השבוע הצטרף נפתלי בנט למסורת חוג התנ"ך של ראשי ממשלת ישראל. כיוון שבלפור סגור לרגל שיפוצים שלא החלו, וכיוון שהמעון הרשמי החדש, ברעננה, אולי לא זוהר מספיק - התקבץ החוג בבית בן־גוריון בתל אביב. בנט הצטלם יושב לשולחנו של בן־גוריון, משל היה ממשיך דרכו, וצייץ בהתלהבות: "איזה מנהיג ענק".
"בן־גוריון גם טבע את המונח 'ממלכתיות'", הודיע בנט לעוקבי הטוויטר, והרחיב: "כלומר שאמנם יש שבטים שונים ודעות שונות, אך כולנו כפופים לחוקי המדינה, ועלינו לשים את טובת המדינה מעל לרצונות מגזריים ואישיים". מילים כדורבנות, עד שמשווים בין השניים. בממשלת ישראל הראשונה היו למפא"י 46 מושבים. לפנחס רוזן מהמפלגה הפרוגרסיבית היו חמישה. ואפילו לרוזן אי אפשר להשוות את בנט. רוזן הסתפק בישיבה בקואליציה. הוא לא סחט ראשות ממשלה.
"הספר הזה הוא סוד קיומנו והרלוונטיות שלו בלתי נתפסת", כתב בנט על התנ"ך. רגשות אלה היו יכולים למצוא את פורקנם בקריאת פרשת השבוע, נשא, או במגילת רות. אך כבוד ללוח השנה היהודי לא יפתור את הבעיות שטורדות את ראש הממשלה. ישיבת מרכז הרב לא הזמינה אותו ליום ירושלים, והוא מתקשה לבוא בציבור, למעט אירועים שמשתתפיהם נבחרו בקפידה. אין לראש הממשלה מי שיאהב אותו, ולכן גויס התנ"ך כדי להוכיח את עם ישראל ולהכריח אותו לקבל את מנהיגותו. לא בשם עצמו הוא בא להטיף לנו מוסר. בן־גוריון, ממציא הממלכתיות, והתנ"ך, סוד קיומנו, תובעים זאת.
מכל דובר בכנס קושש בנט את התובנה שתסייע לו לפרוץ את חומת בידודו, או לפחות להאשים בה אחרים. מיכה גודמן הציע, ברוח בן־גוריון, "שגרסה מעודכנת של יחסי ציונות ותנ"ך תהיה כשהציונות תהיה תיקון של התנ"ך. לא רק של החולשה שהיתה לנו בגלות, אלא גם של הקיטוב בעידן הריבונות". תרומתו של בנט לקיטוב לא הוזכרה. כמה אפשר לטחון את "גן הפלגנות", שמשום מה התפרץ רק כאשר ראש המפלגה החמישית בגודלה (אחרי פרישת שיקלי - שישית) התיישב על כיסא ראש הממשלה, ואז התחיל לחרף ולגדף את המחנה שממנו בא.
בנט המשיך לרשום נקודות למחשבה: "פרופ' מירון איזקסון שואל - למה שנאו את יוסף? כי היו לו חלומות". הדעת נותנת שאת בנט שונאים מאותן הסיבות שבגללן שנאו את יוסף. כי "לאנשים קשה באופן טבעי עם חלומות של אחרים". לא צריך להיות רש"י כדי להבין את המסר: השיבולים הפלגניות מסרבות להשתחוות בפני האלומה הנכונה. רק שבטעות יצא שהצדיקו את יוסף-בנט בן זמננו, שבהיפוך הסיפור המקראי הוא זה שמכר את אחיו לישמעאלים.
הדוברים מילאו את תפקידם והתעקשו שהעוינות כלפיו וכלפי ממשלתו היא הפרעה נפשית של הציבור. בנט הוא התגלמות הממלכתיות הבן־גוריונית, ומי שלא מקבל את מנהיגותו - כופר בעיקר. על יאיר לפיד, בני גנץ, מנסור עבאס ושאר חברי הקואליציה לא דיברו. מהם אין ציפיות. הרב אייל ורד מעלה על נס את בני יהודה פרץ וזרח, ש"לא רבו כי יהודה אביהם ראה את המשפחה שלו מתפרקת והבין שדרכו היתה מוטעית". תקנו את דרככם, יהודים!
הרב הצבאי הראשי אייל קרים גויס גם הוא למשימת אחדות העם: "אם מישהו בתקופת בית שני לא חשב בדיוק כמונו - היתה לנו לגיטימציה לכנותו צדוקי ואפיקורס. האלימות המילולית הזו הובילה לגלות מצרים ולחורבן הבית. מילים הובילו לשפיכות דמים" - לא המילים של יאיר גולן, וליד טאהא או אביגדור ליברמן. אלה מילים קואליציוניות ולכן לגיטימיות. את המובאה מדברי הרב קרים חותם דימוי ארכיטקטוני מעניין: "הפירמידה של מידות ודרך ארץ היא זו שעליה בונים את מגדל התורה". לא הייתי סומכת על יציבותו של מגדל שנבנה על שפיץ של פירמידה.
מבין המשתתפים הגדיל לעשות השר מתן כהנא. זה עדיין לא התאושש מהשפלת מרכז הרב, ואת רגשותיו הביע בפוסט נוקב, שבו כתב ארבע פעמים "ממלכתיות", חמש פעמים "החרמה", ופעמיים "רמיסה". בשיעור התנ"ך הדגיש כהנא את המסר הממלכתי: "ההפך של שבטיות צריך להיות ממלכתיות. אנחנו לא צריכים להיות כל היום ביחד, אלא לקבל שיש ממלכה וחוקים וכללים משותפים לניהול החיים ביחד, שאותם אנחנו לא מוכנים לפרום". סמל הממלכה הוא בנט, ראש הממשלה הראשון שבחר לא לגור בירושלים. מי שוויתר על הסמל של ירושלים מתקשה להבין מדוע הוא עצמו לא מתקבל כסמל ממלכתי.
שפע דברי החוכמה ואשדות הקיטש השפיעו על נפשו של ראש הממשלה, והדגישו את סגנון הכתיבה הילדותי שלו: "הדברים שאני שומע כאן מחדדים לי כמה יש עת לכל דבר. (...) אחד הדברים שכולנו למדים בממשלה זה האידיאל שבפשרה. (...) אנו מתאמנים בשריר של להסתדר יחד במצבים מורכבים של ממשלה שמקבלת החלטות כל הזמן, ואנחנו מצליחים".
כל המשתתפים הביעו תמיכה ללא פשרות באחדות ישראל, גינו בעוז את השבטיות ואף הזהירו מפני "הפרישה מהציבור וההשתלטות של שבט אחד על שאר השבטים. הסכנות האלה הן חלק ממה שאנחנו צריכים ללמוד מהתנ"ך, ולתקן". אחרי שהציעו לתקן את התנ"ך על ידי הציונות, הם ממשיכים במשימה הגדולה של תיקון העם. את חברי ימינה אין צורך לתקן. הם נציגי המובחר שבמגזרים, והם יורו לנו את הדרך הנכונה.
"אני חושב איך אני מיישם את מה ששמעתי כאן הערב", סיכם בנט. "אנחנו בכוח יוצרים ישראל ראשונה ושנייה, כופים על עצמנו משהו מלאכותי". ניסוח מעניין. בנט כפה את עצמו על מפלגות גדולות ממנו, הממשלה שהוא עומד בראשה היא מופת של מלאכותיות, "אחדות ישראל" שלו מתקיימת בזכות התנועה האסלאמית ועל יסודות סלידתה של ישראל הראשונה מישראל השנייה. סלידה שבנט וחברים אחרים בממשלת הריפוי מלבים מדי יום. זו היהדות שלהם. זה התנ"ך שלהם. בחוג הבא אולי ינסחו גרסה עדכנית למשל יותם: "הלוך הלך האטד למשוח את עצמו למלך".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו