מספיק עם ה"לא" הגורף. בישיבת סיעת הליכוד השבוע, לימד יריב לוין פרק בהלכות אופוזיציה. כמה מיושבי הספסלים האחוריים בסיעה ביקשו להצביע עם הממשלה על תוכנית "ממדים ללימודים", ולוין הסביר להם את סכנת המדרון החלקלק: מי שיתמוך בממשלה היום, בנושא כמו מלגות לבוגרי יחידות קרביות, "עלול" למצוא עצמו מחר נשאל מדוע לא יתמוך בהגדלת קצבאות לניצולי השואה, בחוק האומנה, ובהגדלת שכר אחיות בתי החולים, ואחריתו - מי ישורנה?
לוין הוא חבר קואליציה ותיק, אך חבר אופוזיציה טרי. אפשר לנחש כי את עקרון ההתנגדות הטוטאלית למד מאמרתו המפורסמת והאווילית של חבר המפלגה הטורית בבריטניה, הלורד רנדולף ספנסר צ'רצ'יל, שהכריז כי תפקיד האופוזיציה הוא להתנגד. אביו של וינסטון צ'רציל, שנפטר מעגבת בדמי ימיו, לא הבין כי תפקיד האופוזיציה חשוב הרבה יותר. עליה לפקח על הממשלה ולבקר אותה, להציע חלופות למדיניותה בתחומים השונים, לקדם נושאים בכל תחומי החיים באמצעות חקיקה, ולתמוך בה כאשר זו מנהלת מדיניות ראויה בעיניה. מי שסבור כי יקנה את עולמו על ידי אימוץ התנהגותו של רנדולף אחר, "רנדולף הדב שאמר לא" ("הדובון לא־לא"), עדיף לו לקרוא את סוף הסיפור.
יש פה יותר מדי יהודים? הסיפור שדווח על ידי חנן גרינווד ב"ישראל השבוע", לא נתן לי מנוח. צריך להיות אנטי־ציוני קיצוני, או סתם אידיוט, כדי לגרש את אולגה רדיונובה מן הארץ. בדרך כלל נוטה המדינה היהודית לפתוח את שעריה בפני יהודים ואילו הרבנות בודקת בציציות, וטוענת כי פלוני, המבקש אזרחות על פי חוק השבות, אינו יהודי "כשר". המקרה של אולגה הוא הפוך. היא ילידת בלרוס, ואין חולק על כך שנולדה לאם יהודייה. גם אמה נולדה לאם יהודייה. כשנבדקה כשרותה, לפני שנים אחדות, התברר, מפיה, לרשות ההגירה, כי אביה הנוצרי הטביל אותה כשהיתה בת שישה שבועות, וכך הוכרז שאינה יהודייה.
הרבנות הראשית לא מצאה פסול ביהדותה, כיוון שיהדות אינה מכירה בהמרת דתם של יהודים, אבל אולגה עשתה "תהליך השבה", וזכתה לפסיקה רבנית שקראה לשנות במרשם האוכלוסין את דתה ל"יהודייה". אלא שרשות האוכלוסין וההגירה חוששת, ככל הנראה, מעודף יהודים בארץ, ועומדת על דעתה.
לפני שנה נישאה אולגה ליהודי על ידי רב מטעם הרבנות הראשית, אך לפני שבועות אחדים הורה בית המשפט המחוזי לגרש אותה מן הארץ משום שאינה יהודייה, לדעת משרד הפנים. כשפנה גרינווד למשרד הפנים לקבלת תגובה נמסר לו כי הנושא נמצא בערכאות, ולכן "לא נרחיב בנושא". מישהו חייב להתעורר.
אז אנחנו שוב צודקים. לאחר שנודע דבר הריגתה של כתבת אל־ג'זירה, שירין אבו עאקלה, לא מיהרה ישראל להטיל את האשמה על הצד הפלשתיני, אלא הודיעה - "נבדוק", וביקשה לקיים בדיקה משותפת עם הצד הפלשתיני, שסירב. עד עכשיו מוכנה ישראל לקיים חקירה משותפת כזו, בעיקר כדי לברר אם הקליע מצביע על כלי נשק ישראלי, אלא שהסירוב הפלשתיני מעלה חשד שיש להם מה להסתיר.
המשטרה הגיעה לכמה הבנות עם משפחת אבו עאקלה לגבי טקס ההלוויה במזרח ירושלים, וסוכם כי הארון יובל ברכב המיועד לכך. צעירים מקומיים לקחו את הארון על כתפיהם והביאו אותו לכנסייה, בניגוד לסיכום. אבל אנחנו השולטים, אנחנו בעלי הבית. אנחנו עושים במחנות הפליטים כבתוך שלנו. אנחנו אחראים לכל מה שקורה בשטחים שכבשנו ב־1967. כל עוד לא יהיה הסדר, כל עוד נישאר שם, נהיה בתפקיד גוליית. דוד לא זקוק למערך הסברה, ולגוליית זה לא יעזור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו