המראה שנגלה לבאי חוף דור בראשית השבוע שעבר, לא הותיר הרבה מקום לדמיון. כמה מאות מטרים מהחוף - אחד מהיפים ובוודאי מהפופולריים בישראל - עגנה ספינה ענקית והחלה להניח את הצנרת שתוביל את החומרים שיופקו מאסדת הגז אל המאגרים שבחוף.
הופעת הספינה והמראה המבהיל שלה כמעט מכל נקודה באזור, היו בבחינת סימן לעליית מדרגה במאבק שמנהלים תושבי חוף הכרמל נגד הצבת האסדה לטיפול בגז ממאגר לוויתן במרחק כ־10 ק"מ מהחוף.
חשוב להדגיש: המחאה הנוכחית, שתפסה תאוצה בשבועיים האחרונים, היא לא של "משוגעים" לאיכות הסביבה או של מחבקי עצים. נושאי איכות הסביבה התקשו תמיד לחדור את חומת האדישות של הציבור, אבל הפעם, אולי בגלל שמדובר בחופים שכולנו בילינו ומבלים בהם, מצטרפים אל המחאה עוד ועוד אזרחים מודאגים. העובדה שהמהלך אושר במסגרת תוכנית המתאר הארצית לפני יותר משלוש שנים וזכה לכלל האישורים, לא מרפה את ימי המוחים.
"אנחנו עושים הכל בניסיון למנוע אסון בריאותי וסביבתי שעלול להתרחש, אם תקודם התוכנית להקים אסדת גז בקרבת החוף", אומר יוני ספיר (54), מעמותת האזרחים "שומרי הבית" שהחלה את המחאה. הוא תושב כרם מהר"ל, נשוי ואב לשניים, שמקדיש למאבק הנוכחי את מרבית זמנו. "האסדה לא תקום משום שבסוף ההיגיון ינצח. היא מסכנת את בריאות התושבים ועלולה להחריב את החופים ולהרעיל את מי השתייה".
מאגר הגז נמצא בתוככי הים (120 ק"מ מהחוף, 5 ק"מ מתחת לפני המים) אולם האסדה - שתהיה בגובה של 56 מטרים מעל פני הים - צפויה לקום כ־10 ק"מ בלבד מהחוף, דבר המעורר ביקורת חריפה בקרב מקומיים ומומחי סביבה. הפרופסור לגיאופיזיקה עינת אהרונוב מהאוניברסיטה העברית (תושבת בנימינה), מסבירה: "במרבית קידוחי הגז בעולם השימוש הוא באסדה צפה, הרחק מקו החוף. בעשור האחרון בלבד נבנו 100 אסדות צפות למאגרים במים העמוקים. בנוסף, לנובל אנרג'י היו יותר מ־300 תקלות שפך בתוך שנים בודדות (2009-2013)".
בין היתר, אהרונוב נסמכת על נייר של משרד האנרגיה מאוגוסט 2017 (המתייחס לפיתוח מאגרי כריש ותנין) המעלה שיקולי הנדסה ותפעול, כמו גם שיקולים סביבתיים בעד הנחת מתקן טיפול סמוך למאגר. בין היתר מצוין בו כי "מערכת פיקוד ובקרה לטווחי מרחק קצרים יותר, משפרת את כושר התפקוד של המערכת ואמינותה". בנוסף, הנייר מדבר בשבח מרחק רב מהחוף "וצמצום הפגיעה באוכלוסייה ובפעילות סמוך לחוף".
ומכאן הפתרון המתבקש, לדידה של אהרונוב. "יש לאסוף את הקונדנסט (דלק קל שמופק במקביל לשאיבת הגז), לאחסנו באונייה הרחק מהחוף וכשמגיעים לכמות מסוימת להשיט אותה ליצוא, כנהוג ברחבי העולם. אין שום סיבה להעביר אותו ליד בתי תושבים וליד מתקני התפלה תוך סיכון האוכלוסייה, ובייחוד כשאין אפשרות לטפל בשפך של קונדנסט (לא ניתן לאגמו) והוא עלול לזהם את מי השתייה כמו גם להחריב את החוף על כל הדגה שבו".
חשש נוסף נוגע לרמת זיהום האוויר שתצא מהמתקן. כך, למשל, כמות החומרים המסרטנים והחשודים כמסרטנים שאסדת תמר (המרוחקת והקטנה יותר) מייצרת ביום אחד, גדולה יותר מכל המפעלים בישראל גם יחד.
"זיהום ביבשה ובחוף"
לפני כשבועיים, ביום עיון שנערך באוניברסיטה העברית בירושלים, נידון בין היתר החשש מפני פליטת בנזן מכלל התערובות האורגניות הנדיפות העלולות להיפלט מהאסדה, והסכנה בשל היותו חומר מסרטן. אנשי המשרד להגנת הסביבה הציגו תוצאות ראשוניות של מודל, שלפיו רמות הבנזן באזור החוף תהיינה נמוכות בהרבה מהתקן. עם זאת, פרופ' אורי דיין, מהחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית, ציין כי המשרד טרם בחן אירועים קיצוניים בתנאים מטאורולוגיים נחותים ובאירועי תקלה שבהם עלולים להיפלט מזהמים, לרבות בנזן, בשיעורים גבוהים יותר ואולי אף לחרוג מהתקנים למזהמים אלה.
בשיחה עם "ישראל היום" הסביר דיין: "כל מה שנעשה עד כה איננו מספיק כדי לקבוע אם צפויה סכנה לציבור ביחס לריכוזים אשר יימדדו במורד הרוח עם הפעלת האסדה בשגרה ובאירועי תקלה, ומכאן מובנת דאגת התושבים השרויים באי־ודאות. לצערי, בשלב זה, לא ניתן להפיגה על בסיס הנתונים הקיימים.
"הזיהום צפוי להיות משמעותי מאוד ביבשה ובקרבת החוף", אומר ספיר, "אנחנו בעד פיתוח מאגר לוויתן, אבל המתווה הנוכחי עלול להוביל לאסון רחב ממדים. למרות הכל, עדיין אפשר לתקן והמאבק הזה יצליח".
לצמצם את הפגיעה. פרופ' עינת אהרונוב
ממשרד האנרגיה נמסר בתגובה לטענות המוחים: "בהליכי התכנון של תמ"א 37 ח' קבעו מוסדות התכנון את המיקום המאפשר הקמת אסדות, לאחר שנבחנו לעומק ההיבטים הרלוונטיים. התוכנית התייחסה למגוון גדול של אפשרויות טיפול בגז טבעי: החל ממרב הטיפול בגז ביבשה והמשך בטיפול מרבי בים, נערכו סקרים ובדיקות סביבתיות כחלק מתסקיר השפעה על הסביבה, נשמעו ההתנגדויות ונקבע המיקום המתאים בעבורם. התוכנית נבחנה בפרוטרוט, אושרה על ידי גורמי הביטחון, אומצה על ידי הממשלה ובג"ץ ולא מצאו בה כל פגם. עיכוב בפיתוח מאגרי הגז הטבעי, שיתרונותיו ברורים וידועים, ימנע את סגירת התחנות הפועלות על פחם ויוביל להמשך זיהום האוויר באזור ופגיעה בכלל תושבי ישראל. אסדת לוויתן תנוטר ותבוקר באופן זהה לכל מפעל, ומחויבת בהיתר פליטה והיתר הזרמה לים המהווים תנאי להפעלתה".
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר: "האסדה תזרים לישראל גז טבעי שישפר את איכות האוויר בארץ כולה, שכן הוא יחליף ויפחית את השימוש בדלקים בעלי פוטנציאל זיהום כבד. במסגרת ההפעלה יידרשו היתרי הזרמה לים, היתר רעלים, היתר פליטה לאוויר ותוכנית חירום לטיפול בזיהום שמן בים במטרה לוודא פעילות תקינה של המתקן. תוכנית המתאר נבחנה לעומק ועברה את כלל האישורים. משהוחלט לקדמה - היא לוותה בתסקיר השפעה על הסביבה שהונחה ונבדק על ידי המשרד. התסקיר בחן בין היתר סוגיות של פליטות לאוויר, לים ולקרקע ותרחישי דליפה של חומרים מסוכנים, ובתוך כך גם אושר מיקום האסדות בתוכנית. המשרד יעמוד על כך שלא תיגרם פגיעה לציבור או לסביבה ומפעיל לצורך כך מערך של אסדרה, פיקוח ואכיפה סביבתי על פי דרישות מתקדמות ומחמירות".
מדובר צה"ל נמסר: "תוכנית הפיתוח של מאגרי הגז נגזרת מהחלטות מדיניות ומורכבת משיקולים רבים. המלצות צה"ל בנושא נובעות משיקולים ביטחוניים".
ביני זומר, סגן נשיא לנושאים אזוריים של נובל אנרג'י, אמר ל"ישראל היום": "הבאנו את הפתרון הטוב ביותר ששומר על איכות הסביבה, על בטיחות, על אמינות אספקה ולוחות זמנים ונותן את המענה הכי טוב לדרישות הרגולטוריות והכלכליות".
ביחס לטענה שלפיה במרבית קידוחי הגז בעולם השימוש הוא באסדה צפה - רחוקה מהחוף - השיב: "זה פשוט לא נכון. במקרה הנוכחי, הסיבה העיקרית למיקום היא שמשרד הביטחון ביקש מאיתנו לקרב את זה לחוף. זה עניין של אבטחה ושמירה על הנכס. בנוסף, מתוך 24 תגליות בשני העשורים האחרונים בסדר גודל של 'תמר' או מעבר לכך - רק שש הגיעו לשלב פיתוח, מתוכן שלושה פרויקטים בעלי תשתית ימית שמחוברים למתקן טיפול מרוחק (בחוף) ושלושה נוספים שבהם מובילים את החומר לשוק רחוק. בלוויתן אנו משתמשים בטכנולוגיה חדשה - שלא נמצאת בתמר, שבה אנו משקיעים 30 מיליון דולר כדי להפחית את הפליטות. במקרה הכי גרוע אנחנו מדברים על 200 ק"ג פליטות בנזין בשנה שכלל לא מגיעות לחוף".
ביחס לתקלות של נובל אמר: "היכן שהיו תקלות בבארות שרכשנו - הן תוקנו בתיאום עם הסוכנות האמריקנית להגנת הסביבה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו