גבול הצפון: בין אוויר חם לנפיצות מיידית

המומחים נחלקים בדעתם באשר למידת הנפיצות הנוכחית בגבול הצפון. יש כאלה שסבורים שהיא הגבוהה והמסוכנת זה שנים, תוצאה של שילוב סיבות פנים וחוץ לבנוניות, שדוחקות את חיזבאללה להעז יותר מבעבר. אחרים מעריכים שמדובר באוויר חם בלבד, והארגון לא יבצע מהלכים שעלולים לסכן אותו ואת לבנון.

חיזבאללה, כך נראה, מצא הזדמנות נוחה מבחינתו לעשות כותרות סביב המחלוקת בין ישראל ללבנון על תוואי הגבול הימי בין המדינות. בשונה מהגבול היבשתי, בים החשיבות היא כלכלית בעיקרה - שתי המדינות לוטשות עיניים לפיתוח שדות הגז הימיים, ולרווחים העצומים שעתידים לנבוע להן מכך.

מדובר במחלוקת שולית יחסית במונחים של סכסוכים בינלאומיים. היא לא נוגעת למאגר כריש, שנמצא כולו במים בשטח הימי של ישראל, אלא לחלק קטן שחורג דרומה מהקו שצפוי להפריד בין המים הלבנוניים לאלה הישראליים. סביב החלק הזה מתקיים תיווך של ארה"ב, בניסיון להגיע לפתרון מוסכם. אלא שכדרכו של המזרח התיכון - וכטבעם של מתווכים - העסק מתנהל בעצלתיים, ומותיר מרווח גדול מדי לגורמים שונים, וחיזבאללה בראשם, לייצר בלאגן.

אל הכריש, ומעבר לו

העילה המיידית למהומה הנוכחית היא העבודות במאגר כריש, שאמורות להתחיל בספטמבר הקרוב. בישראל מעוניינים לסיים את המחלוקות עד אז, כדי שאפשר יהיה להתחיל בפיתוחו של השדה ללא הפרעות או איומים. חיזבאללה זיהה את ההזדמנות ומיהר לקפוץ ראש לבריכה: אם לבנון לא תקדח - אף אחד לא יקדח, הזהיר (או במילותיו של חסן נסראללה, שהשתמש בפרפרזה על דבריו במלחמת לבנון השנייה שהארגון יודע להגיע "מעבר לחיפה", כשאמר השבוע "נוכל להגיע מעבר לכריש").

קודם לאיומים שיגר חיזבאללה מל"טים לא חמושים לעבר כריש בשני מקרים שונים. צה"ל יירט את המל"טים, ומחיזבאללה נשלל ההישג התודעתי. אבל החשש שבשלב הבא המל"טים גם עלולים להיות חמושים - העלה את הדריכות בצד הישראלי.

התוצאה המיידית האחת היתה האיומים ששיגרו השבוע ללבנון ראש הממשלה יאיר לפיד ושר הביטחון בני גנץ. "מי שינסה לפגוע בריבונות שלנו או באזרחי ישראל, יגלה מהר מאוד שעשה טעות חמורה", הזהיר לפיד, שהמשיך לאחר שהשלים את ביקורו הראשון בפיקוד הצפון לסיור מוסק מעל המאגר. גם תמונות מהסיור הזה הופצו, במטרה לחדד את המסר הישראלי.

התוצאה המיידית השנייה היתה ניסיון להאיץ את השלמת התיווך האמריקני, שכאמור מתנהל על פי שעון וושינגטון ולא על פי שעון ירושלים. הלבנונים אמנם מגיבים באיטיות רבה להצעותיו של המתווך, עמוס הוכשטיין - פועל יוצא של הכאוס הפוליטי הבלתי נגמר במדינה וחוסר יכולתם של הגורמים השונים לקבל החלטות - אבל גם המתווך עצמו לא נראה כמי שמשהו בוער לו. בשבוע החולף שוחחו איתו גורמים ישראליים וביקשו ממנו להזדרז ולהגיע להסכמות עד ספטמבר, בניסיון להימנע מהסלמה בשיח האלים והמאיים, שעלול אף לגלוש להסלמה פיזית בשטח.

במערכת הביטחון סבורים כי ההשתוללות המילולית החריגה של נסראללה לא נבעה מניסיון לפתוח חזית צבאית פעילה מול ישראל בלבנון, אלא ממניעים פוליטיים פנים־לבנוניים.

תוצאות הבחירות האחרונות היו מאכזבות מבחינתו של חיזבאללה, שמואשם אף הוא במצב הכלכלי־חברתי המידרדר בלבנון, שהחריף בחודשים האחרונים בגלל המלחמה באוקראינה: אספקת החיטה ללבנון שובשה, מחיריה עלו, וכתוצאה מכך נרשם זינוק חד במחירי המזון והאנרגיה, שמשפיעים על המצב הכללי במדינה ועל מצב הרוח של תושביה.

נסראללה מבקש כנראה להסיט את תשומת הלב לישראל ולמאגר כריש. ייתכן שמניעיו פתלתלים עוד יותר: הוא מעריך שהמו"מ בין המדינות יצלח ותושג הסכמה, ורוצה להיראות כמי שהלחץ הצבאי־תודעתי שהפעיל גרם לישראל להירתע. כלומר, הוא מנסה להציג את עצמו שוב כמגן לבנון, ומעוניין שישראל תוצג כמדינה חלשה שנכנעת לאיומיו.

אלא שנסראללה לא הביא בחשבון את הביקורת שתקום על המהלכים שלו דווקא מבית: גורמים פוליטיים שונים, ובהם ראשי המדינה, תקפו אותו לאחר שיגור המל"טים וטענו שהוא מסכן את לבנון ואת האינטרסים שלה. שדות הגז הם אולי חבל ההצלה היחיד שנראה באופק עבור לבנון המרוסקת, ומנהיגיה - שהתפנו לרגע מהשחיתות ומגזירת הקופונים למטרות אישיות - יודעים כי לא תהיה להם תקומה אם לא יקדמו את הקידוחים גם בצד הלבנוני.

בישראל מקווים שהלחץ הפנים־לבנוני הזה יעשה את שלו וירגיע את חיזבאללה. גם העובדה שאותה החברה (אנרג'יאן) אמורה לפתח את השדות בשתי המדינות נתפסת כגורם מייצב. אבל המציאות עלולה להתברר כאופטימית פחות, כתוצאה מהימור מסוכן של חיזבאללה, או כתוצאה ממיס־קלקולציה, שתוביל להידרדרות ואף להסלמה.

התרחיש של עוד רחפן ועוד רחפן שיאתגרו את צה"ל, ושל תגובה ישראלית שתוביל לתגובת נגד של חיזבאללה, רחוק מלהיות מופרך. לכן האיץ צה"ל את המוכנות שלו לאפשרות שייקלע למערכה מוגבלת בצפון (או במינוח שפיקוד הצפון נוהג להשתמש בו - ימי קרב). אין אף גורם שסבור שמלחמה רחבה כוללת עומדת על הפרק, אבל גם כאן כדאי להיזהר בהערכות: 16 שנים לאחר מלחמת לבנון השנייה הגבול אמנם שקט מתמיד, אבל כפי שהוכח אז וכמאמר הפרסומת הישנה - טעויות לא קורות, הן נגרמות.

חיזבאללה אמנם מורתע כיום משמעותית יותר מכפי שהיה ב־2006, אבל גם חזק פי כמה. כתוצאה מכך, גם ישראל מורתעת, ושוקלת אלף פעמים לפני שהיא מגיבה לפרובוקציות מצפון. העניין הזה עשוי לעמוד למבחן אם אכן תהיה הסלמה נקודתית בגבול: ישראל תידרש אז להחליט כיצד להגיב, ולברור בין מטרות מקומיות שיבטיחו את חזרת השקט לבין מטרות איכות - דוגמת פרויקט הדיוק של חיזבאללה - שעלולות לסכן בהרחבת ההסלמה.

לפרוע את השטרות

ההערכה הסבירה היא שתושג הסכמה. זה גם האינטרס של ישראל - שהשקט יאפשר לפתח את המאגר בצד הישראלי, וגם את המאגר בצד הלבנוני - מה שישפר את המצב הכלכלי בלבנון וגם יהווה גורם אסטרטגי מרסן. מי שעלול לערער את התרחיש הסביר הזה הוא חמאס. בחודשים האחרונים הידק חיזבאללה את שיתוף הפעולה עם חמאס, ומסייע לו להקים תשתית צבאית במחנות הפליטים בלבנון. פעילים של הארגון כבר היו מעורבים בשיגור רקטות לשטח ישראל במהלך חודש הרמדאן השנה ובאירועי שומר החומות בשנה שעברה, והם עלולים לפעול שוב.

נסראללה כנראה מאמין שיוכל להסתייע בחמאס כדי לאתגר את ישראל, מבלי לסכן את ארגונו או את לבנון. הצמרת המדינית־ביטחונית בישראל מבהירה שהוא טועה: כבעל הבית בשטח, הוא ישלם על כל פעולה שתתבצע לעבר ישראל, גם אם הוא לא יהיה אחראי לה במישרין.

אלה שטרות שישראל תידרש מתישהו לפרוע. אם על חיזבאללה אפשר לסמוך שהוא ישמור על השקט, על חמאס אפשר לסמוך שהוא ינסה לעשות בלאגן. זה מתכון לצרות אפשריות, שמחייבות את ישראל למחשבה ולתכנון מוקדם, עוד בטרם תיפתח הרעה מצפון.