הדילמה של הגליל: "יש כאן תהליך הפוך של גאולת אדמות, זה מדאיג"

עודד הלפרין ראש המועצה המקומית כפר תבור
נבחר לתפקיד בגיל 29, הצעיר ביותר בישראל. שירת כמפקד בדובדבן, ובהמשך כיהן כמנכ"ל עמותת הבוגרים של היחידה. נשוי ואב לבת

עודד הלפרין, אתה ראש המועצה המקומית הצעיר ביותר בארץ. נבחרת לראשות מועצת כפר תבור בגיל 29. איך זה קרה?
"המושבה שלנו גדלה מאוד, ורבים מבני גילי הרגישו שהמקום משנה את פניו. החלטנו להקים סיעת צעירים שזכתה להצלחה גדולה בבחירות 2013, עם שלושה מושבים במועצה. לאחר מכן נבחרתי להיות סגן וממלא מקום ראש המועצה, והתאהבתי בכל נושא העשייה הציבורית. כשראש המועצה הקודם פרש אחרי 26 שנים, הוא נתן לי את תמיכתו ונבחרתי להנהגה".

רבים מהתושבים יכולים להיות אבות וסבים שלך. אתה מרגיש בנוח עם זה?
"יש פה גם הרבה מאוד אוכלוסייה צעירה, שעבורה זה היה כמעט מהלך מתבקש ופשוט יותר לקבלה. באשר לוותיקי המקום, הם ראו בכך משהו יפה - שמגיע אדם שנולד במקום ולוקח את המושכות. אנחנו משפחה די מוכרת בכפר תבור, ומובן שזה יוצר גם מצבים משעשעים. לא אחת אני מדבר עם תושבים שאומרים לי שהכירו אותי עוד כשהייתי בגן. בצוות עובדי המועצה יש מי שהיו בברית המילה שלי".

היית שמח לראות עוד ראשי רשויות צעירים?
"כמובן. הצעירים מבינים שהם באים לשרת את הציבור, וזה יוצר פחות כוחניות, ריכוזיות וסטיגמות למיניהן - שהיו משויכות לא אחת לראשי רשויות ותיקים יותר. אני חושב שמנהיגים צעירים קשובים יותר לרחשי הציבור, יותר נגישים ומעורבים ברשתות החברתיות - ואלה דברים שיוצרים הקשבה אמיתית לשטח".

ובינתיים, השטח בוער. אנחנו מנהלים את השיחה הזאת בימים שבהם הקרע הפנימי במדינה בין יהודים לערבים גלש למחוזות מדאיגים. ההתפרעויות הללו הגיעו גם למרחב שלך. האמנת שזה יכול לקרות? התכוננת לזה?
"במרחב שלנו אמנם היו התפרעויות אבל מדובר במיעוט שבמיעוט, ואסור לתת לאירועים האלה להשליך על הכלל. אצלנו ההתפרעויות התרחשו בצומת גזית, בסמוך לכפר הבדואי שיבלי, כחצי ק"מ מאיתנו. ברמה האישית, הייתי בהלם שזה הגיע גם לכאן. התקשרו אלי מהצומת לומר לי שמבעירים צמיגים, חוסמים את התנועה, וחשבתי שאני בחלום רע. אלה אירועים שרחוקים מהחיים המשותפים שלנו בגליל".

אתה מתייחס לחיים המשותפים. בעיניך הסיבות להתפרעויות הן לא על רקע לאומני?
"בעיניי זה פחות העניין הלאומני, אלא יותר פריקה של תסכול על תחושה של עוולות כאלה ואחרות: האלימות שמתרחשת במגזר, היעדר פתרונות דיור הולמים, ועוד. כפי שאני רואה זאת, הצעירים בגליל יצאו החוצה ממקום של הזדמנות לפריקת הזעם שלהם, ולא בהכרח בגלל המצב בירושלים.
"תבין, אנחנו חיים בגליל התחתון בשגרה של יהודים וערבים עוד מימי יגאל אלון. כבר אז היו יחסים בין הכפרים השכנים, אנשים עבדו יחד, וגם היום אני בקשר מצוין עם ראשי הרשויות שבאזור. יש לנו במועצה עובדים רבים מהמגזר, ולמעשה - בכל מקום שאתה הולך אפשר להרגיש את החיים המשותפים. לצד זה, כן, אני גם שומע הרבה כעס על אוזלת היד של המשטרה, חוסר המשילות, האלימות, הנשק שמסתובב. זו תחושה של דברים רעועים שעלולים להתפוצץ, בסופו של דבר".

שגרה מנצחת גזענות

בשבוע כזה אינטנסיבי של לחימה, מבפנים ומבחוץ, איך אתם מתנהלים?
"כמדיניות, ניסינו לשמור על שגרה בריאה עד כמה שניתן. אפילו ערכנו אירוע גדול של שבועות. כמובן שבמקביל קיימת היערכות לתרחישי קיצון, וכתוצאה מכך אנחנו מגבירים את הסיורים של כיתות הכוננות, השיח של הקב"טים עם המשטרה מתעצם, וגם תגברנו את השמירה במוסדות החינוך, מחשש שמישהו קיצוני ינסה לעשות צעד דרמטי".

על רקע האירועים ברחבי ישראל התחלת גם אתה לקבל פניות מתושבים: למשל, הורים שלא מוכנים שסייעות ערביות יעבדו בגני ילדים, או תושבים שמוחים על כך שהמועצה שלכם מעסיקה עובדים ערבים.
"ככלל, זה נכון שגם לנו היו משברים, למשל ב־2007 כשתושב הכפר שיבלי דרס למוות את טל זינו בערב יום כיפור. אבל בסופו של דבר, אנחנו חיים פה ביחד ביום־יום. הוועדה לתכנון ובנייה שלנו משותפת, העובדים הם מהכפרים שמסביב, ראשי הרשויות חברים טובים, וגם בקרב התושבים נוצרו חברויות של שנים רבות.
"לגבי מה שציינת, ולא מעניין אותי אם יאהבו את התגובה שלי או לא, אני מגנה כל גילוי של גזענות. מי שחי פה בגליל יכול לקבל טיפול מרופא ערבי בבית החולים, וילדים בגן עשויים להיות מטופלים על ידי סייעות ערביות. נשמע לי הזוי שהסייעת או הרופא יהפכו פתאום לאויבי הציבור, לסכנה, אבל לצערי, בהלך הרוח הזה, חלק מהציבור תופס כל תושב ערבי כמחבל בפוטנציה, והתפקיד שלנו הוא להרגיע. ערכנו מפגש של ראשי רשויות יהודים וערבים, והוצאנו הודעה לציבור שלנו שבה קראנו להרגעת הרוחות".

גם נסעת לשיבלי.
"נסעתי, בירכתי את ראש המועצה שלהם בברכת חג שמח, והוא בירך אותנו. אני כן חושב שאחרי המהלכים הללו הרוחות באמת נרגעו, וכשאתה הולך לסופר או למתחם מסחרי - אתה פוגש את השכנים שלנו. אנחנו חיים פה ביחד, וכך זה יימשך".

מה שמעת מראש המועצה בכפר שיבלי?
"נשמע קול ברור של גינוי בכל הקשור לפגיעה בחוקי המדינה. הבנתי שאותם צעירים שירדו לצומת וחסמו כבישים הפתיעו את התושבים וההנהגה, ואינם מייצגים את הכפר. לצד זאת, ראש המועצה גם דיבר על המצוקה שהם חווים - מצוקת הדיור, מצוקות שקשורות לפיתוח ועוד דברים אחרים שרלוונטיים להתפרעויות האחרונות".
את מצוקת הדיור שלהם אתם מרגישים גם אצלכם. רואים את זה ברכישת קרקעות חקלאיות מצד ערבים, או במכירת בתים לתושבים ערבים. זה הופך את תמונת המצב למורכבת יותר.
"חוסר המשילות בכפרים, בעיית הנשק, האלימות, חוסר הפיתוח ומצוקת הדיור מובילים לנהירה החוצה מהכפרים הערביים אל הערים. ראינו את זה בנוף הגליל (נצרת עילית לשעבר; ר"פ), בכרמיאל ועוד. בערים גדולות זה משהו שניתן להכיל, אבל ביישוב קטן יחסית כמו שלנו, עם כ־5,000 תושבים, זה בעייתי יותר".

תסביר.
"כפר תבור חוגגת השנה 120, ויש לה חלק משמעותי בנרטיב ההתיישבות היהודית: יגאל אלון, הקמת ארגון השומר, החקלאות. כך שאני חושב שלמועצה מקומית יש זכות לקבוע את אורחות חייה ולשמור על צביונה".

בני עירך קודמים

בתקופה כזאת שאלת השאלות היא איך שומרים על מרקם היישוב וצביונו בלי לעורר שדים גזעניים.
"עצם העלאת הקונפליקט הזה, מבלי להתבייש לדבר אותו, הוא כבר צעד משמעותי. אני כמובן לא עוסק ברמת העסקאות הפרטיות, אין לי כלים לעשות את זה. אני מדבר על רמת היישוב, שבו יש לנו זכות לקבוע מה יהיו הערכים במערכת החינוך, מה יהיו שירותי הדת שנציע ואיך יצוינו החגים הלאומיים.
"וזה לא קשור רק לערבים. לפני כמה שנים היתה פה קליטה גדולה של תושבים מהציונות הדתית, שהשתלבו בקהילה בצורה נהדרת. בשלב מסוים הגיעה דרישה לפתוח גן בזרם שונה מהגנים של כפר תבור, והנהלת המועצה קיבלה החלטה שבכפר תבור יש מערכת חינוך אחת, ומי שרוצה לחיות פה צריך לחיות תחת הערכים והדרך שאנחנו מובילים. זה נכון גם מבחינה ערכית, וגם מבחינה פרקטית - במקום קטן אין למועצה יכולת לחלק את השירותים שהיא נותנת לפי סקטורים כאלה ואחרים".

ואתה אומר את הדברים דווקא כמישהו שהגיע מרקע של רב־תרבותיות.
"גדלתי בכפר תבור עם חברים דתיים בגן. בבית הספר כל אחד הלך לדרכו, ועדיין הפכנו לחברים הכי טובים לכל החיים. למדתי בבית ספר חקלאי ולצידי בשולחן הלימודים למדו צ'רקסים, ערבים, עירוניים, ילדי פנימייה ומושבים. זו היתה מתנה גדולה לגדול על הערכים הללו.
"אוסיף ואומר שבכפר תבור מתגוררות כיום כעשר משפחות מהמגזר הערבי, וכולם חיים בשקט ובשלווה והכל מתנהל בצורה מכבדת. בשלוש השנים שאני בתפקיד לא שמעתי שום תלונה או מקרה חריג".
בכל זאת, לפני כמה שבועות היתה מחאת תושבים סביב מכירה של בית למשפחה מהמגזר הערבי.
"ברור שזה יצר מתיחויות שלמען האמת די זרות לנו, ולכן הוצאתי הודעה ברורה שאנחנו מגנים כל גילוי גזענות. זה לא עומד בסתירה לכך, כפי שאמרתי, שיש לנו הזכות לקבוע את אורחות חיינו. מדוע ביישוב חרדי, למשל, כאשר מוקם מקום חדש - ברור שתהיה שכונה ייעודית לחרדים, וכשהמינהל מוציא מכרז אצלי - אין לי אפשרות להבטיח עדיפות לבני המקום?"

בעיית המשילות: "ליד כפר תבור יש מרחבים ירוקים, אבל גם מתחמי ענק שהפכו להיות מעין חצר אחורית של תושבי המגזר. הם יכולים לשלם הרבה יותר מערך השוק על חלקה חקלאית, והם לא עושים בה שימוש לחקלאות. זה תהליך הפוך של גאולת אדמות"

איך היו מגיבים בכפר שיבלי אם 100 יהודים מכפר תבור היו עוברים לגור אצלם?
"זו לא סיטואציה קיימת, אבל אני מניח שגם בשיבלי לא היו רוצים יהודים שיעשו להם על האש באמצע צום הרמדאן. אנחנו במערכת יחסים מצוינת, אין שום מתח בעניין הזה - ועדיין, ברור לכולם שזה קונפליקט שהוא מורכב. אני אומר את הדברים האלה דווקא בגלל שכולם פה במרחב יודעים כמה אני מאמין בחיים המשותפים, ויוצא נגד גילויי גזענות, ולכן אני מרגיש בנוח לומר שאני מעוניין לשמור על צביון המקום שכה יקר לליבי".

נוף הגליל למשל, נצרת עילית לשעבר, לא היתה בעבר עיר מעורבת, וכיום היא כזאת. זה כל כך נורא?
"נוף הגליל היא עיר עם יותר מ־40 אלף תושבים, זה מצב אחר לגמרי. בעיר גדולה כל אחד נכנס לביתו וחי את אורחות חייו. בעיר גדולה פשוט יותר להכיל תת־קהילות - יש שם יותר תנועות נוער, מסגרות חינוכיות, והדברים האלה משפיעים על אופיו של מקום".

חשוב לך לשמור על ייחודיות המקום, ולא לחזור למשל לשנות ה־70 של המאה ה־20, אז היתה אצלכם תחושה של יישוב הולך ונעלם.
"היום החשש הוא דווקא להדוף את גופי התכנון והבנייה שרוצים לגדול בצורה בלתי פרופורציונלית. האתגר שלנו הוא לשמור על גידול נכון בקצב בריא ולדעת לספק תשתיות הולמות לתושבים. פתאום נפתח קאנטרי תוסס, הופעות תרבות, פסטיבלים, והמרכז המסחרי הפך לעוגן משמעותי באזור. אני חושב שאנחנו המקום עם איכות החיים הכי טובה בארץ, ומצד שני - נכון, אתה לא רוצה לקום בבוקר ולהפוך ליישוב בלי שום ייחודיות".

על ניהול מועצה בגיל צעיר: "אני חושב שמנהיגים צעירים קשובים יותר לרחשי הציבור, לשטח. זה גם יוצר מצבים משעשעים. לא אחת אני מדבר עם תושבים שאומרים לי שהכירו אותי עוד כשהייתי בגן. בצוות עובדי המועצה יש מי שהיו בברית המילה שלי"

איפה בעל הבית?

העסקאות הפרטיות הן דבר אחד, בעוד בעניין האדמות החקלאיות אתה קצת יותר נחרץ.
"אם תיסע היום ליד כפר תבור תראה מרחבי ענק ירוקים, אבל גם מתחם ענק של גדרות ורשתות צל, מנגלים ומעשנות, שהפכו להיות מעין חצר אחורית של תושבי הכפרים מסביב. זה לחלוטין חוסר משילות".

יש מי שמדבר אפילו על התנהלות מאורגנת.
"זה כמובן לא המצב במגורים הפרטיים, אבל בחלקות החקלאיות אני לא שולל את זה. אם יש מחיר שוק של 100 אלף שקל לדונם, אז חבר'ה מהמגזר קונים את זה ב־200 אלף שקל לדונם. בסופו של דבר, זה תהליך הפוך של גאולת אדמות. העניין הוא שהם כלל לא משתמשים בזה לחקלאות, אלא כדי להחזיק בקרקע. אתה רואה שם מעין זולות, זה הופך להיות מקום של בילוי חברתי, ולא לשם כך נועדו האדמות האלה".

אתה מתאר מצב של קפיטליזם חסר שליטה.
"הדבר היחיד שקובע זה המרבה במחיר, והכל חוקי. אבל בתור מי שנולד פה ומוביל את המושבה הזאת, אני מבין שאי אפשר להשאיר הכל לכוחות השוק. אני שואל את עצמי - איפה נהיה בעוד 50 שנה? אסור לנו לומר שאנחנו רוצים להיות יישוב יהודי ציוני בלב הגליל, שמקדם את ערכי החקלאות וההתיישבות?"

בגליל יש עוד תופעות מהסוג הזה?
"אני חושב שבכל מקום שבו יש אדמות חקלאיות בטאבו, זה קורה. זה אמנם שוק חופשי, אבל נדרשות כאן רגולציה וחקיקה בנושא. אני חושב שכמו שהמדינה יודעת לחזק התיישבות ביו"ש או ביישובים קהילתיים ובקיבוצים, כך צריך להיות גם בגליל".

חוסר היציבות הממשלתי משפיע על המצב?
"יש אווירה כללית של 'אין בעל בית', ואני מדבר בעיקר על נושא הקרקעות החקלאיות. צריך תעוזה כדי לקנות חלקה של 50 דונם ולחלק אותה ל־50 משפחות, כך שבוודאי יש השפעה למה שמתרחש ברמת המדינה".

חשבת לאחד כוחות עם מושבות הגליל?
"כן, חד־משמעית. אנחנו בשיח עם כמה ראשי רשויות בעניין כדי לקדם חקיקה בנושא".

מה ראש המועצה בשיבלי יאמר על דבריך?
"אנחנו חברים, ויש לי עוד המון חברים שם. אין חג שאני לא מוזמן לשם. עוד כילד קטן הייתי מגיע לשם עם אבי, והשותפות הזו עוברת בין דורות. יש לי אינטרס שיהיו שם חיים טובים, ושבכפר מצר, למשל, תהיה תוכנית מתאר. אנחנו רוצים שהחיים מסביבנו יהיו טובים, שהכלכלות יפרחו, שהכל יהיה בסדר". 
להצעות ולתגובות: Ranp@israelhayom.co.il