משל טילרסון

"אני אדם שיודע לאחד שורות... כשאנחנו מתאחדים, אף אחד לא יכול לנצח אותנו", כך אמר המועמד לנשיאות דאז דונלד טראמפ ב־1 במארס 2016, כאשר זכה בשורה של מדינות מפתח ב"יום שלישי הגדול" בפריימריז הרפובליקניים. גם השבוע, אם תרצו, היה "יום שלישי הגדול" שנועד לשדר מסר דומה: טראמפ החליט כי הגיעה העת לשים סוף לפלגנות האידיאולוגית בתוך שורות הבית הלבן. בפעם הראשונה מאז נכנס לתפקיד הוא פיטר את אחד משריו, מזכיר המדינה רקס טילרסון. כמיטב המסורת, הוא עשה זאת כמו שרק טראמפ יודע - בטוויטר, בדיוק כאשר טילרסון סיים את ביקורו (המוצלח, יש לומר) באפריקה, וללא כל תקשורת ישירה ביניהם.

לא זו בלבד, אלא שהתוכנית המקורית היתה לפטר אותו בזמן הביקור של טילרסון ביבשת, בעודו מייצג את הנשיא ה־45. ברגע האחרון, ראש הסגל בבית הלבן ג'ון קלי הניא את טראמפ מהמהלך הקיצוני. במקום זאת, קלי התקשר לטילרסון באמצע הלילה כדי לבשר לו שהנשיא עשוי להתבטא נגדו בקרוב. 

 

השוטר הטוב הלך הביתה

לאור עוצמת ההפתעה של טילרסון מפיטוריו, אפשר להסיק רק מסקנה אחת: מי שהיה אמור להיות אשף של אמנות האנדרסטייטמנט בעולם הסבוך של הדיפלומטיה חי חודשים שלמים בהכחשה, גם כאשר ראש הסגל רומז לו שטראמפ והוא כבר לא. טילרסון היה צריך להבין מזמן שתמו ימי החסד שלו אצל הנשיא, ושסילוקו הוא רק חותמת רשמית על הסוד הכי פחות שמור בוושינגטון: הנשיא כלל לא היה מרוצה מתפקודו של טילרסון, בעיקר משום שאינו שותף לקו הרעיוני ולחזונו של טראמפ עבור מעמדה של ארה"ב בעולם. 

לא פחות חמור מכך הוא ניסיונו של טילרסון להיות "השוטר הטוב" מול העולם: הוא הביע תמיכה בהסכם עם איראן ככלי הכרחי לריסון האייתוללות, תמיכה בהסכמי הסחר החופשי שארה"ב חתמה עליהם, ואף תמיכה מסויגת בהסכם האקלים ובנקיטת קו קשוח נגד רוסיה. בקיצור, בעוד הוא רצה גישה קורקטית ומתונה ביחסי החוץ של ארה"ב בעולם, טראמפ רצה להיות השריף המשוגע שמשנה את הכללים.

טראמפ חשב שהוא ממנה אדם שחושב כמוהו עם רקע דומה (שניהם היו בראש תאגידים גדולים), אדם שיידע לשדר את רוח המפקד ולעבוד כצוות. אך מהר מאוד טראמפ הבין שהביא לממשלו דמות ממסדית קלאסית שרק תנציח את הסטטוס־קוו במקום להביא לטראמפ ניצחון בעולם - המילה הכי חשובה בלקסיקון שלו.

טראמפ, שרואה בעצמו אנדרו ג'קסון של המאה ה־21 שנלחם את מלחמתם של אלו שנשכחו מאחור, לא הצליח להסתדר עם אדם שפופוליזם היה ממנו והלאה. ג'קסון היה הנשיא הראשון שפיטר שר בממשל שלו בגלל חילוקי דעות בנוגע למדיניות, והשבוע טראמפ ביצע צעד דומה. מה שהכריע את הכף היה ככל הנראה הסלידה האישית מטילרסון. טילרסון היה מטרה מהלכת מבחינת טראמפ מרגע שסירב להכחיש את הדיווח שהוא כינה את הנשיא "מטומטם" מול קצינים בפנטגון. ומצידו של טראמפ, הזלזול בטילרסון היה די ברור בין היתר משום שלדבריו הוא "שידר חולשה" (ולפי אחד הדיווחים גם בגלל שהוא לא סבל את המבטא הטקסני שלו). 

יהיו שיגידו שטראמפ רק רוצה להסיח את הדעת מהעובדה שהרפובליקנים מאבדים את המומנטום שלהם לקראת בחירות האמצע לקונגרס ומפרשת הרומן עם כוכבת הפורנו ודמי ההשתקה לכאורה שקיבלה. אך כל בר־דעת יבין שהמינוי של טילרסון היה ניסוי לא מוצלח של טראמפ, שרק פגע באותנטיות של הממשל וגרם לו לדבר בשני קולות. 

 

הפסגה שתעשה היסטוריה?

הדיסוננס בין הבית הלבן למחלקת המדינה היה גדול במיוחד בסוף השבוע שעבר, כאשר התברר שטראמפ הסכים לצעד הדרמטי ביותר ביחסים עם צפון קוריאה מאז ומעולם: להיפגש עם השליט של הדיקטטורה הקומוניסטית המבודדת קים ג'ונג־און ללא שמץ של התייעצות עם טילרסון או עוזריו. לא זו בלבד, אלא שפחות מיממה לפני הודעת טראמפ, טילרסון אמר כי זו לא העת לשיחות עם קים. לאורך כל הקמפיין, טראמפ השכיל להבין כי העוצמה (ואף אגרסיביות) שהוא משדר מול יריביו היא הכרחית עבור ניצחונו, ותגמד את שאר הדברים הפרובוקטיביים שלו. עכשיו, כשהוא מתכונן לפסגת המנהיגים החשובה ביותר מאז המלחמה הקרה, פיטורי טילרסון נועדו לשדר לקים מסר: טראמפ מוכן להקשיב ולעבוד יחד, אבל אם מישהו יעז לחתור תחתיו או להתל בו, הוא לא יהסס להכות בו בכל העוצמה. ואם הוא מסוגל לעשות זאת לטילרסון, הוא לבטח יהיה מסוגל לעשות זאת מול קים.

הפסגה עם קים תעצב במידה רבה את הצלחת טראמפ בזירות אחרות, לכן סביר שהוא יעשה הכל כדי שהיא תצליח; מבחינתו מדיניות פנים שזורה במדיניות חוץ ולהפך. האם טראמפ מהמר יותר מדי כשהוא מוכן להיפגש עם קים כבר עכשיו? הוא כבר הכה את התחזיות בעבר, בנובמבר 2016, כאשר הוכיח כי מודלים ודפוסי הצבעה אינם רלוונטיים לפעמים, בייחוד כאשר מדובר במועמד שהוא מותג. את מה שעשה לגורו הסקרים נייט סילבר בבחירות, טראמפ ינסה לעשות למומחים לענייני צפון קוריאה שכשלו במשך עשורים שונים בריסון פיונגיאנג. הנשיא הראשון שנבחר ללא רקע פוליטי או צבאי ינסה לערער מהיסוד את המודלים שהנחו את מעצבי המדיניות כלפי המדינה הסוררת, ומבחינתו מדובר ב־win-win; גם אם הפסגה לא תביא לפריצת דרך, הוא כבר ניצח בקרב על התודעה (כלומר בדעת הקהל האמריקנית) כי הצליח לגרום לקים להודיע על ויתורים ללא כל תמורה. 

אם יצליח להביא לפירוק מאסיבי של תשתיות הגרעין של פיונגיאנג, טראמפ ייזכר כנשיא דגול. אצל טראמפ, אין דבר כזה יחסים שהם לא יחסים אישיים, ונראה כי הוא מקווה שיחסיו עם קים כבר יסללו את הדרך לוויתורו - בעתיד הרחוק - על הגרעין. 

שבוע אחרי שטראמפ וקים החלו לעשות היסטוריה, וחודשיים לפני שטראמפ אמור להודיע לעולם כי הוא מוציא את ארצו מהסכם הגרעין עם איראן משום שכשליו לא תוקנו, טראמפ החליט לנער את ממשלו ולהפקיד את המושכות בענייני חוץ בידי אנשים שיש להם סכין בין השיניים, שעצם נוכחותם יכולה לערער את שלוותם של שוחרי רעתה של אמריקה. זאת הסיבה שהחליט למנות את ראש ה־CIA מייק פומפאו האולטרה־שמרני במקומו של טילרסון, ואת סגניתו ג'ינה האספל, שלא בחלה בטכניקות חקירה שנויות במחלוקת של פעילי טרור, לראשות סוכנות הביון. 

אנשים ישנים יעזבו את הממשל וחדשים יבואו. בסופו של יום, או בסופן של ארבע שנים, הבוחרים יכריעו אם הם מרוצים ממי שעומד בראש הרשות המבצעת ללא קשר לשר כזה או אחר. הצגת היחיד ששמה טראמפ מתחילה השבוע מערכה נוספת. √

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו