"הפסקנו להשתעבד": הנשים שבוחרות בשיער לבן כאמירה אופנתית וערכית

העיתונאית הקנדית ליסה לפלם בת ה־58 טוענת כי פוטרה מעבודתה ברשת CTV NEWS ביוני 2022 בשל שערה האפור. לפלם סיפרה ל"טיימס" כי לאחר שנים של צביעת השיער - הגיע משבר הקורונה, מכוני היופי נסגרו והיא קיבלה את המראה החדש והטבעי שלה. לטענתה, מי שפחות התחבר למראה היה ערוץ החדשות שבו עבדה, שהחליט לפטר אותה מתפקידה כמגישה.

מערכת היחסים בין נשים למראה שלהן היא עניין סבוך. פיתוחים בתחום היופי נועדו למטרה אחת - להסתיר את הגיל, אך יותר ויותר נשים מוכיחות: שיער לבן־אפור בוהק זה המראה החדש.

"די להשתעבדות"

נטלי פיק בת ה־44 היא רקדנית וכוריאוגרפית, וגם היא הפסיקה לצבוע את השיער אי־אז בימי הקורונה. "היו לי כל התסרוקות האפשריות, גם ראסטות וקרחת", היא מספרת בחיוך. "השיער הלבן התחיל בגיל צעיר, ובתקופת הקורונה אמרתי די. הבנתי שאני משועבדת. גם סקרן אותי לראות איך איראה עם שיער לבן".

את אוהבת את מה שאת רואה?

"יש ימים שאני קמה ומרגישה שזה קטע, ויש ימים שקשה לי לראות את זה על עצמי. אני אוהבת בגדים, איפור ותכשיטים, ותמיד מאזנת את צבע השיער עם הלבוש והאיפור. למשל - את הצבע הלבן אני מאזנת עם אודם אדום, זה מגניב".

איך התמודדת עם שלב המעבר בין השיער הצבוע ללבן?

"בתקופה הזאת היו המון סגרי קורונה והייתי בבית, והצטרפתי לקבוצת פייסבוק שבה העניקו טיפים איך לא להישבר. לעבור את השנה הראשונה ללא צביעת השיער זה קשה. בפעם הראשונה שיצאתי מהבית בלי שיער צבוע הרגשתי שאנשים מסתכלים עלי, הרגשתי לא נעים, מובכת. בכל יום בחרתי ללכת עם הלבן שלי לפי מצב הרוח - עם כובע, סרט או אודם - אז אני נראית טוב, וברור שלא שכחתי בטעות לצבוע. מה שיותר מוזר לאנשים זה שאני מופיעה ככה על הבמה. הם לא רגילים לראות רקדנית עם שיער לבן, בין השאר כי הם לא רגילים לראות נשים בשנות ה־40 לחייהן שלא צובעות.
"יש מקום שגורם לי להרגיש שאני דגל, אבל חשוב לי להראות שיש בנושא הזה בחירה. זה בסדר להיות עם שיער לבן על הבמה ובכלל, זה בסדר להיות מי שאת. אגב, זה גם בסדר להשאיר את כל האופציות פתוחות, את החופש לצבוע בחזרה. מאוד מקבעים אותנו, ואני לא צריכה להיות מחויבת לאיזו אג'נדה".

מה התגובות?

"יש לי שתי בנות, והן רגילות לזה עכשיו. שאלתי אותן פעם מה הן מעדיפות, והן אמרו שככה. גם בעלי שמח ותומך בבחירה שלי. להרבה נשים אין את התמיכה הזאת".

כי יש את התחושה שזה מבגר?

"צריך להתחספס קצת, צריך אומץ. זה מוזר שצריך אומץ כדי להיות עצמנו, ועדיין - זה עוזר כשזה מלווה בנשים שתומכות בך ומעניקות לך עצות בנושא".

גם רותי בהט בת ה־71, שופטת בדימוס, פטורה כבר שנה מהצורך לצבוע את השיער. "היה לי צבע כהה, ובכל פעם שראיתי קצת לבן בשיער - רצתי למספרה לצבוע. כל החברות שלי כבר עם חצי קרחת, והן עדיין צובעות. החלה לי נשירה, וחשבתי לעצמי - אני גם אהיה ככה, חצי קירחת ועם צבע בשיער? זה מוזר ומזעזע. לקח לי זמן להתגבר על הפחד שאיראה מבוגרת, אבל זה לא המצב. חושבים שצבעתי לבלונד קרם, ושואלים אותי איפה עשיתי את זה. יש הלימה בין צבע השיער לבין עור הפנים, וזה נותן הדר וקבלה של הטבע".

להשתמש בלבן

לימור חייל בת ה־50 היא מאפרת ומעצבת שיער, הבעלים של "קוקטה" בתל אביב. בשנתיים האחרונות היא הפכה ל"גורו" לנשים המחפשות להשתחרר מהצורך לצבוע.

חייל מספרת כי מעולם לא צבעה את שערה כדי להסתיר את הלבן, "אלא רק כחלק מאמירה אופנתית. תמיד השתוללתי עם השיער שלי, צבעתי אותו בכל מיני צבעים, אפילו ירוק וסגול. כשילדתי הפסקתי לצבוע והפכתי לבנה לגמרי בחלק הקדמי, ואנשים לא האמינו שזה השיער הטבעי שלי, היו בטוחים שאני בכוונה צובעת מקדימה בלבן.

"כשהבן שלי הגיע לגיל 13, לחגיגות בר־המצווה, הוא אמר לי: 'אולי לא תיראי כמו סבתא?'. זה היה לפני שבע שנים, אז זה לא היה אופנתי. התחלתי לצבוע את הפוני, אך בצורה שמשלבת את שיער השיבה עם שאר השיער בצורה מגניבה.

"נשים החלו להבין שהן לא צריכות ללכת עם השיער הלבן בלי לגעת בו - יש לטפח אותו, לטפל בו, לא בכל שבועיים אלא בכל רבעון. זה נותן מראה יותר דרמטי, מחוספס, זה מציג משהו על האופי של האדם. הנשים נראות טוב, באופנה, 'פרשיות'. זה מגניב, יש לזה סטייל".

איך את מגדירה את קהל הלקוחות שלך?

"בדרך כלל אלה נשים מעל גיל 40, שמתחילות להלבין בקצב מהיר יחסית. הן מבינות שיש שינוי, כמו בפנים, והן מגיעות כי הן רוצות לאבחן מה קורה להן בראש. יש גם נשים שהחליטו שנמאס להן לצבוע אחרי כל כך הרבה שנים, והן מחפשות פתרונות.

"זה מתיש להיות במרדף אחרי השורשים של השיער. השיער צריך להיות נוח. אז אפשר להשתמש בזה, לא צריך להעלים את זה לגמרי. זה כמו שאת לא מעלימה לגמרי את כל הקמטים, אלא עושה מעט בוטוקס. את לא הופכת לבובה. מה גם שהצביעה מזיקה לשיער, וזו הוצאה כספית גדולה שגוזלת המון זמן. כל אחת צריכה לעשות מה שטוב לה, אני רק מראה שיש עוד דרך".

רחל עפרון בת ה־72 הגיעה ללימור לאחר שמאסה בצורך לצבוע. לאחר מעבר שדרש בשלות נפשית, היא מעידה: "פחדתי שאיראה זקנה, אבל פתאום הרגשתי בבית. אני משוחררת יותר. מאושרת, ממש מאושרת. זה מעורר בי את הצורך להיות יותר מסודרת, מטופחת, להתלבש יפה, ואני אוהבת את זה בי. התגובות מדהימות, גם מצד הילדים והבעל. יש לי אחות תאומה שפחות התחברה, אבל היא היחידה".

בהט מסכמת ואומרת: "זה חלק מההתפתחות שלנו כנשים, לקבל את עצמנו כמו שאנחנו. זאת עוצמה נשית לקבל את עצמנו כמו שאנחנו".