כיסים עמוקים: כמה עולה לגדל ספורטאי בישראל?

בסוף השבוע שעבר הצליחה נבחרת הנוער הישראלית בכדורגל (עד גיל 19) לעשות היסטוריה ולסיים במקום השני באליפות אירופה בכדורגל. זהו הישג שיא לכדורגל הצעיר במדינה, ואחד ההישגים הספורטיביים הגדולים בתולדותינו.

איש אינו יודע כמובן מה יעלה בגורל הכוכבים הצעירים, אבל הצפי שלפיו חלקם יימכרו בסכומי כסף המוערכים בכעשרות מיליוני יורו למועדונים ברחבי היבשת האירופית - יכול להעיד יותר מכל על כך שקודם כל ולפני הכל, ההצלחה הזאת קשורה בכסף, הרבה מאוד כסף. ככה זה בעידן הממוסחר של הספורט העולמי בכלל, ובכדורגל, הספורט הפופולרי בתבל, בפרט.

"בעידן שאנחנו חיים ופועלים בו כיום, אתה יכול למצוא את עצמך מנהל שיחה עם נער בן 15 שכבר מצויד בכוורת שלמה שמנהלת אותו, בדרך כלל בראשותו של האב", מסביר נציג בעלי הפועל תל אביב בכדורגל בועז תושב.

"אין לדעת כמובן מה יעלה בגורלו של הילד ואם יהפוך בסופו של דבר לשחקן מקצועי, אבל מבחינתו הוא כאן כי הוא בטוח שהוא יהפוך לשחקן שיוכל לשחק באירופה. הדברים הללו כמובן היו בעבר מדע בדיוני בגילים הללו, אבל מדובר בתופעה גלובלית שעליה צריך להוסיף את ההצלחה של נבחרת הנוער, שרק מוסיפה ומגדילה את התיאבון. ההסתכלות בכל הקשור לילדים ולנוער בהרבה מקרים היא עסקית לחלוטין, משל מדובר בהשקעה בסטארט־אפ לדוגמה".

הכדורגל הוא הספורט המוביל בעולם, וכתוצאה מכך הפך במילניום האחרון לתעשייה של ממש; כזאת שמאתרת בגיל צעיר שחקנים ברחבי העולם תוך שימוש בכל האמצעים העומדים לרשותה, כדי לקבוע אם הספורטאי יכול להפוך לכוכב אשר יניב מיליוני דולרים. התחרות היא גדולה, ולכן רוב ההורים - שפעם הסתפקו במאמן הכדורגל שיעשה את כל העבודה - שוכרים היום לילדם מאמנים אישיים, מאמני כושר ותזונאים, ולא שוכחים גם את הפן המנטלי.

"אני מניח שהילד עלה לי עד עכשיו סכומי כסף מכובדים", מספר אבא של כוכב כדורגל צעיר בגיל נוער שכבר מוכר לחובבי הכדורגל.

"אני לא חושב שעבורנו היתה אפשרות אחרת. מה שהמסגרת הבסיסית יודעת לתת זה לא מספיק. תחשוב שרוב הכדורגלנים בגילי הנוער לא הופכים לשחקנים, ורובם הגדול לא יגיע רחוק בכדורגל ולא ירוויח סכומי כסף גדולים.

"כדי לצאת לשחק באירופה, אתה צריך להשקיע הרבה יותר. מה זה דורש ממני? שני משאבים מאוד משמעותיים: זמן, ללוות אותו לכל האימונים והמשחקים מגיל צעיר מאוד, וכמובן כסף. לא כל ההורים יכולים להשקיע את הזמן ואת הכסף הזה. ואגב, זה לא אומר שזה מתכון בטוח להצלחה, אבל בלי זה, הסיכויים עוד יותר קטנים".

אז האם גם הכדורגל, שהביא לעולם סיפורי סינדרלה כמו מראדונה, פלה, מסי ורונאלדו, סוגר את הדלת בפני המעמדות הנמוכים? עדיין לא.

"אני חושב שנבחרת ישראל בכדורגל היא תמצית וזיקוק של החברה הישראלית, וכידוע לכדורגל יש את היכולת לזהות תהליכים חברתיים", מסביר פרופ' יאיר גלילי מאוניברסיטת רייכמן.

"יש לך בנבחרת שחקנים כמו נהוראי יפרח שמגיעים מהפריפריה, מרקע סוציו־אקונומי מאוד ברור, ויש לך שחקנים שמגיעים מצפון תל אביב, וגם ערבים. יש ייצוג לחברה הישראלית כפי שהיא עכשיו.

"הכדורגל הישראלי עדיין יודע לתת את ההזדמנות למוביליות חברתית וזה הייחוד שלו. אתה רואה את כמות השחקנים הערבים בו, ובשל העובדה שהוא זמין לכולם, הוא כמובן שונה מכל הקשור לספורט יחידני. בספורט יחידני אתה צריך יותר כסף באופן טבעי, והאוכולוסייה שמגיעה לעסוק בענפים הללו שונה בהתאם, ביחס לזו הפונה לכדורגל או כדורסל".

לרכוב אל ההצלחה

מבט חטוף בזוכות המדליות של ישראל, ובכלל בספורטאיות המצליחות שלנו בכל הזמנים בעת המודרנית, מגלה תמונה מאוד ברורה: רובן ככולן הגיעו ממשפחות מבוססות כלכלית, כאלו שעודדו את בנות המשפחה לצאת לקריירה ספורטיבית ואפשרו זאת גם בזכות האיתנות הכלכלית הדרושה. בארץ, בניגוד להרבה מקומות בעולם, הקשר מאוד בולט. נערה בישראל צריכה משפחה תומכת: הן נפשית והן חומרית.

"אבל זה לא רק בכדורגל ולא רק אצל נשים. כל הספורט הישראלי השתנה, וזה כמובן קשור לתהליכים שקרו פה במדינה", מסביר גיל מעיין, האחראי לאקדמיה למצוינות במכון וינגייט, שם מפתחים את דור העתיד של הספורט הישראלי.

"אתה קורא כתבות עם ספורטאי עבר שמספרים איך הם נסעו באוטובוסים ובטרמפים למכון וינגייט רק כי לא רצו לפספס אימון. היום אין את הסיפורים הללו, כי כולם מגיעים לווינגייט באוטו או בתחבורה ציבורית מכל מקום בארץ, וכמובן שגם הכלכלה הישראלית השתנתה.

"בפנימייה אני לא יכול לאבחן משהו משותף לכולן שקשור רק בעניין החומרי, אלא בעיקר בתמיכה המשפחתית ובדרייב הפנימי. ברור שאם ספורטאי או ספורטאית בוחרים במקצוע כמו שיט, טניס או במקרה קיצון גולף, הם חייבים לבוא ממשפחה שיכולה להרשות לעצמה את הציוד היקר המאפיין ענפי ספורט יחידני. ברגע שיש לך את הבידול הזה שקשור בתמיכת המשפחה ובאמצעים הכלכליים, באופן טבעי כבר יש סלקציה מי הולך לאיזה ענף ספורט".

הספורט הישראלי, אם כן, הפך להיות עסק יקר, ממש כמו החיים עצמם. אך אחד הדברים המעניינים המתגלים כאשר אנחנו מבדילים לרגע בין הכדורגל והכדורסל לענפים האולימפיים, הוא התמיכה המשפחתית.

בעוד ברוב המשפחות בישראל, כאשר הבן מודיע בסלון הביתי שהוא הולך לחוג כדורגל האב קופץ משמחה - נדמה שהודעה דומה מצד הבת במשפחה תתקבל בהתלהבות פחותה. ועם זאת, כאשר אנחנו רואים את ההקשר הסוציו־אקונומי, ניתן כבר להבין שיש קשר בין הדברים, במיוחד עבור ספורט נשי.

"ספורט יחידני מטבעו יקר מספורט קבוצתי. בכל עיר יש לך מגרש כדורגל או מגרש כדורסל, אבל כאשר מדברים על תשתיות לענפי ספורט אחרים, מגלים שאנחנו במצב שונה לגמרי ממה שמתרחש בעולם", מסבירה יושבת ראש איגוד האופניים דפנה לנג.

"אחד הענפים שנמצאים בצמיחה אדירה במדינת ישראל ואצל נערות ונשים בפרט - הוא תחום האופניים. מראש ברור שמצד אחד לא מדובר בענף ספורט זול, הציוד בו יקר יותר מהציוד של חוג הכדורגל או הכדורסל, והוא מושך אחריו שכבת אוכלוסייה מאוד ברורה ואיכותית.

"מצד שני, אופניים זה משהו שכולנו משתמשים בו בכל יום, ולכן הוא מוכר לנו מחיי היום־יום שלנו ויש אליו משיכה של שכבות רחבות אבל לא באופן מקצועני. הספורט הזה מראש ממותג כיוקרתי יותר, ולא רק בישראל".

מובילות במגרש, ובמשק

אז ענפי הספורט העממיים, כפי שנקראו בעיתונות הספורט, הולכים ונעלמים להם. בגילים מבוגרים יש אמנם פריחה אדירה בכל הקשור לספורט חובבני - ויעידו על כך אלפי הרצים, הרוכבים וגם שחקניות ה"מאמאנט" שהגיעו לגיל שהפרוטה והזמן נמצאים בכיסן, מה שמאפשר להן לאמץ תחביב ללא התחשבות בעלויות.

אך בכל הקשור לספורט מקצועני, נדמה שישראל הולכת ומסתגרת לקבוצות מאוד ספציפיות באוכלוסייה. נערות ונשים יעשו ספורט בעיקר במרכז הארץ ויבואו משכבות סוציו־אקונומיות גבוהות ברוב המקרים; הכדורגל מוביל כספורט גברי, ויישאר הענף המוביל בפריפריה.

ומה לגבי המגזר הערבי? שם כבר נתקלים אנשי ספורט בשני מכשולים - החברה המסורתית שלא מקדשת את הספורט ובטח שלא את ספורט הנשים, וכמובן האמצעים הכלכליים הלא מרובים: "אם אתה רוצה נקודה כואבת", מסביר גיל מעיין, "זה הספורט במגזר הערבי. משנות ה־70 המגזר לא הצמיח שום ספורטאי או ספורטאית אולימפיים. אני לא מחפש לבדוק מי אשם, אלא רק משקף נקודה כואבת בחברה ובספורט הישראלי. אפשר לומר את אותם הדברים גם על המגזר החרדי כמובן, עם הבדל קטן: אנחנו כן רואים את המגזר הערבי משתלב, לדוגמה, בכדורגל הישראלי, ובמספרים יפים".

פרופ' גלילי מחזק את דבריו: "המגזר הערבי משתלב בעיקר בענף הכדורגל מהסיבות הברורות. לזה צריך להוסיף שהכדורגל, כענף הספורט, הוא זה שמעניק את ההזדמנות הגדולה ביותר למוביליות חברתית. זה כוחו של המשחק הזה, ולכן הוא ממשיך לסחוב אחריו אוכלוסיות שלמות. הוא לא נתפס כספורט לעשירים והתדמית שלו נשארת עממית".

"אין ספק שמבחינת השתלבות חברתית, הכדורגל מקדים בהרבה את החברה שבה הוא פועל", מסביר תושב. "הלאומנות נזרקת מהחלון כאשר מדובר בכדורגל, על המגרש בסוף השחקנים משחקים בשביל החולצה, בשביל האוהדים, וזה גם היחס אליהם ברוב המקרים.

"הם מבינים, למשל, שהם חלק מהפועל תל אביב על כל המשתמע מזה, ולתופעות שקורות במרחב הציבורי אין ברוב הפעמים כניסה לתוך מרחב הכדורגל. במשחק, הנאמנות היא להפועל ולא לשום דבר אחר. כך, הכדורגל גם מבדיל את עצמו מענפי ספורט אחרים, בטח יחידניים, שבהם העובדה שאתה נציג מדינה מסוימת היא בולטת יותר".

אז כן, הצצה בנתונים הקשורים בספורט הישראלי מראה שבנות ונערות פונות לענפי ספורט יקרים יותר, ואילו בנים ונערים הולכים באופן מובהק לכדורגל ולכדורסל. בעוד אצל הנערים האופק הוא רחב וגדול, ומתבטא בעיקר גם בחלומות כלכליים לצד החלומות להצלחה מקצועית - אצל הנערות מדובר בחלומות קצרים, בטח לא כאלו הקשורים בפרנסה. על חלומות גדולים אין מה לדבר, אולי בשל מיעוט המודלים לחיקוי הקיימים בספורט הנשים בישראל.

"אני חושבת שההבדל המרכזי הוא באמת בכמה רחוק בנות חולמות", מסבירה שירי גולד, כדורסלנית נבחרת ישראל לשעבר וכיום מנהלת מחלקת התפעול של מכבי תל אביב בכדורסל, ילדות ונערות.

"כיום אנחנו פועלות בעיקר בצפון ובמרכז העיר תל אביב. האוכולוסייה שאנחנו עובדות איתה היא מאוד ברורה וזה נובע מהרבה סיבות: בפריפריה אין תשתיות, התפיסה של נערה או ילדה שמשחקת כדורסל היא אחרת, וצריך פה שינוי מהותי ברוב החברה הישראלית.

"בניגוד לבנים או נערים, כאן המחשבות הן לא על הקריירה שמצפה להן או על כמה כסף הן יכניסו בהמשך. אנחנו כן יכולות להגיד שמי שמצליחה במגרש הספורטיבי ועושה קריירה, תהפוך אחר כך לאישה מובילה במשק הישראלי. הקשר הזה קיים במספרים מובהקים".

המיליונרים החדשים

הפיכת הילד או הילדה שלכם לספורטאים היא עסק יקר למדי. העלויות הבסיסיות בענפים כמו כדורגל עומדות על 600 אלף שקלים עד גיל 18. בענפים כמו שיט או טניס, המחירים עולים כמובן. הצלחה אף אחד לא מבטיח לכם, והחיים כספורטאי הם קצרים, ומסתכמים בדרך כלל ב־10 שנים של קריירה מצליחה.

כדורגלן ישראלי סביר בקבוצות ליגת העל מרוויח באזור ה־30 אלף שקלים נטו בחודש - חוזה שסביר להניח יקבלו רוב כוכבי נבחרת הנוער הנוכחית אחרי שיתעוררו מהחלום.
השבוע אף התבשרנו שמנור סולומון, הכדורגלן שצמח במחלקת הנוער של מכבי פתח תקווה, חתם בקבוצת פולהאם האנגלית תמורת סכום שיא של שבעה מיליון יורו, סכום שיא לכדורגלן ישראלי.

מכבי פתח תקווה, וכמוה גם קבוצת מ.ס אשדוד, הן קבוצות שכל מטרתן להשביח שחקנים ולמכור אותם למרבה במחיר, במטרה להמשיך ולקיים את המועדון בליגת העל הישראלית.
כוכב נוסף חדש שיצא מפתח תקווה הוא ליאל עבדה, שחתם בקבוצת סלטיק מהליגה הסקוטית. מי שחי בסצנת הכדורגל הישראלית מכיר את משפחתו הצנועה של השחקן מפתח תקווה; אביו של עבדה, רונן, מחסנאי באסם ב־30 השנים האחרונות, שעל אף העבודה המאומצת שמתחילה הרבה לפני נץ החמה, ליווה את בנו לכל מקום מתוך מטרה שהבן ייקח את המשפחה לעתיד טוב יותר, ולא רק כלכלי. אמו עובדת כרואת חשבון באותה החברה בדיוק.

כאשר נחתמה העסקה של בנם, המוערכת ב־11 מיליון שקלים, השניים הזילו דמעה ולא הצליחו לעצום עין לאורך כל הלילה. אפשר להבין - זה הלילה שבו הפכו ממשפחה שנאבקת מדי יום על פרנסה למיליונרים חדשים, בזכות "המשחק היפה ביותר בעולם".