זכוכית מגדלת. כאן הבעיה היא אישית בלבד, ואין כל סיבה שלא למצוא לה פתרון.

לצד שני המחנות הללו ממשיכים להתקיים שני מחנות ותיקים, שאינם מגדירים עצמם כציונים וחלקם גם מסתייגים מן הרעיון הדמוקרטי: החרדים והערבים. לשניהם הסתייגות מסורתית מלקיחת חלק בשלטון העומד על עקרונות שונים ואפילו מנוגדים מאלה שלהם. הם מוצאים להם פתרונות בדמות סגני שרים, שאחריותם הקולקטיבית מופחתת, או שהם מצטרפים לקואליציה אך לא נוטלים חלק בממשלה, כדי שלא להיות אחראים למדיניותה.

הבחירות יהיו שונות מקודמותיהן בגלל מה שנראה בסקרים ככוחו המתחזק של הימין הקיצוני. המעבר בין מחנה למחנה כמעט שאינו מתרחש. השאלה היא איזה צד יצליח להוציא את תומכיו מן הבית ב־1 בנובמבר.

הקמת חזית ציונית־דמוקרטית של ארבע המפלגות שיתמודדו יחדיו לכנסת עשויה, כשלעצמה, להכניס רוח אחרת במחנה, להביא להתנדבות של אנשים רבים יותר לעבודה במטה המשותף שיקום, ובעיקר - לחסוך את האנרגיה השלילית שבניסיון כל אחת מארבע המפלגות הללו לכרסם בכוח זולתה. המסר צריך להיות חד וברור: החזית המשותפת תילחם בכל מי שיקרא לעלות עם 9D על בית המשפט, על הייעוץ המשפטי ועל אוכפי החוק; ובתחום המדיני - תיצור גבול בינינו לבין הפלשתינים, אם בהסכם ואם באופן חד־צדדי, במהלך ארבע השנים הבאות.

קלף החזית המשותפת נמצא רק בידי הגוש הציוני־דמוקרטי. המפה הפוליטית שנוצרה עכשיו מונעת מן הליכוד כל ריצה משותפת (נוסח החיבור עם ישראל ביתנו של ליברמן או עם כולנו של כחלון, כפי שנעשה בעבר), ולמחנה המרכז־שמאל אסור לוותר על הזדמנות חבירה, לנוכח הפורענות שתתרחש על ישראל במצב שבו הימין הפופוליסטי והימין הדתי־משיחי-האלים משיגים רוב בכנסת ומממשים אפילו חלק מחזונם.

הסיכון האלקטורלי אינו גדול. למצביעים לארבע המפלגות שירוצו במשותף אין אלטרנטיבות ממשיות. הרוח החדשה בעקבות מהלך מטלטל שכזה עשויה להפתיע את הסוקרים, משום שקשה מאוד לעמוד בסקרים על התנהגות הבוחרים מול אופציה היפותטית.

כל מה שנותר הוא להגיע להסכמה בנושאים הפרסונליים ולעצב רשימה משותפת שתביא בחשבון הן את תוצאת הבחירות לכנסת ה־24 והן את המגמה המסתמנת בסקרים. זה הסיכוי להכרעה.