העם היהודי מתגאה ובצדק בתחומי ידע רבים. בנותיו ובניו הגיעו להישגים בכל שטחי המדע, האמנות, הפילוסופיה והתיאולוגיה. אולם בעניין אחד אנחנו ממש לא מצטיינים, וזה האנדרסטייטמנט, הדיבור המתון, האירוני, שאותו כינו היוונים Litotes והבריטים שכללו לכדי אמנות רטורית.
ב־1982 טיסה 9 של בריטיש איירווייז מלונדון לאינדונזיה נקלעה להתפרצות הר געש. ענן האפר הוולקני שיתק את ארבעת מנועי המטוס. קברניט המטוס אריק מודי פנה לנוסעים: "גבירותיי ורבותיי, זה הקפטן מדבר. יש לנו בעיה קטנה. כל ארבעת המנועים שותקו. אנו עושים כמיטב יכולתנו להפעיל אותם מחדש. אני סומך עליכם שאתם לא במצוקה מיותרת".
מודי הנחית את המטוס בשלום בג'קרטה ותיאר את נחיתת האונס בערפל הוולקני כ"קצת דומה לניווט בתוך תחת של גירית".
השבוע מטוס גדול היה בסכנת התרסקות והקפטנית לא התרגשה. אני כמובן מתכוון לתגובתה היבשה והלקונית של היועמ"שית גלי בהרב־מיארה, לסירוב בית המשפט המחוזי בירושלים לתקן את כתב האישום בתיק 4000 לדרישת הפרקליטות. "אנחנו לא נערער על ההחלטה", אמרה בהרב־מיארה, "יש עוד אפשרות להרשיע". האם מדובר באנדרסטייטמנט מתוחכם, או סתם תגובה מגוחכת של גוף מנותק שלא מסוגל למעט חשבון נפש?
ברשותכם, מעט דה־קונסטרוקציה של התגובה. ראשית, על מה בדיוק לא תערערי, עו"ד בהרב־מיארה? הרי את לא יכולה בכלל לערער על החלטת ביניים. רק בסדום, פרקליטות עושה לציבור טובה שהיא לא מערערת על העובדה שתפסו אותה עם המכנסיים למטה. הפרקליטות העידה את פילבר על ראיה ספציפית - תאריך הפגישה "המכוננת" של התזה התביעתית - בזמן שבפרקליטות היו מודעים, מלכתחילה, שאין היתכנות מציאותית ופיזית לגרסה הזו. האיכונים שבידיה שללו זאת.
"יש עוד אפשרות להרשיע", הבהירה היועצת המשפטית לממשלה. לעיתים, היקום בנדיבותו שולח לנו רסיסי הארה המקפלים בתוכם את הסיפור כולו. זו לא לקוניות, זו הודאה במוטיבציה האמיתית של הפרקליטות. התרגלנו לעובדה שמערכת אכיפת החוק שלנו היא מפעל הרשעות סיטונאי, עד ששכחנו כי תכלית המשפט היא אחרת - גילוי האמת ודין צדק.
במשך שנים, כשעולה הטענה כי בישראל שיעור ההרשעה הוא כמו בצפון קוריאה, עונים בפרקליטות כי הסיבה אינה היותה של המערכת מוטת תביעה, אלא הזהירות המופלגת של הפרקליטות בהגשת כתבי אישום - רק מעל 90 אחוזים של סיכוי להרשעה. תיק 4000 מזמן ירד ברף סיכויי ההרשעה. במקום לעצור ולבחון חישוב מסלול מחדש, מבזים את רעיון משפט הצדק.
תיקי נתניהו עמוסים באופן חריג בפאולים של מערכת אכיפת החוק. פגמים מהותיים, לא קוסמטיים. זה בלתי נתפס נוכח חשיבות המשפט בהיסטוריה של מדינת ישראל. לדעתי יש גם רשעות, זדון ורוח המפקד מעל המים. אבל כשאני אומר זדון, קוראים לי קונספירטור. אז לצורך הדיון הבא, נאמר שכל השגגות הן אכן שגגות. תולדתן, אם כך, ראיית מנהרה אחת, שבסופה אחד, בנימין נתניהו.
ראינו את זה בהמון סרטים, אך גם במציאות. המשטרה משוכנעת שבידיה פושע אכזרי, אולם, למרבה הצער, אין מספיק ראיות להרשעה - אז עוזרים קצת לצדק. ההיגיון ברור, חבל שבגלל סיבה טכנית עבריין יזוכה. המטרה מקדשת את האמצעים.
בתודעת הפרקליטות והמשטרה הן היו במרדף אחרי הצדק. כל האמצעים היו כשרים בחקירות: התעמרו בחשודים ואיימו עליהם, השתילו זיכרונות בעדים, הסתירו חומר מההגנה. זוכרים? הפרקליטות לא העבירה להגנה את התמליל המתוקן לשיחה בין אור אלוביץ' לחוקרת, שבו היא לחצה עליו לשכנע את אביו להחליף עורך דין. בית המשפט קבע שזה גבל בהטעיית ההגנה.
במשטרה ובפרקליטות התאהבו בתזה התקדימית שנתניהו מושחת ואוכל שוחד בצורת "סיקור אוהד", אז מה? ייתנו לו להתחמק רק כי "חייליו" מגינים עליו? אז לחצו, סחטו ומעכו עד ששמעו קנאק, כדי שהם יאמרו "את האמת" שהחוקרים רוצים. לכן, כבר בחקירה ברשות ניירות ערך, הם מציעים לשלמה פילבר להיות עד מדינה נגד נתניהו עוד בטרם בכלל ניתן אישור לחקירה נגד נתניהו. לפעמים גם צריך לעזור לעדים לזכור את האמת. אם יש להם בעיות זיכרון, מוציאים את העד מחדר החקירות ו"מזכירים" לו את מה ששכח, ואז חוזרים לחקירה המתועדת. ניר חפץ, למשל, נזכר בתאריך שמתאים בדיוק לתביעה אף על פי שבשני ניסיונות קודמים אמר שאינו זוכר ונתן תאריכים שגויים בעליל. אחרי שלקחו אותו לשיחה לא מתועדת מחוץ לחדר החקירות, פתאום נמצא התאריך.
זה כמובן גם ההסבר להפסקת החשמל/תקלת המחשב בחקירת פילבר. עו״ד בעז בן צור חשף בחקירה הנגדית כי קטע חקירת פילבר הדרמטי ביותר, חצי השעה שקדמה, לגרסת פילבר, ל"פגישת ההנחיה", הושמט בגלל "הפסקת חשמל", בעוד בחדרים הסמוכים נחקרו חשודים כרגיל. ד"ר רפי ביטון אמר על זה: "זה דרמטי, הוא לבדו מצדיק הגנה מן הצדק בתיק 4000. המדינה מתנהגת כמו צד שאינו מחפש אמת, אלא תוצאה". אכיפה בררנית היא רשע וחשמל בררני זה פוטש. במשפט הפלילי, על ההגנה להוכיח ספק סביר. במשפט נתניהו ההגנה הוכיחה הרבה מעבר לכך.
נזכיר את מצעד העדים עד הלום. בעדותו של אילן ישועה התברר שהטענה על היענות חריגה לא נבדקה ולא הושוותה להיענות שקיבלו שחקנים פוליטיים אחרים. אם כבר, בחקירה נגדית התברר שהשוואה מראה כי במציאות, ההיענות לנתניהו היתה חריגה לרעה. תגידו שגגה, תגידו סמכנו על המילה של ישועה. אבל השופט ברעם העיר לתובעת, "נשגב מבינתי שלא בחנתם קווי הגנה אלטרנטיביים".
אחרי ישועה עלו עדי מערכת "וואלה!" (אבירם אלעד, מיכל קליין ועמית אשל) והתפרקו בנגדית. אבי ברגר, מנכ"ל משרד התקשורת, העיד אחר כך, וסעיפים נוספים בכתב האישום התפוגגו. ואז הגענו לחפץ. בעדותו התברר שאחרי שחוקריו לא בחלו בשום תרגיל חקירה מטונף, כל מה שחפץ תרם לתזת התביעה הוא הודעה בשיבוש שאינו קשור לנתניהו. אבל אז הבטיחו לנו שפילבר יחבר את כל הפסיפס המטורלל לכדי תזה שרירית ומוצקה.
מהי מרמה והפרת אמונים? זוהי לשון החוק: "עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו - מאסר שלוש שנים".
לדעתי, התנהלות התביעה והמשטרה בתיקי נתניהו כפי שהדברים מתבררים בבית המשפט, מחייבת להסיט את אישומי המרמה והפרת האמונים מנתניהו כלפיהן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו