מועדון הלבבות השבורים של בנט

כולם מכירים את הטיפוסים שעליהם כתב הסופר הבריטי ג'ון גולסוורת'י ב"ההגדה לבית פורסיית'", ו־60 שנה אחריו הקומיקאי גראוצ'ו מרקס: האנשים שבזים למועדון שמוכן לקבל אותם כחברים. אנחנו מכירים את שונאי המועדון שמוכן לקבל אותם ונוטים ללגלג עליהם בחיבה, כי גם אנחנו כאלה לפעמים. אבל הלב נכמר לנוכח הכמיהה שהולידה את הבוז: יש בינינו כאלה שנגזר עליהם לערוג עד כלות למועדון שלעולם, בשום תנאי, לא יקבל אותם.

במשך שנים שכנע נפתלי בנט את עצמו שיש לו סיכוי להיות רצוי ומקובל גם מחוץ למגזר שבחר בו כנציג. הסכם פוליטי שכרת עם לפיד, לא להיכנס בנפרד לממשלת נתניהו ב־2013, זכה לכינוי המיתי והקיטשי "ברית האחים". לא פחות. כבר אז שפך בנט את מררתו על הליכוד שהשאיר אותו מחוץ לממשלה והצהיר על נאמנותו ללפיד: "יאיר לפיד עמד במילתו כלפיי וכלפי הציבור שאני מייצג (...) תורנו לעמוד במילה. מילה זו מילה. אעמוד בה. אספוג בשמחה את כל הספינים והמתקפות בעניין. יש לי כתפיים רחבות. אעמוד במילתי". היה בכך רמז מקדים לגבי סדרי העדיפויות של בנט בכל הנוגע לקיום הבטחות.

לפיד הוא לא אח של בנט ואפילו לא בן דוד מדרגה שנייה של הציבור הדתי־לאומי. הוא אף פעם לא היה. לפיד הוא מי שבימיו כבעל טור בעיתון "ידיעות אחרונות" שמח על ההתנתקות כיוון שהיתה בעיניו הזדמנות ללמד את המתנחלים "שיעור בצניעות, ואולי גם בדמוקרטיה".

הוא זה שהתעקש שהכסף של המדינה קבור "בין יצהר לאיתמר". הוא העיתונאי שסייע לאלוף אלעזר שטרן למרר את חייו של חננאל דיין, חייל מצטיין שסירב ללחוץ את ידו של הרמטכ"ל דן חלוץ בגלל חלקו בהתנתקות. לפיד כינה אותו "חננאל הסובל", "המתפתל", "המשתולל", "הסורר", "הגואל", "המחלל", "המגולל", "המטרלל", "המחלל". דיין, בניגוד לבנט, לא שגה באשליות. הוא תבע את לפיד ואת ידיעות וזכה ב־12 אלף שקלים.

אך בעיני בנט, לפיד הוא בעל הבית האמיתי, יו"ר המועדון שאליו הוא נכסף להתקבל. לרגע לא עלתה בדעתו האפשרות שלפיד בסך הכל משתמש בו כמכשיר למטרה גדולה יותר. הכתובת היתה על הקיר, אבל בנט בחר להתעלם.

עם כניסתו לתפקיד רה"מ הסגיר מאמר המערכת של "הארץ" את אחורי הקלעים של האהדה התקשורתית כלפי ממשלת השינוי: סילוק נתניהו, ולכן "למרות הכל, בנט". עמוס שוקן, מו"ל "הארץ", דיבר בהרחבה ובכנות בתוכנית הרדיו של שרון גל על מה שהיה ברור לכל אדם סביר: "אני לא תומך בבנט, אבל כדי להוציא את נתניהו מבלפור צריך לעשות את מה שצריך לעשות (...) אנחנו רוצים שגוש השינוי ירכיב את הממשלה הבאה. אני יודע שבנט לא יפנה את יצהר, אבל נריב אחר כך. אנחנו דבר ראשון חייבים, פשוט חייבים, להוציא את נתניהו מבלפור. גם נגד גדעון סער כתבנו בצורה אקטיבית. הם לא כוס התה שלנו האנשים האלה". המסר לא עבר. "אמרו לו שיהיה כבר מעשי, רמזו לו שיתבגר", כתב עלי מוהר. בינתיים נדמה שמתקיים בבנט גם ההמשך: "אז הוא לא למד שום לקח, ואין לו שכל גם להצטער".

במהלך שנת כהונתו כרה"מ הרבה בנט להתרברב ביחסיו הטובים עם לפיד. "חברי ושותפי" כינה אותו והמליץ לכולנו ללמוד ממנו "שיעור במידות". ואכן, דקה אחרי התפטרותו של בנט מיהר לפיד והעניק לו שיעור במידות, ואולי גם בצניעות.

"נפתלי," כתב לפיד, "אני עבדתי תחת ראשי ממשלות, אני הכרתי ראשי ממשלות. אתה איש טוב וראש ממשלה מצוין, ואתה חבר טוב. זה לא טקס פרידה כי אין לי שום כוונות להיפרד ממך".

מבנט לא, אבל מראש מערך ההסברה הלאומי, אלעד טנא, שמינה בנט, בהחלט כן. לפיד העיף את טנא והחליף אותו במינוי משלו. אחרי הכל בנט הוא ראש ממשלה כל כך מצוין, שאפילו ארבעה חודשים הם זמן ארוך מכדי לסבול את אחד מאנשיו בתפקיד בכיר.

"אני רוצה להודות מפה לרה"מ ה־13 של ישראל, נפתלי בנט. על ההגינות, על החברות, על כך שהובלת את הממשלה להישגים כלכליים וביטחוניים שלא נראו פה שנים. תודה מיוחדת על העובדה שאזרחי ישראל רואים העברת תפקיד מסודרת בין אנשים שמקיימים הסכמים ומאמינים זה לזה", כתב לפיד ובאותה נשימה דחה על הסף (בצדק) את בקשתו של בנט לקבל הטבות שמגיעות לרה"מ שכיהן שנה וחצי לפחות.

כפיצוי משפיל נאלץ בנט להסתפק באות הוקרה ממשרד הבריאות על "הנהגת ישראל כמובילה עולמית בהתמודדות עם מגיפת הקורונה ושמירה על חוסנה של מערכת הבריאות הישראלית". אפילו השקיעו בתעודה אמיתית, מעץ אמיתי! בנט נבעט מכל המדרגות על ידי אחיו לברית, אבל הרגל הבועטת עטתה גרבי משי.

גם אחיו ושותפו האמיתי של בנט, מתן כהנא, זכה בפרס ניחומים בדמות פרס אביר איכות השלטון של "התנועה לאיכות השלטון". שופטת בית המשפט העליון בדימוס דליה דורנר התקשרה לבשר לו על הזכייה וכהנא דיווח על "רגשות שמחה וגאווה". מעניין.

לפני שנתיים התראיינה דורנר לאתר "זמן", שפכה קיתונות רותחין על נתניהו, וגם הוסיפה השערה שתואמת לחלוטין את מערך האשליות שהדריך את בנט, כהנא ואיילת שקד לרמות את בוחריהם ולנסות להגר שמאלה, אל המועדון הפריבילגי: "אם מחר יבוא 'יענקל' (במקום נתניהו)", קבעה דורנר, "אתה תראה שיענקל יהיה בציבור קדוש. בתוך שבוע, חודש - לא יזכרו שהוא (נתניהו) חי. ככה זה".

אמנם לא יענקל בא במקום נתניהו אלא בנט, אך כהונתו הקצרה כראש הממשלה לא הפכה אותו לקדוש. הציבור לא שכח את נתניהו. ככה זה. בנט רצה כל כך להיות ראש לאריות, אבל לא שם לב שהוא בסך הכל זנב לשממיות, והוא מפרפר בגאווה גם אחרי שהשממית נפטרה ממנו והלכה להצמיח לה זנב חדש.