כוכב הקופים

מודל הבינה המלאכותית Dall-E 2 + מטריף את העולם, מפחיד בעוצמתו ובהשלכותיו. התמונות והאיורים המרתקים שנוצרו אי פעם על ידי בינה מלאכותית - והכל באמצעות הוראת טקסט שהוזן למערכת. למודל לוקח בין 10 ל־15 שניות כדי להפיק תוצאות שכבר היום מאיימות להוציא לפנסיה צלמים, ציירים, מעצבים גרפיים ועוד.

מה יעלה בגורל המין האנושי בעידן הבינה המלאכותית? האם יהיה בנו צורך? האם הבינה תחצה עוד גבולות? האם זהו המטריקס? האם תסמכו על אבחון רפואי של בינה מלאכותית? על שופט של בינה מלאכותית? האם לבינה מלאכותית יש ראיית מנהרה?

תהייה זו מובילה אותנו לניסוי הפוך שנערך לפני 19 שנים. "משפט הקוף המקליד" נולד במאמר של המתמטיקאי הצרפתי אמיל בורל. המשפט קובע כי בהינתן זמן אינסופי ומכונת כתיבה, קוף היפותטי ישחזר יצירה כלשהי של שייקספיר.

ב"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" של דאגלס אדמס, לאחר שמופעל מנוע אי־ההסתברות, ארתור דנט אומר שישנם אינסוף קופים מחוץ לספינה שרוצים לדבר על התסריט שהם כתבו להמלט.

בשנת 2003 נערך בגן החיות "פיינטון" בדבון שבאנגליה ניסוי ביוזמת סטודנטים לאמנות מאוניברסיטת פליימות'. הסטודנטים תהו אם בהינתן לקבוצת קופים גישה ישירה ובלתי מוגבלת למחשב, מקלדת ותוכנת עיבוד תמלילים - תיווצר באקראי יצירה בעלת היגיון. לצורך המחקר הוכנס מחשב לכלוב של קופי מקק בגן החיות, ומצלמה חיה תיעדה את המתרחש 24 שעות ביממה בשידור חי ברשת. מייד לאחר שהוכנס המחשב, פתח הזכר הדומיננטי במתקפה נגד המקלדת. היא לא באה לו טוב. במיוחד האות "M".

אז הוא פירק לה את הצורה. בעיה, משום שזה הפך בלתי אפשרי לשחזר למשל את רו*יאו ויוליה. קוף אחר לעס באופן אובססיבי את כיסוי המחשב ועצר מדי פעם רק כדי לענג את עצמו בדרך שאם אתאר אותה עשויה לדכדך חלק מהקוראים היותר עדינים.

מבחינת שייקספיר התוצאות היו משמחות. לאחר חודש התפוקה היצירתית כללה חמישה דפים שהכילו בעיקר את האות "S", ולא נמצאה מילה אחת שלמה. מהניסוי הוכח שלפחות מבחינה היגיינית, מותרים הסטטיסטיקאים מהקופים וזאת מכיוון שהקופים מצאו את המחשב - נזר היצירה האנושית - כמקום ההולם ביותר לעשיית צרכים. אחד החוקרים התלונן שהוצאת המחשב מהכלוב היתה מהמשימות הפחות נעימות בחייו. מתברר כי המרחק בין בית שימוש מאולתר ליצירה של שייקספיר הוא מעבר לאפשרות סטטיסטית סבירה.

וכעת לדרמה המתגלגלת במשפט נתניהו. הבום השבועי. מה לקופים, שייקספיר, בינה מלאכותית ומשפט נתניהו? שאלה טובה. אין לי ספק שמודל בינה מלאכותית שהיה עובר על כתב האישום היה מוצא את ההפרכות והכשלים. ועוד קודם לכן, מודל בינה מלאכותית כחוקר משטרה היה ודאי בודק ומעמיד קווי הגנה אלטרנטיביים.

לעומת זאת, אחרי שמצאנו שקופי המקק הכזיבו להפיק ולו דף אחד של שייקספיר, אפשר להבטיח דבר אחד: אולי הטקסט שלהם מטונף ואינו קוהרנטי כדבעי, אבל אין בו יהירות, זלזול, רשלנות וזדון כמו בכתב האישום נגד מר בנימין נתניהו.

ב־1914 כתב פרנץ קפקא את יצירת המופת "המשפט". יום אחד, פקיד בשם האזרח ק' מגלה שליחים של בית המשפט בדירתו. הם מבשרים לו שהוא נאשם, אבל מסרבים להרחיב בגין מה. הוא מנסה לפצח את התעלומה - אך ללא הצלחה. כשבוחנים את כתב האישום נגד נתניהו, רמת החובבנות והרשלנות של התפירה מעלה את ההרהור, שההשראה לטקסט אינה "המשפט" של קפקא אלא יותר בכיוון "קופיקו" של תמר בורנשטיין לזר, להלן, קפקיקו.

תזת התביעה מבוססת על הטענה שנתניהו קיים פגישת הנחיה עם שלמה פילבר לאחר מינויו, שבה הנחה אותו לעזור לשאול אלוביץ׳. ‏בשבוע שעבר הוכיח עו״ד בעז בן צור כי הפגישה לא יכלה להתקיים פיזית, ריאלית, במועד שטענה התביעה. בעקבות ריסוק התאריך ביקשה התביעה לתקן את כתב האישום.

השבוע הוכיח עו"ד בן צור ש״ראיית הזהב״ של הפרקליטות - נייר שבו פילבר לכאורה רשם את הנחיות נתניהו לאחר הפגישה עימו - נכתב בכלל לפני שפילבר נפגש עם נתניהו.

נסביר בתמצית: עד מדינה זקוק לראיה חפצית תומכת. תזת התביעה היתה שהתרשומת מהבלוק הצהוב של פילבר נכתבה מייד אחרי "פגישת ההנחיה" שהיתה ב־8.6.2015 או ב־9.6.2015, יום או יומיים אחרי שפילבר מונה. בפרקליטות מכרו את הפתק כ"ראיה חפצית" לתוכן הפגישה.

עו"ד בן צור הוכיח שאין שום מצב שהפתק הזה קשור לאותה פגישה מדומיינת. בנייר רשומים דברים שיכלו להיכתב רק לאחר כמה התפתחויות שקרו בכלל בשבוע השני למינויו של פילבר. ראיית הזהב של התביעה הפכה לזו של ההגנה.

מעבר לכתב האישום התקדימי והרשלני והתזה הלא מבוססת, מעבר לתפירה הגסה, החובבנית וחציית הגבולות החוקית והאתית, יש את הנדוס התודעה. את הסיקור האוהד שהעניקה תקשורת המיינסטרים לפרקליטות. התמסרות מוחלטת לנרטיב.

ערב־ערב טחנו לכם את העובדות באופן שיתאים לתזה הרעועה של הפרקליטות. שוו בנפשכם שאחד הילדים שלכם מבקש סיוע בבניית עץ משפחה כעבודת גמר לבית ספר. אתם משקיעים לילות כימים ובוקר אחד מוצאים בספרייה הלאומית תמונה מצהיבה של סב סבכם מוזס גולדבלום, בספר ישן המתעד את חיי היהודים במערב הפרוע.

גולדבלום עומד על במת הגרדום, חבל על צווארו. מתחת התמונה כתוב: "מוזס גולדבלום, כייס וגנב בהמות, נתפס בידי השריף של שפרדסטאון מונטנה, והוצא להורג ב־1862". לא נעים. אלו לא סתם שלדים בארון. איך הילד יציג את עץ המשפחה בכיתה? סבא רבא היה גנב בהמות? כייס כושל?

אז זהו, שכאן נכנסת הנדסת התודעה. כל מציאות ניתן לייפות ולכער, ותעיד על כך המציאות הישראלית והדרך שבה סוקרו חקירות נתניהו. פוטושופ פשוט: לוקחים את התמונה ומוציאים את הראש מהקשרו. עכשיו כשנותרנו רק עם פורטרט, מגיעה זמנה של מלאכת השכתוב.

גולדבלום, תלמיד חכם, עילוי ממש, שעקב דחק כלכלי היגר לאמריקה והפך לאחד מסוחרי הבהמות הגדולים במונטנה, תרם רבות לרווחת הציבור בכך שסייע לבריות לתרום לנצרכים בסתר. בשנת 1862 למניינם, מת בשעה שנערך לכבודו טקס אזרחי חשוב. מותו הטרגי בא עליו כשהבמה שעליה עמד התמוטטה.