עמית זילברשטיין רק בן 23 וכבר הגיע להישגים שלא מביישים אנשים עם ניסיון של שנים בתעשייה. הוא מנהל אמנים במקצועו ומנכ"ל לייבל 'פסקול', ובשנים האחרונות מייצג גם מוזיקאים שרבים מאיתנו מכירים. בראיון ל-'מעריב לנוער', מספר זילברשטיין על הקריירה המוזיקלית, על מה שנדרש כיום מאמן מתחיל ועל איך אתם יכולים להפוך לכוכבים הבאים של ישראל.
זילברשטיין החל את דרכו בעולם המוזיקה בגיל 15, כמתופף בלהקת "חמישה לאחת" שאותה הקים במסגרת מגמת המוזיקה בתיכון: "היינו להקה מאוד לא 'מיינסטרימית', שעשתה מוזיקה בעיקר בשביל הכיף, כחברים טובים ובדרך שלנו" הוא מספר ומסביר על תפקידו בכוח: "באמצע התיכון כבר ניהלתי בפועל את הלהקה, בלי באמת לדעת מה זה אומר לנהל. פשוט עשיתי את מה שנראה לי נכון באותו רגע".
ב־2020 הכירה הלהקה את המוזיקאי שחר אבן צור, מלהקת "מוניקה סקס", שהחליט להפיק אותם: "הוא מאוד אהב את הלהקה, את השירים שלנו ואת הווייב שהיה לנו. זמן קצר אחרי ההיכרות כבר נכנסנו לאולפני ההקלטות הגדולים בארץ והקלטנו את האלבום הראשון שלנו. הייתי אז כמעט בן 16".
לאחר מכן הפיק זילברשטיין את הופעתה הראשונה של הלהקה: "בגיל 16 סגרתי את רידינג 3. כולם קראו לי 'האמרגן'. בדיעבד זה היה הימור מטורף, אבל עשיתי הכול לבד, עם תמיכה של המשפחה והחברים. ההופעה הייתה הצלחה מטורפת" הוא משחזר ומוסיף: "בהמשך הוצאנו את האלבום השני, שאותו הפקתי יחד עם אחי, יובל זילברשטיין. מגיל עשר היינו יושבים מול המחשב, עושים ביטים, מפיקים פרויקטים ולומדים תוך כדי גדילה".
מה הוביל אותך לתחום של ניהול אמנים?
"במקביל לשירות הצבאי, נכנסתי עמוק יותר לעולם ההפקה המוזיקלית, אבל כשהייתי מפיק לא הייתי רק נותן את הדעה המקצועית שלי - אלא מנהל את כל התהליך. הבנתי ככה שהצד הניהולי לא באמת עזב אותי" הוא מספר ומוסיף: "אחרי כמעט שלוש שנים בעבודה סביב חברות הפצה וחברות תקליטים, הרגשתי שאני מוכן לצאת לדרך עצמאית. נקודת המפנה הגיעה עם בן יקותיאל, האמן הראשון שניהלתי באופן עצמאי… זו הייתה נקודת ההחלטה שלי - או שאני נשאר באזור הנוחות, או שאני הולך עד הסוף".
בעצם, זילברשטיין מעיד שהוא נדרש ליישם בעצמו את הטיפ שהוא נותן לאחרים: "אם אתה לא מעז - אתה לא מצליח. בעולם המוזיקה בישראל אתה חייב להיות חצוף, במובן הטוב של המילה".
ואז הקמת את הלייבל 'פסקול'.
"מאותו רגע הדברים התחילו להתפתח במהירות. עשינו סיבובי הופעות, אלבומי לייב ועוד הרבה פרויקטים. עם הזמן התחילו לפנות אליי עוד אמנים, ובעצם הפכתי ל'עמית -מנהל אמנים'. ככל שהפעילות גדלה, הבנתי שאני צריך ליצור מעטפת מקצועית. כל אמן צריך אנשי מקצוע שונים. בשלב מסוים שאלתי את עצמי: למה לא להקים צוות קבוע? לאט לאט נוצר צוות שלם, ובשלב הזה הבנתי שנוצר כאן בית אמיתי לאמנים. פתאום שמתי לב שיש כבר מחלקות שלמות - הפקה מוזיקלית, וידאו, עיצוב, יחסי ציבור וסושיאל. בהמשך התחלתי לנהל גם אמנים מוכרים כמו אריק ברמן, רובי פאייר עם ההרכב שלו Rob the Sun, איתי עברון, ועוד רבים ומוכשרים".
"הרבה חברות מסתכלות קודם כל על רווחיות, ואני דווקא אוהב לקחת אמן שנמצא בתחילת הדרך ולעזור לו לבנות קריירה אמיתית"
מה מייחד את 'פסקול' מחברות דומות?
"מה שמבדיל את פסקול הוא שאנחנו מוכנים לקחת אמנים בתחילת הדרך. הרבה חברות מסתכלות קודם כל על רווחיות, ואני דווקא אוהב לקחת אמן שנמצא בתחילת הדרך ולעזור לו לבנות קריירה אמיתית. חוץ מזה, אין בכלל הרבה לייבלים בארץ".
מה אתה מחפש באמנים שאתה מחתים?
"אני מחפש מוטיבציה, ראש על הכתפיים, סבלנות ומוסר עבודה. סבלנות היא קריטית, כי בתחום הזה קל מאוד להתייאש. ומוסר עבודה, מבחינתי, הוא תנאי בסיסי. בלי זה אי אפשר להצליח".
יצא לך להגיד לא לאמנים שפנו אליך?
"כן, ולא מעט. חשוב לי לשמור על הקו של פסקול. אני רוצה לבנות בית שמקדש סוג מסוים של מוזיקה ושל עשייה, ולכן אני בוחר רק אמנים שאני באמת מאמין בהם ומתאימים לדרך שלנו".
זילברשטיין מעיד שהוא לא רוצה רק להצליח בתחומו, אלא גם לייצר שינוי אמיתי בתפישה: "יש גם סטיגמה שמנהלי אמנים הם ה'רעים' של התעשייה - אנשים שרק רוצים לקחת כסף. חשוב לי לשנות את התפישה הזאת. כן, מנהל צריך להיות קשוח כשצריך, וגם אני כזה, אבל באותה נשימה אני יכול להגיד שאני חבר טוב של כל האמנים שאני מנהל. מבחינתי, מערכת יחסים טובה ואמון הם חלק בלתי נפרד מהעבודה".
הגיל הצעיר שלך אי פעם גרם לאנשים לפקפק בך?
"אף פעם לא קרה שמישהו סירב לעבוד איתי בגלל הגיל שלי, אבל אנשים כן מופתעים. הרבה פעמים הם מדברים איתי בטלפון ואז מגיעים לפגישה ורואים מישהו הרבה יותר צעיר ממה שדמיינו. יותר מהכל הם שואלים אותי: 'איך הספקת לעשות כל כך הרבה בגיל כזה?' ואני בדרך כלל עונה להם בצחוק: 'פשוט כמעט לא הלכתי לבית הספר'".
"מוסר עבודה, מבחינתי, הוא תנאי בסיסי. בלי זה אי אפשר להצליח"
איזה עצה היית נותן למוזיקאי צעיר שלא יודע מאיפה להתחיל?
"הדבר הראשון הוא לאסוף חומרים. הרבה פעמים דווקא בתוך מאות רעיונות מסתתר השיר שישנה את הקריירה. הדבר השני הוא להופיע כמה שיותר ולבנות ניסיון מול קהל, והדבר השלישי הוא לא לפחד להשקיע בעצמך, כי בלי לקחת סיכונים קשה להתקדם".
איפה אתה רואה את 'פסקול' בעוד חמש שנים?
"אני רואה את פסקול כאחת מחברות הלייבל הכי גדולות בארץ. אני רוצה לייצג אמנים שהתחלתי איתם מהנקודה הכי נמוכה ולהפוך אותם לדבר הגדול הבא. אני לגמרי רואה את זה קורה ומתפוצץ בקרוב" משיב זילברשטיין בנחישות, ונדמה שהדרך לשם אכן קרובה מתמיד.