עם סגירת הטלוויזיה החינוכית השבוע דנו רבות בסיבות לסגירתה, הצורך בה והנוסטלגיה הכללית. נראה כי המהלך האחרון הוא גם הזדמנות כדי לעמוד על ההתנהלות של ראשיה שהובילה, בין השאר, לפגיעה במעמדה ולייתורה.
מסמכים שהגיעו לידי "ישראל היום" מלמדים כיצד במשך שנים ארוכות השתמשו ראשי הטלוויזיה החינוכית, ובהם אלדד קובלנץ, היום מנכ"ל תאגיד "כאן", בתקציבי הטלוויזיה החינוכית כדי לרכוש הפקות בחברות חיצוניות בשווי עשרות מיליוני שקלים, כל זאת למרות שמערך ההפקה של הטלוויזיה החינוכית, שכלל כ־200 עובדים, שלושה אולפנים וציוד רב - היה יכול להפיק תוכניות אלו בקלות רבה.
כבר בשנת 2010, שמו לב עובדי החינוכית שהם נדרשים לעבוד פחות. על פי נתונים שאספו העובדים, ושהיו בסיס לסכסוך המתמשך שלהם עם ההנהלה, כבר בשנה זו כ־80 אחוז מלוח השידורים של ערוץ 23 היה מבוסס על הפקות שנרכשו מבחוץ.
נראה שבמקרים רבים לא דובר בהפקות מורכבות, אלא בתוכניות אולפן - דוגמת "עושים סדר" או "סוגרים חשבון". מנתוני עבר עולה כי הפקת התוכניות בחוץ יקרה פי כמה. בעוד פרק של "ערב חדש" שצולם באולפני החינוכית עלה כ־5,000 שקלים, הרי פרקים של התוכניות שהופקו בחוץ עלו כ־20 אלף שקלים לכל פרק.
בעוד על פי הסכם עם הרשות השנייה חויבה החינוכית לרכוש 50 אחוזים מהתכנים שהיא משדרת בערוץ 2 מחברות הפקה חיצוניות, הרי חובה זו לא היתה קיימת כלל בנוגע לתכנים המשודרים בערוץ 23, אך אף על פי כן, התופעה הלכה והתרחבה.
"מדיניות הוצאת הפקות המקור של הטח"י ועבודות רבות נוספות לגורמי חוץ משרתת מטרה אחת בלבד - להוציא ממעגל העבודה יותר ויותר עובדים, אשר בהיעדר הפקות יקבלו שכר רק על הופעה לעבודה ולא על עבודה בפועל - ובסופו של דבר להציג עובדים אלו כבטלנים, ובכך ליתר את נוכחותם ולהביא לפיטוריהם", נכתב במכתב שפרסם ועד העובדים בשנת 2011.
מכיוון שהתופעה נמשכה ואף החריפה, העובדים פתחו בסופו של דבר בסכסוך עבודה, וב־23.12.2012 הוחלט "להפסיק את שידורי התוכניות המופקות על ידי גורמי חוץ בערוץ 23", כלשון הודעה שהוציא פורום ועדי העובדים בחינוכית, במטרה "להפסיק לייתר את עובדי הטלוויזיה החינוכית".
חיסול המאבק
הנתונים תומכים בטענה הזו. בדיקה של תקציבי הטלוויזיה החינוכית בעשור האחרון, כפי שמופיעה באתר משרד האוצר, מלמדת על התופעה. בעוד התקציב להפקות פנים נשאר פחות או יותר קבוע ועמד על בין 11 ל־15 מיליון שקלים בשנה, הרי תקציבי הפקות החוץ עמדו על סכומים גבוהים הרבה יותר.
ולא רק זאת, אלא שנרשמת עלייה בתקציב לאורך השנים. אם ב־2009 הוקצו רק 23 מיליון שקלים להפקות חוץ, הרי ב־2017 הסכום טיפס ל־81 מיליון שקלים. המספרים מראים על סיפור המגמה: בשנים 2009-2011 הסכומים נעו בין 23 ל־26 מיליון, כאשר ב־2012 הם יורדים ל־16 מיליון, ואילו בשנים שלאחר מכן הם עולים: 25 מיליון ב־2013, וב־2014 - השנה שבה הוחלט על הקמת התאגיד, חלה עלייה תלולה: 53 מיליון; ולאחר מכן 59 מיליון ב־2015; 83 מיליון ב־2016 ו־81 מיליון ב־2017.
"ברגע שהבנו שהוצאת העבודות החוצה מייתרת את העובדים, הכרזנו על סכסוך עבודה ועצירת כל הפקות החוץ", מספר מאיר מוטיל, מי שהיה יו"ר פורום ועדי העובדים בחינוכית באותם ימים וריכז את המאבק.
מה שקרה לאחר מכן, הוא טוען, הוא מופת של משיכת זמן. "אחרי ששלחנו למנכ"ל החינוכית אלדד קובלנץ את המכתב, הוא ביקש ארכה עד פסח, אפריל 2013. לאחר מכן הוא ביקש ארכה עד יולי. לא היתה לנו סיבה להיכנס למלחמה, אלא רצינו להפסיק את הפקות החוץ והפגיעה בעובדים, אז לא ראינו סיבה להתנגד".
פרישה מפתיעה. מוטיל
אלא שאז הגיעה הפצצה: ב־16.07.2013, קצת לפני תום הארכה, התברר כי היה מי שפעל בחשאי לפירוק פורום הוועדים - שריכז את ועדי העובדים, ויצר בסיס כוח שאפשר להם לבוא בדרישות להנהלה: "כמה ימים לפני המועד, נשלח מכתב לעובדים ולהסתדרות ובו התברר כי ההנהלה החתימה מספיק עובדים כדי להקים ועדים מתחרים, דבר שפירק את המאבק", מספר מוטיל.
וזה לא הסוף: חודש לאחר מכן, בספטמבר 2013, הוגשה תלונה במשטרה נגד מוטיל, בטענה שהוציא במרמה 236 אלף שקלים מקופת הוועד לטובת כיסוי הוצאות משפט שהיו לו. התלונה זכתה לכיסוי תקשורתי - בין השאר מעל גבי עיתון זה - והטיפול בה לווה על ידי התנועה לאיכות השלטון. פירוק פורום הוועדים יחד עם התלונה - חיסלה למעשה את המאבק כולו.
"אל תבוא מחר לעבודה"
באותו זמן הוקמה ועדת לנדס, שדנה ברפורמה מקיפה בשידור הציבורי ושבעקבות המלצותיה הוקם לבסוף התאגיד. לדברי מוטיל, חולשתם של העובדים באותו הרגע הפכה כל דיון לבלתי אפשרי: "בגלל שפורק פורום הוועדים, כל ועד הגיע ללנדס לדיונים בנפרד, וזה היה למעשה כבר הסוף של החינוכית". בסופו של דבר, לאחר שלוש שנים, התיק נסגר בעילה ש"נסיבות העניין אינן מצדיקות את המשך החקירה".
ערעורים שהגישו נגדו גורמים בטלוויזיה והתנועה לאיכות השלטון נדחו בטענה שגרסתו "נתמכת על ידי רובם המכריע של חברי הוועד, שמסרו בעדותם כי התביעות עסקו בעניין עקרוני", כפי שכתבה הפרקליטה נחמה זוסמן ממחלקת העררים, "עורכת הדין של הוועד מסרה בעדותה במשטרה כי ייצוג הנילון נעשה במסגרת הליך קולקטיבי שבו ייצגה חבר ועד עקב התנכלות לו כיו"ר הוועד, ואין לה ספק כי הוועד היה אמור לממן את הייצוג". מנגד, גם בקשת מוטיל לשנות את עילת הסגירה ל"חוסר אשמה" נדחתה.
מוטיל משוכנע כי מי שעמד מאחורי המהלך הם גורמים רבי כוח בתעשייה: "גורמים אינטרסנטיים שהפיקו תכנים עבור החינוכית ונהנו מהתקציבים הרבים שהועברו אליהם. היינו אמורים ביולי 2013 לעצור את כל ההפקות הללו, והם עמדו על הרגליים האחוריות".
מוטיל הופרש לגמלאות ב־31.08.2015 באופן מפתיע: "בסוף יום שגרתי עליתי על הקטנוע בדרך לנסוע הביתה, כאשר המנהל ניגש אלי, מסר לי מעטפה ואמר 'אל תבוא מחר לעבודה'. כך הסתיימו להן 44 שנים".
מהחינוכית נמסר: "עד סוף אוקטובר 2017, בהיותה של הטלוויזיה החינוכית זכיין לשידורים בערוץ 2, חלה חובה לשדר אחוז מינימלי של הפקות חוץ. לא נכון לבחון רק את הסכומים הנמצאים בתקנה התקציבית שכן חלקם מתייחסים לתשלום בגין הפקות חוץ שהוזמנו שנה קודם אולם הפקתן טרם הסתיימה, וביחס להפקות פנים, ההוצאות נפרסות על מספר סעיפי תקציב. בנוגע למר מוטיל, הוא פרש בהגיעו לגיל פרישה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו