"אלקין יתמודד? מאמין שנתניהו יתמוך בי"

למרוץ השני שלו לראשות עיריית ירושלים - משוכנע המתמודד משה ליאון - יהיה סוף אחר, שמח ומאושר פי כמה עבורו מאשר סוף המסע של 2013. ליאון הפסיד אז לניר ברקת במערכת בחירות מתוחה ויצרית. ברקת זכה ב־51 אחוזים מהקולות ונבחר לקדנציה שנייה. ליאון, שהורץ על ידי אביגדור ליברמן ונתמך גם על ידי אריה דרעי, זכה ב־45 אחוזים מהקולות. ההישג של רואה החשבון האמיד, לשעבר יו"ר הרשות לפיתוח ירושלים, נחשב בזמנו מכובד ואפילו מפתיע, בוודאי כשמתחשבים בעובדה שרק זמן קצר קודם לכן הוא עדיין התגורר בגבעתיים. ליאון לא היה עד אז ירושלמי.

רבים העריכו אז שליאון, שזכה במושב בודד במועצה, יפרוש מההרפתקה, יעזוב את הבירה וישוב לעסקיו. הם התבדו. ליאון נשאר בעיר, ובמועצה. שנתיים אחרי הבחירות הפתיעו צמד היריבים ברקת וליאון כשכרתו ביניהם ברית פוליטית, והקימו סיעה משותפת.

ליאון, שנחשב לאיש ביצוע ועשייה - בעבר הוא החליף את ליברמן כמנכ"ל משרד ראש הממשלה ואחר כך מונה על ידי אותו ליברמן ליו"ר רכבת ישראל - קיבל לידיו בעירייה את תיק המינהלים הקהילתיים, והחל להטביע חותם של עשייה גם בירושלים.

עכשיו, הוא מבטיח שוב שגם אם יפסיד יישאר במועצה. אבל הוא מאמין שינצח. הוא גם מבטיח להישאר במרוץ ולא לפרוש אפילו אם השר לענייני ירושלים, זאב אלקין, יחליט להתמודד על ראשות העיר, וגם אם המועמד החרדי שמדברים בו - סגן ראש העיר יוסי דייטש מאגודת ישראל - יחליט להתמודד.

"הסקרים שבידי", אומר ליאון, "מלמדים שבקרב הציבור הכללי והדתי־לאומי אני מוביל על כל מועמד אחר". אמירה דומה אגב נשמעת גם מהמועמדים האחרים.

למרות שבבורסה הפוליטית רווחת ההערכה שאם אלקין יתמודד נתניהו יתמוך בו, ליאון מעריך ש"יש סיכוי גדול" שרה"מ יתמוך דווקא במועמדותו. "הייתי מנכ"ל שלו, הוא מכיר את כישוריי", הוא אומר. "מצחיק אותי שמנסים לצייר אותי כמישהו שהוא לא חלק מהליכוד. אחרי ההפסד לרבין ב־92', לבקשת נתניהו, התגייסתי לטובת שיקום המפלגה, שהיתה במצב כלכלי איום ונורא. הייתי חבר ליכוד ומנכ"ל של ביבי. גם היום, לא מעט משרי הליכוד, אם לא רובם, תומכים במועמדותי. אני מאמין שגם ראש הממשלה יעשה זאת".

ליאון מכחיש כמעט בזעם ידיעות עיתונאיות שלפיהן הוא מתווך בסוגיית חוק הגיוס, וכי מאחורי הקלעים נרקם דיל שלפיו הוא יספק לחרדים חוק גיוס כלבבם והם יתמכו בו לראשות העיר.

"קשקוש מוחלט", הוא מכנה זאת, "איני מתעסק כלל בסוגיית הגיוס. אם התושבים - חרדים או חילונים - יתמכו בי לראשות העיר, זה יקרה מכיוון שהם ישתכנעו שאני מבקש את טובתם ואת טובת העיר ומסוגל לחולל כאן שינוי".

לליאון לא נוח עם הדימוי שלו כאיש של ליברמן ודרעי. "עוד סטיגמה", הוא מכנה זאת. "הראשונים שקראו לי להתמודד בשעתו היו דווקא גפני ופרוש", הוא אומר, "אני אולי נהנה מתמיכה של ליברמן ודרעי, אבל גם מתמיכה של שרים רבים בליכוד".

ובכל זאת, לא מיהרת מדי לקפוץ למים ולהכריז על מועמדותך, קודם שהחרדים - הכוח הכי משמעותי בבחירות המקומיות בירושלים - הכריעו האם להריץ מועמד משלהם? אתה מסתיר בכיסך הבטחה סודית מהחרדים?

"לא קיבלתי הבטחה מהחרדים. הם מחליטים בדרך כלל מאוחר מאוד, ולא יכולתי להרשות לעצמי להמתין. הבחירות בעוד חמישה חודשים, וברגע שברקת הודיע שאינו רץ, הייתי חייב לקבוע עובדה וכך עשיתי".

היה לך סיכום עם ברקת?

"לא. הוא לא הבטיח לתמוך בי אם ארוץ, ואני לא הבטחתי לו שלא ארוץ אם הוא יתמודד לקדנציה שלישית. בניגוד לראשי עיר שכיהנו כאן בעבר - כאלה שהשתמשו בתפקיד ראש העיר כמקפצה לתפקיד בממשלה - הדרך שלי הפוכה. אני כבר הייתי שם, ברמה הארצית. את שלי שם עשיתי. המטרה שלי היא לעסוק בענייני ירושלים, ולמענה. מכאן לא אלך לשום תפקיד פוליטי נוסף. זה לא מעניין אותי".

 

"למה העיר לא נקייה?"

ליאון (57), שהחזיק בעבר משרד רואי חשבון גדול, נולד בדרום תל אביב לאב יוצא סלוניקי ולאם יוצאת עדן. הוא למד בצייטלין ובצבא שירת בלהקת הרבנות הצבאית. עד היום הוא אוהב חזנות, ואף עובר לפני התיבה בבתי כנסת שונים בירושלים. אשתו, סתווית, עובדת במשרד הביטחון. שלושה מילדיו נשואים, והוא סב לשבעה נכדים.

"הדבר הראשון שאעשה אם וכאשר אבחר", הוא מצהיר, "יהיה לרדת לשטח ולהבין מדוע ירושלים ממשיכה להיות לא נקייה. ראשית אדאג לאיכות חיים ולניקיון. זה מה שמצופה מראש עיר; לא פוליטיקה גבוהה; לא הכרעות הרות גורל - בשביל זה יש ממשלה. המשימה שלי תהיה להפוך את שירותי העירייה ליותר נגישים לאזרח ולפשט את הביורוקרטיה העירונית. לטווח הארוך יותר אעבוד קשה מאוד על סוגיית הדיור, או ליתר דיוק, היעדר הדיור. אני לא מתכוון להרפות מזה לרגע".

ניר ברקת וקודמיו בתפקיד, כמו גם ליאון עצמו כיו"ר הרשות לפיתוח ירושלים ואף השרים לענייני ירושלים לדורותיהם - איש מהם לא הצליח להתמודד בהצלחה עם בעיית הבעיות של הבירה - ההגירה השלילית הגבוהה מירושלים, כ־18 אלף איש שעוזבים את העיר מדי שנה.

ליאון דווקא אופטימי. "זה שלא פתרו את הבעיה הזאת עד עכשיו, לא אומר שהיא בלתי פתירה", הוא אומר, "אנחנו חייבים להציף את השוק בירושלים בהיצע של עשרות אלפי יחידות דיור. צריך לחזור ולבנות בירושלים. אי אפשר לבנות בכל שנה 2,000 דירות, כשהביקוש הוא פי שלושה, ולצפות שההגירה תיבלם. אני אעבוד קשה מאוד כדי שהמצב ישתנה".

איך בדיוק? האמריקנים חוסמים אותך מבנייה במזרח. הירוקים חוסמים אותך מבנייה משמעותית במערב. ברקת מנע קצב מואץ של בנייה בשל החשש שהרוב החרדי יגדל.

"אני מדבר על בנייה מסיבית של התחדשות עירונית. יש בירושלים שכונות שלמות שניתן לעשות בהן פינוי־בינוי. נבנה לגובה ובכמויות".

לצופף את העיר לגובה במגדלים? זאת ירושלים?

"ירושלים היא עיר ענקית; אם אבנה בקטמונים או בקריית מנחם לגובה, לא אפגע לא באופי של העיר העתיקה וגם לא באופי של נחלאות".

32 קומות בשיכוני הנורית בקריית מנחם - זה הפתרון? ירושלים בכלל ערוכה תשתיתית לציפוף שאתה מדבר עליו?

"לא יודע אם 32 או 24 קומות, אבל העיקר שמקומות כמו 'הנורית' כבר ייבנו מחדש. אלה מקומות שמוזנחים בצורה נוראית. הדיירים שם סובלים מתת-תנאים של דיור. אם לא תבנה שם, ותמשיך בשיטת שב ואל תעשה, ההגירה השלילית לא תיבלם, והרוב היהודי בעיר יקטן עוד יותר".

ליאון מדגיש כי לא יוותר על בנייה בשכונות המוקפאות היום מעבר לקו הירוק - בגבעת המטוס ובהר חומה, או באי-1, בין מעלה אדומים לירושלים. אך הוא מודה כי כוחו של ראש עיריית ירושלים מוגבל. "ראש עיר אינו ראש ממשלה", הוא אומר, "אני הראשון שרוצה לבנות שם, אבל איני מופקד על נושאים מדיניים. אם יש ממשלה שבשל אילוץ מדיני מונעת בנייה באזורים הללו, אנסה לשכנע ולא אוותר, אבל לא אוכל לפעול בניגוד לדירקטיבה מדינית".

מה עמדתך בנוגע לתוכנית ספדיה, שדיברה על 20 אלף יח"ד בדרום ירושלים, תוכנית שנפלה בגלל הירוקים?

"כרגע אני לא מעוניין לקדם אותה. צריך לשמור גם על השטחים הירוקים בירושלים. ראשית אמצה את התהליך של התחדשות עירונית, נצופף ונבנה לגובה, כמובן עם היערכות תשתיתית מתאימה; נבנה תחילה בתי ספר ומוסדות ציבור, ורק אחר כך את המגורים".

אתה שלם עם האטת הבנייה על ידי ברקת, שחשש מהתחרדות מואצת של העיר?

"אני רוצה לבנות בירושלים, בכל המקומות ולכל האוכלוסיות, גם לחרדים. אם ניצור היצע כמו שאני מדבר עליו, גם אנשים שעזבו את העיר ישובו אליה. הם רק מחכים להזדמנות כזאת, ולשאלתך - לא. לא אחסום בנייה לחרדים בגלל חשש כזה או אחר. נבנה הרבה, ולכולם".

 

התחילו כיריבים ואז כרתו ברית. ברקת וליאון // צילום: יואב ארי דודקביץ

 

"מכיל את כל האוכלוסיות" 

ביולי בשנה שעברה הגיע ראש עיריית ירושלים ניר ברקת להסכמות רחבות עם ועדת רבנים, שייצגה את הציבור החרדי. ירושלים חולקה למעשה לאזורי השפעה ומחיה בין חילונים לחרדים. ההסכם החדש כלל הבנות לגבי אופי השכונות המעורבות בעיר, מוסדות החינוך שייפתחו בהן, היכן תתאפשר הקמת מרכזי תרבות לחילונים והיכן ייבנו שכונות לחרדים.

ויכוח גדול פרץ. ליאון מבין את הצורך בהבנות הללו, אך הוא סבור עם זאת שברקת שגה בכך "שלא התייעץ קודם לכן עם כלל חברי המועצה ועם אנשי מקצוע שעוסקים בעניין". את התערבות העירייה בתיחום אזורים לפי צרכים של אוכלוסייה הוא מסרב להגדיר כ"ניתוב אוכלוסייה": "אין גדר. אין גבולות. השוק חופשי. מה שיש זו דאגה שיהיו גנים ובתי ספר לאוכלוסייה שחיה באזור מסוים".

הדימוי שלך הוא של מי ששבוי בידי החרדים; פוליטיקאי שחייב או שיהיה חייב להם כדי להיבחר. כיצד אתה מתכוון לשמור על האיזון בין הקהילות השונות בירושלים, וכיצד תשמור על האינטרסים של החילונים, שהפכו למיעוט בעיר?

"סליחה, איני חרדי! גדלתי בציונות הדתית, ילדיי ונכדיי מתחנכים שם. זה שהחרדים תמכו בי בעבר לא הופך אותי לחרדי, או למי שחייב להם. המיוחד בי הוא שאני יודע להכיל את כל האוכלוסיות, ולגשר ולפשר ביניהן כשצריך. עשיתי זאת כמחזיק תיק המינהלים הקהילתיים, למשל בשכונת רמות. בסופו של דבר כולנו גרים יחד, וצריך לעשות את המקסימום כדי שלכולם יהיה טוב. לפעמים גם לוותר".

בקריית יובל, שכונה שנכנסים אליה חרדים - החילונים מבקשים לקיים פעילויות בשבת. אתה בעד?

"אני בעד, אבל ככל שהדברים נוגעים למבני ציבור שבבעלות העירייה - חילול שבת שם הוא מחוץ לתחום. סרטים במבנים של העירייה לא יהיו, אבל יש מגוון עצום של פעילויות אחרות, ללא חילול שבת, עבור חילונים, גם במבנים עירוניים".

כיצד אתה רואה את העתיד של החילונים בעיר?

"ככל שנגדיל את מספר יחידות הדיור, הם לא רק יישארו כאן אלא גם יחזרו לכאן. זו כוונתי".

בירושלים ציבור קטן יחסית משלם ארנונה גבוהה יחסית, תמורת שירותים ברמה נמוכה יחסית.

"לא אמכור סיסמאות. ירושלים במצבה לא תוריד ארנונה, בפרט כשהיא סמוכה על שולחן הממשלה ומקבלת ממנה 700 מיליון שקלים בשנה. גם את הפטורים מארנונה, שניתנים על פי חוק, אין שום אפשרות לשנות. לעומת זאת אפעל כדי שהממשלה תעניק הטבות מס לאלה מבין תושבי ירושלים, שעובדים ומקבלים משכורות. זה יעודד הגירה לכאן".

ליאון מתנגד לקיים מסחר בשבתות ומציב את הרף שלו בנושא: "זו עיר שצריך לשמור על קדושתה וייחודה. ירושלים אינה עוד עיר; היא משהו אחר", הוא אומר. חוק המרכולים, לדבריו, "לא רלוונטי לירושלים".

בעניין מתווה הכותל, ליאון מתחמק מתשובה: "אני איש של סטטוס־קוו. גברים ונשים מתפללים בכותל בהפרדה. כך זה צריך להישאר".

מתווה הכותל שגיבש נתן שרנסקי הקצה שטח למרגלות החלק הדרומי של הכותל המערבי לציבורים שאינם מקפידים על הפרדה כזו. מה דעתך על כך?

"ראש העיר לא מתעסק עם זה, אלא הממשלה".

לעירייה יש נציגים בקרן למורשת הכותל.

"כרגע אין לי דעה חותכת בעניין זה, מה שינחה אותי הוא לנסות למצוא את המשותף ולא את המפריד, גם בעניין המאוד סבוך הזה".

הוא תומך בקיומם ובפיתוחם של המאחזים היהודיים שקמו לאורך השנים במזרח העיר, לצד השכונות היהודיות הגדולות: בעיר דוד סמוך לסילוואן, במעלה הזיתים שבראס אל־עמוד, ברובע המוסלמי, בשמעון הצדיק ועוד: "אני מאוד בעדם, חבר טוב שלהם. היכן שניתן להתיישב על פי חוק - אני בעד".

השמאל שמתנגד להיאחזות בשמעון הצדיק טוען שחזרה שלנו לאזור שממנו גורשנו ב־48', מעניקה לגיטימציה לפלשתינים לדרוש לשוב לשכונות בירושלים, שבהן הם התגוררו עד 48' - כמו טלביה ובקעה.

"א' - אין סימטריה. ב' - הם תובעים זאת ויתבעו זאת בכל מקרה. יש בתי משפט. יש חוק. כל עוד הכל נעשה כחוק - אני בעד התיישבות היהודים במקומות הללו".

אין לך העדפה של התבנית הבסיסית, שיהודים וערבים יתגוררו בנפרד?

"ממש לא. אתה לא יכול לכפות על אוכלוסייה כזאת או אחרת היכן לגור. יש שוק חופשי. כל עוד הקנייה חוקית - כל אחד יקנה היכן שהוא רוצה, בין שמדובר בערבים ובין שמדובר ביהודים".

אתה ער לכך שכמה אלפי ערבים עברו להתגורר בשכונות יהודיות, כמו נווה יעקב, הגבעה הצרפתית וארמון הנציב?

"זה בשוליים".

מה מקומה של האוכלוסייה הערבית בעיר?

"המשמעות של ירושלים מאוחדת היא שחייבים לדאוג לתושבים גם במערב וגם במזרח. יש פיגור והזנחה של עשרות שנים בבניית תשתיות ובמתן שירותים לתושבי מזרח העיר. בחלק מהמקומות שם חיים עדיין על בורות ספיגה. בתקופה של ברקת עשו מאמצים גדולים מאוד להשקיע שם יותר. אני מתכוון להמשיך בכך, ואף לנסות להאיץ זאת. מצד שני יש בעיות אובייקטיביות, למשל בנייה לא חוקית רחבה, שמקשה מאוד את ההתנהלות באזורים הללו".

יש לא מעט תושבים ערבים בירושלים שמבקשים להפוך לאזרחים, אבל נתקלים בסירוב. היית רוצה לראות רבים יותר מהם הופכים לאזרחי מדינת ישראל?

"משרד הפנים קובע. יש קריטריונים, חלקם ביטחוניים. לא בטוח שראש העיר צריך להיות מעורב בזה. בגדול - השאיפה שלי היא שיהיה כאן רוב יהודי משמעותי".

ליאון לא ממהר להשיב על השאלה האם היה רוצה לראות את ערביי מזרח ירושלים משתתפים במשחק הדמוקרטי בעיר, מצביעים בבחירות ומיוצגים במועצת העיר. "זו עובדה שכבר עשרות בשנים הם לא מצביעים. אני לא בטוח שצריך לעסוק בכך", הוא אומר.

האם היית מעוניין שיצביעו? הם יוכלו סוף־סוף לדאוג לתקציבים עבור שכונותיהם, וישראל מצידה תוכל לטעון שיש מצידם סוג של הכרה בשלטונה בירושלים המאוחדת.

"כולם צריכים להשתלב. כולם בעלי זכויות. מי שיש לו זכות הצבעה - שיצביע". 

 סוגיה אחרת ששנויה במחלוקת היא הר הבית, וכאן ליאון נחרץ יותר. הוא אמנם ביקר פעם אחת בהר, לפני כעשר שנים, אבל כיום הוא מקבל עליו את "עמדת רוב הרבנים, שאוסרים הלכתית על יהודים להיכנס להר". 

יש לו בלב פינה חמה לקבר רחל, המרוחק רק כמה מאות מטרים מגבול השיפוט הדרומי של ירושלים, והוא מבקר שם לא מעט. אם ייבחר לראשות העיר, יפעל, כך הוא מצהיר, כדי שמתחם הקבר יסופח למדינת ישראל ולתחום המוניציפלי של ירושלים. 

מחכים לחרדים, ולערבים

סיכוייו של משה ליאון לכבוש הפעם את ראשות העיר עדיין אינם ברורים. על הקווים מתחמם מועמד כבד אחר, השר לענייני ירושלים זאב אלקין, שנוטה לרוץ ואף התבטא כך בשבועיים האחרונים, אך מחכה לתמיכת ראש הממשלה.

נתניהו, מצידו, מתקשה בינתיים לוותר על השר המקורב אליו. אלקין, חבר הקבינט הביטחוני, עוסק לא רק בענייני ירושלים, אלא גם בקשרים שבין ישראל לרוסיה. כוחו בליכוד רב, ובמערכות בחירות ארציות הוא תרם למפלגה מהבנתו ומקשריו בקרב ציבור יוצאי מדינות חבר העמים. מועמד ליכודי אחר ששמו עלה בהקשר של ירושלים הוא יו"ר הקואליציה ח"כ דוד אמסלם, אך הוא הודיע השבוע כי לא יתמודד.

עופר ברקוביץ, יו"ר סיעת התעוררות בעירייה, הוא מתחרה רציני נוסף על ראשות העיר. יתרונו היחסי הוא בקרב הציבור החילוני בירושלים. נקודת התורפה שלו היא הציבור החרדי. אם לאלקין ולליאון יש סיכוי להשיג את תמיכת החרדים שבלעדיה, כנראה, לא יצליח איש מהם להיבחר לראשות העירייה, הרי לברקוביץ, שהתבלט במאבקיו למען הציבור החילוני בירושלים - אין סיכוי כזה. דמות נוספת שמובילה קו תקיף אף יותר בנוגע לצביונה החילוני של ירושלים הוא עו"ד יוסי חביליו, לשעבר היועץ המשפטי של העירייה.

שתי שאלות כבדות משקל שעדיין אין עליהן תשובה יכריעו את גורל מערכת הבחירות הזאת. השאלה הראשונה היא מה יעשו החרדים. הללו צריכים להחליט אם להציג מועמד משלהם. אם, למשל, יוחלט שסגן ראש העיר יוסי דייטש יתמודד הפעם, הרי סיכוייו לזכות שקולים על הנייר לאלו של אלקין וליאון. במצב כזה, הציבור הדתי־לאומי בעיר יהפוך ללשון המאזניים.

אם החרדים לא יציגו מועמד, הם יכריעו בין אלקין לליאון רק לאחר מו"מ קשוח והצגת שורת תביעות. הזיהוי של ליאון עם ליברמן, שמתכתש עם החרדים בעניין חוק המרכולים ובעניין חוק הגיוס, לא יועיל לו בזירה הזאת.

השאלה השנייה היא סביב הקול הערבי. ערביי מזרח ירושלים נמנעו עד היום מליטול חלק במשחק הדמוקרטי העירוני, כדי לא להצטייר כמי שמכירים באיחודה של העיר. אלא שהפעם יש יוזמות מקומיות לשינוי המצב. אחת מהן היא רשימה משותפת, ערבית־יהודית, שאף ביקשה מהרשות הפלשתינית לאפשר הפעם לערביי מזרח העיר להצביע, מתוך הנחה שניתן לעשות את ההפרדה בין הצרכים העירוניים של התושבים, לבין המחלוקת המדינית על עתיד העיר. גם עניין זה יתבהר רק בשבועות הבאים. הצבעה ערבית משמעותית תשנה לחלוטין את כללי המשחק, ואולי אף תביא לאיחוד כוחות מתחרים בצד היהודי. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו