לעיתים, די בהצעת חוק, ואין כלל צורך להשלים את חקיקתו, כדי להניע תהליך ולטלטל את המערכת. דבר דומה קרה להצעת החוק של ח"כ רחל עזריה, שנועדה לפתור את משבר קרקעות הכנסייה בירושלים. היא הוקפאה על ידי הדרג המדיני עוד בטרם עלתה על שולחן ועדת השרים לענייני חקיקה, אבל פעלה כמעט על כל השחקנים הנוגעים בדבר כסוג של אקדח מאיים:
הממשלה, שלאורך שנים התעלמה ממצוקת אלפי ירושלמים מאוימי פינוי, שדירותיהם נבנו על אדמות שהכנסייה החכירה לקק"ל, הפנימה פעמיים. ראשית היא הבינה שלא ניתן להתעלם עוד מהמציאות המשפטית, שלפיה בתום תקופת החכירה - בחלק מהמקרים בעוד 17 שנה מהיום - הקרקעות והבתים שנבנו עליהן ישובו לבעלות הכנסיות. שנית היא הפנימה, שמכירת חלק מהקרקעות המוחכרות על ידי הכנסייה ליזמים פרטיים, סיבכה עוד יותר את מצב הדיירים. לפחות לפי טענת ח"כ עזריה, חלק מהיזמים הללו דרשו מהדיירים מאות אלפי שקלים. הדרישה הזאת, לכאורה, איימה לשמוט את הקרקע מתחת לרגליהם של דיירי הבתים, ואולי להותירם ללא קורת גג.
הצעת החוק של עזריה טלטלה גם את הכנסיות - בעיקר את זו היוונית־אורתודוקסית, שהמשבר נוגע בעיקר אליה. על פי ההצעה, יוסמך שר האוצר להעביר לקניין המדינה קרקעות שהכנסיות מכרו לחברות וליזמים פרטיים אחרי 2010, ובתמורה יפוצו היזמים שרכשו אותן. העובדה ש־61 ח"כים חתמו על הצעת חוק כה לא שגרתית שפוגעת בזכות הקניין, הביאה להבנה בקרב הכנסיות, שהמו"מ עם המדינה על עתיד הקרקעות הללו וגורל הדיירים שקנו את הדירות שנבנו עליהן, לא יוכל להיות מו"מ עסקי בלבד.
גם הצלע השלישית במשולש הלא סגור הזה, הדיירים עצמם והיזמים שרכשו את קרקע דירותיהם מהכנסייה, הפנימו דבר מה: נעילת שערי כנסיית הקבר ב־25 בפברואר לשלושה ימים, צעד מחאה חסר תקדים, הבהירה להם שאין מדובר רק בסיפור משפטי או אנושי, אלא גם בסיפור בעל השלכות פוליטיות־דתיות בינלאומיות, חובקות עולם. העובדה הזאת עולה בבהירות מהודעת רה"מ בנימין נתניהו וראש העיר ניר ברקת. השניים הקפיאו למעשה את החוק של עזריה, שזכה לתמיכת משרד המשפטים. הם הודיעו על הקמת צוות מקצועי, עירוני־ממשלתי, שיפעל לפתרון המשבר.
טלטלה את הכנסיות. ח"כ רחל עזריה // צילום: נעם ריבקין פנטון
חולשת הכנסייה
מפת קרקעות הכנסייה בירושלים, בייחוד זו היוונית-אורתודוקסית, שורטטה כבר במאה ה־19, בתקופה שיהודי ירושלים עדיין הסתגרו בין חומות העיר העתיקה. הכנסייה רכשה אז אלפי דונמים בשטחים הפתוחים שמחוץ לחומות וגם בעיר העתיקה עצמה. המשבר הכלכלי הקשה, שאליו נקלעה הכנסייה לאחר מלחמת העולם הראשונה, אילץ אותה למכור ואחר כך להחכיר ליהודים קרקעות רבות. ירושלים היהודית, שמחוץ לחומות, נבנתה למעשה מהמשבר הזה. ככל שהכנסייה נחלשה כלכלית, ירושלים היהודית (המערבית) התחזקה. עולי הרגל חדלו להגיע, ויחד עימם גם התרומות שהכנסייה "התפרנסה" מהן.
ב־1921 מכרה הכנסייה ל"הכשרת היישוב" את השטח שכל ירושלמי מכיר היום: משולש הרחובות יפו־קינג ג'ורג'־בן יהודה וקרקעות מסביב לו. אחרי קום המדינה, ניהלה הכנסייה היוונית־אורתודוקסית מו"מ ממושך עם ד"ר יעקב הרצוג, מנהל המחלקה לעדות נוצריות במשרד הדתות (אחיו הבכור של הנשיא לעתיד חיים הרצוג), שבסיומו החכירה הכנסייה לממשלה ולקק"ל קרקעות לתקופה של 99 שנה. על פי החוזים הללו, בתום מאה שנה, הכנסייה אמורה לקבל בחזרה ללא כל תמורה את הקרקעות עם הבתים שנבנו עליהן לאורך השנים.
ד"ר אמנון רמון, מחבר הספר "נצרות ונוצרים במדינת היהודים" (הוצאת מכון ירושלים למחקרי מדיניות), מסביר כי התנגדותם הנחרצת של ראשי הכנסיות להצעת החוק של רחל עזריה נובעת מהחשש, שאם החוק יאושר, "תיפגע יכולתם לסחור בנדל"ן שמהווה מרכיב גדול מהכנסות הכנסיות"; "חוק כזה", מציין רמון בנייר עמדה שכתב בימים אלה, "יבריח", לדעת הכנסיות, "כל קונה או חוכר פוטנציאלי שירצה לעשות עסקאות עימן, ובכך יפלה אותן לרעה לעומת בעלי קרקע אחרים". הכנסיות, לדברי רמון, "גם חוששות שהחוק יסכן עסקאות שכבר נעשו ויחשוף אותן לתביעות מצד הרוכשים".
אין מה להוריש
קרקעות הכנסייה היוונית־אורתודוקסית בירושלים מרוכזות היום בחלק מהשכונות רחביה וטלביה ובאזור הרחובות קרן היסוד, ז'בוטינסקי, אחד העם, ניות, נווה גרנות, גבעת אורנים, מתחם תחנת הרכבת הישנה, עמק המצלבה, הר הזיתים וגן הפעמון. מבנים מפורסמים רבים בבירה, דוגמת מלון ענבל או בית הקשתות ברחוב דוד המלך, שוכנים על קרקעות שבבעלות הכנסייה. בניגוד לפרסומים במהלך השנים האחרונות, בית ראש הממשלה ברחוב בלפור וגם משכן הנשיא אינם שוכנים על קרקעות בבעלות הכנסייה. אומדנים שערך בעבר ישראל קמחי, מנהל מחקרי ירושלים במכון ירושלים למחקרי מדיניות, העלו כי הכנסיות כולן מחזיקות היום בבעלות על 4,750 דונם בכל ירושלים. רבות מהן, כאמור, בבעלות הכנסייה היוונית־אורתודוקסית.
ככל שמתקרב המועד שבו יפוגו חוזי החכירה - בעוד 17 עד 51 שנים - ערכן של הדירות על קרקעות הכנסייה הולך ויורד, ובשנת פקיעת החוזה הוא עתיד לכאורה להתאפס. כך אירע שדווקא באזורים הכי יקרים בירושלים, דוגמת טלביה ורחביה, נמכרו בשנים האחרונות דירות יוקרה במחירי רצפה, לעיתים בסכומים שנמוכים ב־30 אחוזים ממחיר דירות סמוכות שאינן בבעלות הכנסייה.
המשורר חיים גורי, שנפטר לאחרונה, סיפר בספטמבר האחרון לעיתונאי ניר חסון מ"הארץ", שדירת מגוריהם ברחוב פינסקר נמנית עם הדירות שחברות פרטיות רכשו מהכנסייה בשנים האחרונות. "המחשבה שהרכוש הזה, וזה לא ארמון, הכל ילך, זו הרגשה איומה", אמר גורי. דיירים אחרים מציינים שעכשיו לא יהיה מה להוריש לילדים. כל עוד הכנסייה היתה בעלת הבית, הנחת העבודה של משפטנים רבים שעסקו בסוגיה היתה שהמדינה בסופו של דבר "תסתדר" איתה. מהרגע שבו חברות נדל"ן ויזמים פרטיים רכשו את הקרקעות מהכנסייה, ונכנסו למעשה לנעליה - המצב הסתבך.
אם הצעת החוק של עזריה תהפוך בעתיד לחוק, הוא יאותגר לבטח בבג"ץ, וסיכוייו לשרוד שם אינם ברורים. גם סיכוייו של הצוות הממשלתי החדש, בראשות השר צחי הנגבי, שהתבקש להיכנס בעובי הקורה במשבר הזה, אינם ברורים. המנדט שלו הוא לבחון את סוגיית הקרקעות וגם לנהל מו"מ עם הכנסיות בסוגיית גביית ארנונה מנכסיהן. מלאכתו לא תהיה קלה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו