הסכם הגרעין עם איראן, שהוביל ברק אובאמה, שיבש את הסדר העולמי. מדיקטטורה אכזרית המפיצה מוות וטרור ברחבי תבל, הפכה איראן לבון־טון של הקהילה הבינלאומית. לארה"ב אין יחסים דיפלומטיים עם איראן, והאמריקני הממוצע לא יכול לעלות על מטוס לחופשה שנתית במשהד או בתבריז; אבל בימים הגורליים של החתימה על ההסכם, לפני שלוש שנים, התעניינו אמריקנים רבים בנעשה ברפובליקה האסלאמית. מסעדות יוקרה בניו יורק החלו לגרות את חך סועדיהם אניני הטעם בחורשט סבזי, ת־הא דיג ושאר מנות דגל מהמטבח הפרסי המסורתי.
כמה גדולה היתה אז החגיגה. כולם השתתפו בה - למעט ראש ממשלה מבוהל ואחוז תזזית מהמזרח התיכון, שהצליח מדי פעם בפעם לסדוק את בועת האוטופיה, וכמה חברי קונגרס רפובליקנים רגזנים, שאחזו אמנם ברוב בבית הנבחרים אבל היו מוקצים ומנודים משאר הזירות ומוקדי ההשפעה בתקשורת, בבידור ובאקדמיה. אחת לתקופה הצליחו נתניהו וחברי הקונגרס להוציא את אובאמה וחבורתו משלוותם, אבל רוב הזמן שרר השקט. ארה"ב ואירופה נרדמו, והיה קשה לראות שמשהו עומד להשתבש - לפחות בעשר השנים הקרובות, פרק הזמן שהוקצב להסכם הגרעין.
בשבוע שעבר התגלה מעבר לכל ספק: בעוד העולם חולם חלומות ומדמיין דמיונות, על גדות הים הכספי עמלים על פיתוח טילים ויכולות שיאפשרו - בעוד שבע שנים, מועד פקיעת ההסכם - לחדש את המאמצים להשיג פצצה גרעינית ולשנות את מאזן הכוחות העולמי. והכל ברשות ובסמכות המעצמות ובראשן ארה"ב, תוך כדי שמאגרי הכספים הריקים של האיראנים מתמלאים במיליארדי דולרים, בחסות המדינות שהסירו את הסנקציות. כך יכלה איראן, באין מפריע, להקים מפקדות ובסיסי טילים בסוריה, לחמש את חיזבאללה מכף רגל עד ראש, לפתח טילים מדויקים לטווח של 2,000 קילומטרים, ועוד לעין כל. הרי יש הסכם, מה כבר יכול להשתבש.
ובעוד נתניהו זועק בכל מקום עד כמה נורא המצב, במקום לקבל גיבוי מאחיו היהודים, החלו באופוזיציה להשמיצו ולהחליש את טיעוניו. אמרו שהוא זורע פאניקה, שהוא הורס את היחסים עם ארה"ב, שבאשמתו ישראל מבודדת ושגונדי פרסי זה טעים מאוד ובכלל לא עושה בלאגן בבטן.
השבוע, סביר להניח, לא היה ישראלי אחד בעל חשבון פייסבוק או אפליקציית ווטסאפ שלא נחשף לנאומו של יאיר לפיד אחרי נאום ראש הממשלה בקונגרס ב־2015. "אני יודע שאתה חושב שרק אתה מכיר את אמריקה, אבל זה מזמן לא נכון", אמר אז, "התפיסה שלך את אמריקה מיושנת ולא רלוונטית, והיא גורמת נזק למדינת ישראל". הווידאו הוויראלי הזיק ללפיד, אבל האמת היא שנעשה לו גם לא מעט עוול. כי לא רק בלפיד מדובר: באותה מידה היה אפשר להפיץ נאומים מאותה התקופה של ציפי לבני, בוז'י הרצוג ואפילו של כמה פרשנים בולטים בתקשורת הישראלית. אצל כולם נשבה אז רוח דומה.
בעצם, למה ללכת רחוק. רק בשבוע שעבר, אחרי נאום הגרעין, אמר יו"ר העבודה אבי גבאי שלצערו, "לא ראינו שום אסטרטגיה או תוכנית שתוביל לתיקון של ממש בהסכם הגרעין. זו העת להיות לא רק צודקים אלא גם חכמים". הוא הוסיף כי "זה חוסר אחריות של ראש הממשלה להפחיד מדינה שלמה במשך יום שלם, ובוודאי חוסר אחריות לבצע מהלך כזה ביום כל כך נפיץ". גם ראש המוסד לשעבר דני יתום כינה את דברי נתניהו "הצגה" ואמר שלא חידשו דבר; המשנה לראש המוסד לשעבר, רם בן ברק, טען כי מדובר ב"צעד מיותר של נתניהו" והוסיף כי "זו היתה טעות קשה"; ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק תקף ש"זו ברברת מיותרת". באולפני הערב בטלוויזיה והרדיו דיברו פרשנים ביטחוניים בכירים על כך שאין כל חדש במצגת, וכי היא לא מכילה אקדח מעשן שיאפשר לאמריקה לשנות כיוון. רובם גילו ספק שטראמפ יפרוש מהסכם הגרעין.
והם טעו. ביום שלישי שוב התכנסו הפרשנים באולפני הטלוויזיה לסקר אירוע דרמטי בשידור חי, כשפניהם מכורכמות ועיניהם כבויות ומלאות דכדוך. זו כבר רוטינה: ביום ניצחונו של טראמפ, בערב המפגש הראשון שלו עם נתניהו בבית הלבן, בביקור הנשיא בישראל, בנאום הגרעין וכעת בנאום הפרישה מההסכם, משנים הפאנלים של ערוצי החדשות ייעוד והופכים לסוכות אבלים.
נתניהו רשם השבוע ניצחון בקנה מידה היסטורי, לא פחות. "ישראל הובילה מהלך לביטול הסכם חתום, שכל מעצמות העולם מעורבות בו ומושקעות בו, ועדיין גרמה לארה"ב לסגת ממנו כעבור זמן קצר. הישג מדהים", אומר השר יריב לוין, ממקורבי נתניהו, "ראש הממשלה אמנם קיבל גיבוי מחבריו בקואליציה, אבל בעודו נלחם על האינטרסים הכי חשובים של ישראל, הוא נאלץ לספוג את הביקורת לא רק ממנהיגי אירופה, אלא גם מחברי האופוזיציה, שפעלו להחליש את הטיעונים שלו עם פוטנציאל נזק עצום שאין לתאר".
מה בוער
ביום ראשון נתן נתניהו אור ירוק לחברי הליכוד לתמוך בפסקת ההתגברות. ראש הממשלה לא מעוניין להעביר כך את החוק. הדרך הנכונה לעשות שינוי שיוכל לקבל רוב בכנסת, כך חשב, היא להגיע להסכמה עם כחלון. אבל בבית היהודי התעקשו, וראש הממשלה החליט לאפשר. הוא עצמו העלה את הנושא בישיבת שרי הליכוד, כשאמר שוועדת השרים לחקיקה תדון בשלוש הצעות חוק לפסקת ההתגברות, ושמבחינתו אפשר להצביע בעד כולן.
במהלך ישיבת ועדת השרים החלו חילופי האשמות בין יריב לוין לנפתלי בנט. "אם לא מצביעים על החוק בכנסת ביום רביעי", שאל לוין, "למה בוער להביא את זה עכשיו לוועדת השרים?" בנט לא ענה. בהמשך אמר לוין כי "השבוע הזה היה יכול להיות קריטי בהעברת החוק. אם היו לי הכמה ימים האלה לדבר עם כחלון ולהגיע איתו להסכמות, אני לא יכול להתחייב שהייתי מצליח, אבל היה סיכוי טוב שכן. בסופו של דבר, בנט הוא שהרס הכל עם ההתעקשות שלו להעביר את זה כבר ביום ראשון; עד אז כחלון לא דיבר על משמעת סיעתית לחברי כולנו נגד החוק. הוא התעקש, וגרם לכחלון להתעקש חזרה". לפי לוין, אף שהאפשרות להעביר את החוק התרחקה, עדיין יש סיכוי להניע מחדש את המהלך בקרוב.
"ביטול ההסכם - הישג מדהים של ישראל". יריב לוין // צילום: גדעון מרקוביץ'
לבנט יש גרסה אחרת. לדבריו, נתניהו רק מנסה למסמס את העניין ולמשוך זמן. כבר היו כמה דחיות, הוא אומר, ולפני יום ראשון הוא פתאום ביקש אחת נוספת. כולם יודעים שהשבוע ראש הממשלה לא היה יכול להתעסק בזה, עם ביטול הסכם הגרעין והנסיעות לקפריסין ולרוסיה, אז הוא היה מבקש דחייה נוספת. בשבוע הבא יום ירושלים והעברת השגרירות האמריקנית, עם כל קבלות הפנים והבכירים שמגיעים לישראל, אז הוא שוב היה רוצה דחייה. לכן קבענו שלא דוחים, שמצביעים, ועכשיו יש אפשרות להגיע להסכמות.
"הדיון בוועדת השרים לחקיקה על פסקת ההתגברות היה הדיון החשוב ביותר שהתקיים בוועדה הממשלתית ב־25 שנים האחרונות", אמר בישיבה השר אופיר אקוניס, "היום אנחנו דנים בעקרון הפרדת הרשויות בישראל". הוא פנה לשני המשנים ליועץ המשפטי לממשלה שנכחו בחדר, נזרי וליכט, ואמר להם: "כשהכנסת העבירה את מה שאתם מכנים 'המהפכה החוקתית', ברוב מקרי ובזמן כהונתה של ממשלת מעבר (אחרי נפילת ממשלת שמיר; מ"ט), זה היה בסדר, זה לא הפריע; אבל עכשיו דורשים לא רק רוב של 61 ח"כים, אלא של 70. מנין אתם שואבים את הדרישה המופרכת הזאת?"
עד סוף הקיץ
במשך השנים נרשם שינוי בגישה של הליכוד כלפי בית המשפט העליון. גם כשהיו לבית המשפט מבקרים מקרב חברי התנועה הלאומית הליברלית, הם נשמעו בעיקר בשוליים. נתניהו עצמו עבר את השינוי הזה, כאשר ב־2009, לאחר שנבחר לשלטון, טרפד לצד בני בגין, דן מרידור, מיקי איתן, בוגי יעלון ואחרים את כל היוזמות שנועדו להעמיד במקום את בג"ץ. שר המשפטים יעקב נאמן, שתכנן שורה של רפורמות ומהלכים, נאלץ לגנוז אותם בזה אחר זה. היום נתניהו רואה את הדברים באור אחר לגמרי.
יהיו שיגידו שמדובר בהוכחה להקצנה של הליכוד, אבל יהיה נכון יותר לומר שגם בג"ץ עבר הקצנה. אהרן ברק אולי יצר את החרך שהחל את הזרימה, אבל אלה שבאו אחריו כבר פתחו לגמרי את השער וגרמו לשיטפון. אם לפני 20 שנה נהנה בית המשפט בסקרי דעת הקהל משיעורי אמון גבוהים, הרי בשנים האחרונות מעמדו פחת כל כך, שאם המגמה תימשך יידרדר שיעור האמון בו ויהיה זהה לזה של הכנסת.
בכנס במרכז בגין השבוע ציטט אקוניס כמה משפטים של ראש הממשלה המנוח מנחם בגין, שמהם עולה כי בגין דווקא כן תמך בפסקת ההתגברות. הנוכחים הריעו. לא היה מדובר בקהל דתי או חרדי - שם בית המשפט ממילא נחשב בלתי אמין ובלתי מוסרי - אלא מול ותיקי הליכוד ומפלגת העבודה, שבאו לשמוע הרצאות על ארבעה ראשי ממשלה, גיבורי הספר החדש "אדוני ראש הממשלה".
"אם הכנסת לא תעביר במושב הנוכחי את פסקת ההתגברות, יהיה זה הכישלון הגדול ביותר של הממשלה", אומר אקוניס. ובכל זאת, נראה לא סביר שפסקת ההתגברות תשמש עילה ללכת לבחירות. גם שאר הסיבות שהיה נדמה כי עלולות להוביל לבחירות, נראות היום קלושות בהרבה. חוץ משאלת הגיוס, שבה עדיין רב הנסתר על הגלוי, נראה שהממשלה תצלח את מושב הקיץ בלי להתפזר.
ירושלים של תככים
עד השבוע הבא צפוי זאב אלקין להודיע אם יתמודד לראשות עיריית ירושלים. בליכוד העריכו כי נסיעתו המשותפת עם נתניהו לרוסיה בעלת פוטנציאל מכריע בעניין. מי שפועל לבלום אצל נתניהו כך שאלקין לא יוכל להתמודד הוא אביגדור ליברמן. יו"ר ישראל ביתנו מפעיל את כל כובד משקלו כדי להביא לבחירתו של מקורבו ואיש אמונו משה ליאון, והוא פועל להסיר כל מכשול מהדרך, גם את אלקין. נתניהו יודע שבחירה באלקין תפתח חזית מול ליברמן. מבחינת ראש הממשלה, אלקין הוא גם נכס לקול הרוסי, וגריעתו מרשימת המפלגה לכנסת תשאיר חלל משמעותי. את יולי אדלשטיין, כמובן, לא רואה נתניהו כנכס.
מצד אחר, פוטנציאל הנזק של ליברמן כמי ששולט בראש העיר ירושלים עשוי להיות משמעותי יותר מהנזק שהוא יכול לחולל לנתניהו עכשיו. ראש העיר ירושלים הוא תפקיד ממלכתי: הוא יכול לסייע מאוד לראש ממשלה אם הם עובדים בשיתוף פעולה, ומנגד להזיק לו אם מתפתח ביניהם עימות. הדבר האחרון שנתניהו צריך הוא ראש עיר שנשמע לליברמן, כזה שיכול להצית את הגזרה בכל רגע. ליברמן מומחה בהצתות. אם החליט להדליק אש, לנתניהו עדיף שיעשה את זה בלי שראש עיר הבירה יהיה בכיסו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו