יש חיבורים שמרגישים 'מנט טו בי' מהרגע הראשון. במקרה של שירה זלוף (25) ומעריב לנוער - זה כמעט מתבקש מדי.
אחרי שהביאה לבמת 'הכוכב הבא לאירוויזיון' שיר מקורי בשם 'מעריב לנוער' שבו נגעה באומץ בנושאים כמו דימוי גוף ואידיאל היופי - היה ברור שמאחורי הקול הגדול מסתתרת גם יוצרת שלא מפחדת להגיד את האמת, גם כשהיא לא נוצצת. זלוף, שסיימה במקום השלישי, הגיעה לתוכנית במטרה לקדם את האלבום שלה 'אף פעם לא הייתי ברבי' שלא זכה להצלחה לה קיוותה. היא קיוותה שהחשיפה מהתוכנית תעזור לה להופיע לראשונה ב'בארבי', אך בוודאי לא העלתה בדעתה שתסיים במרחק נגיעה מלהיות נציגת ישראל לאירוויזון.
"הוצאתי אלבום והאלבום לא צלח, ואחרי שנתיים קיבלנו החלטה לקחת את אותו אלבום ולנסות להגיע לכמה שיותר לבבות דרך 'הכוכב הבא'. נבחנתי עם השיר שלי 'אביר על סוס לבן באמצע פלורנטין' ומשם זה התגלגל" מתארת זלוף על ההחלטה להתחרות בתוכנית.
איך זה מרגיש כשמשהו שעבדת עליו כל כך קשה לא מצליח?
"אני פשוט חושבת שאי אפשר אחרת" היא מודה ומסבירה, "כדי שמשהו ימריא צריך ליפול, לחטוף, להישבר… דווקא אחרי שאתה נשבר ומרכיב את החלקים מחדש אתה קצת שונה בקטע טוב. אני לא ראיתי את עצמי אף פעם מצליחה על ה'וואן'".
גם לא כשניגשת לאודישן של 'הכוכב הבא'?
"זה הדהד בסדר גודל שלא ציפיתי לו. אני חושבת שתמיד הייתי צריכה לעבוד קשה ולשמור על דבקות במטרה ועל איזון כדי להגיע למשהו חד ואמיתי. בדיוק מאותה תחושה לא חשבתי שאני אלך לכוכב וזה יעבוד לי. חשבתי שאני אגיע, אכנס לעוד כמה לבבות - ואולי אעשה את ההופעה בבארבי שתמיד חלמתי עליה. הלכתי כדי לדחוף את האלבום, לא את עצמי - ולא ציפיתי למשהו כזה משנה חיים".
כבר מהופעתה הראשונה עם 'אביר על סוס לבן' שירה זלוף נהייתה הפייבוריטית של השופטים ומועמדת מובילה לניצחון. על הבחירה לשיר שיר מקורי היא מספרת: "אני חושבת שאנשים רוצים לדעת מאיפה השירים מגיעים, הם רוצים לדעת מי אני, ואני בסוף בן אדם. זה היה נורא כיף לקהל לראות את הרגעים האלה גם, אז ממש עבדתי על לקלף את כל השכבות, אפילו שזה היה לי קשה ולפעמים לא נוח".
יש משהו שאת עדיין לא מרגישה בנוח לכתוב ולדבר עליו?
"קודם כל כן, יש הרבה. לכתוב שיר זה להיות חשוף וזה הדבר שאני הכי טובה בו. אבל גם בעצמי, גם בשירה, לפעמים קשה לי להגיע למקומות מסוימים. אז אני מרגישה שיש לי עוד להוציא, כן. האלבום השני יהיה טוב, אבל האלבום השלישי - זה יהיה האלבום הכי טוב שלי".
זו תחושה כזו שחייבת להניע אותך כאמנית, לא? שהדברים הגדולים באמת הם עוד לפנייך…
"לגמרי. אצלי גם השמיים הם לא הגבול. אני חושבת שאפשר לקחת מטוס ולעבור ביניהם".
היית רוצה לקחת מטוס וללכת לעבוד בעוד מקומות?
"כן, חד משמעית. אני חושבת שהמדינה הזו מטורפת - אבל יש עולם בחוץ. בא לי לחוות, ליצור, ללמוד. אני מאחלת לעצמי גם לגדול, לצאת, לחזור, לטייל… אני ממש מחכה לזה".
"אני רוצה להיות שנויה במחלוקת, אני חיה בשביל זה"
החלום על הצלחה והרפתקאות מעבר לים לא מגיע משום מקום, החלום הגדול ביותר של אמא של שירה, כפי שהיא מעידה - זה ששירה תהיה מרגו רובי: "מרגו רובי היא שחקנית מדהימה ויפיפיה - אבל מה היא עוד? אשת עסקים, מפיקה. בעצם, יש לה את הכוח לקבוע את האומנות של עצמה, לבחור את התסריט שהיא רוצה לעשות, תמיד המושכות הן בידיה, וזה חלום נורא מעניין".
לפעמים בא לך לסובב את הגלגל לאחור ולחזור לשקט?
"לא. אני רוצה יותר רעש" היא משיבה באופן חד משמעי ומסבירה: "אני לא לוקחת את זה באופן כבד - אני שמחה שניגשים אליי, אני שמחה שמבקשים חיבוק ותמונה. אני חושבת שזה רק יגדל ויגדל ויגדל, אני נורא אוהבת רעש".
מה יש לך נגד שקט?
"שקט זה מחריש אוזניים. חוויתי הרבה שקט והבנתי שאני אוהבת שהכל סביבי רועש. אני מוצאת את השקט בקפה במרפסת שלי, בטיול על הים, בקולנוע לבד בשקט עם כובע ומשקפיים. אז באמת, שרק יבוא - עוד אהבה, עוד רעש, עוד הופעות - יותר גדול ויותר גדול".
"אני אוהבת קצת את הטירוף שבי… אבל הוא גם אוכל אותי מבפנים"
את ממש רואה בעיניים את ההשפעה שיש לך?
"אחותי אמרה לי שאיזה כיף שיש מישהי שכותבת גם על הדברים האלה, שמישהו לא מטשטש את המציאות אלא מביא אותה לקדמת הבמה. מאוד חשוב שלמוזיקה תהיה אג'נדה… על 'מעריב לנוער' קיבלתי תגובות שזה נתן לבני נוער וגם לאנשים מבוגרים להרגיש שהם לא לבד. זה מרגיש לפעמים שהמכנס לוחץ ואתה רוצה להיסגר ולהיעלם מתחת לפוך. הדרך שלי להתמודד עם זה היא לכתוב, ופתאום הכתיבה והחוויות שלי נמצאות גם אצל אנשים אחרים. זה הניצחון הכי גדול".
כיוצרת, ובמיוחד כאחת שכותבת על נושאים כל כך רגישים, זלוף מעידה שלפעמים קשה לשחרר את הכאב שמזין כל כך יפה את האומנות שלה: "מה יקרה אם אני אהיה בסדר?" היא שואלת ומוסיפה: "דיברתי על זה פעם עם השותף שלי וגם עם הפסיכולוגית שלי. אני אוהבת קצת את הטירוף שבי, את חוסר השקט, אבל הוא גם פוגע בי ואוכל אותי מבפנים. אני רוצה להיות אדם שהוא פשוט בריא ולא לחוות את הכאב הזה - אבל בגלל שאני אובר-ת'ינקרית ובגל שהכל אצלי מאוד דרמטי מבפנים אז אני לעולם לא אהיה בשקט".
את חושבת שהעובדה שכאב מניע את האומנות שלך לפעמים מחבלת לך ברצון להיות מאושרת?
"בטח. אני לא מאושרת. אני כל הזמן מוצאת כשלים ופגמים, אם זה בעצמי או שהדשא של השכן ירוק יותר… תמיד אני מסתכלת לצדדים, אני מודה. אבל אני אוהבת את עצמי כמו שאני, אותי ואת כל פגמיי".
למה את מעידה על עצמך שאת אדם 'פסימי'?
"זה לא שאני רואה הכל שחור, אבל אני יודעת בכל רגע נתון שיש אפשרות שאני אתרסק… אי אפשר לדעת מה יקרה. מאז שהצלחתי אני עוד יותר פסימית, כי אני יודעת שיש לי מאיפה ליפול וקל יותר להיכשל. כשאני שמה את עצמי בקדמת הבמה אני יכולה ליפול, האור יכול להיסגר. האור לא יכל להיסגר עליי כשהייתי בחושך".
מכל הכשלונות והשברים שנדרשה לאחות לאורך הקריירה שלה - זלוף מעידה שדווקא התגובות הרעות שקיבלה ברשת במהלך העונה של 'הכוכב הבא' הן אלה שגרמו לה להטיל בעצמה ספק: "אני מקבלת מלא תגובות רעות. 'זייפנית', 'יש לך כישרון - תסתירי אותו'... מה קשור אחי?" היא מתקוממת ומסכמת, "הדבר הכי נורא זה שאת מתחילה להאמין, את מתחילה להגיד לעצמך שאולי הם צודקים".
מכל האתגרים, דווקא התגובות ברשת גרמו לך להטיל ספק בעצמך?
"כן, כי היו המון. אני לא מדברת על עשרות אלא על אלפים, גל של הודעות של 'תישארי בבית', 'תיסגרי את עצמך בארון'... היה שלב שבאמת פקפקתי בעצמי. אמרתי בואנה, חצי אומרים שאני המאמי הלאומית וחצי שאני זייפנית, אז אולי יש בזה משהו, אולי אני צריכה להפסיק".
"אני יודעת בכל רגע נתון שיש אפשרות שאני אתרסק"
מה עם החצי השני?
"תמיד יותר קל להקשיב לקולות הרעים. זה בעיקר פשוט היה מפתיע, כי אף פעם לא קיבלתי ביקורות כאלה רעות. תמיד הייתי הזמרת הכי טובה, הכותבת הכי טובה ואז פתאום זה בא בכמויות האלה ובבום… מאפס למאה". מה שבכל זאת מנחם אותה, זלוף מסבירה, זה הידיעה שהצליחה לגעת באנשים, לכאן או לכאן: "אני לא רוצה שיגידו שאני 'אחלה', הקיצון הוא מה שהופך את זה לטוב. אני רוצה להיות שנויה במחלוקת, אני חיה בשביל זה. אז עדיף שתתעב, תודה שאתה מושקע רגשית בלשנוא אותי".
בכל זאת, מה עם התגובות הטובות? הן גם שינו את התפישה העצמית שלך קצת?
"אני אוהבת את עצמי קצת יותר, כן. זה הישג מדהים. אני מרגישה שאני מגשימה את הייעוד שלי וזה כבר ניצחון".
מה את מרגישה שהשתנה בך בחודשים מאז 'הכוכב הבא'?
"התבגרתי לטובה. עדיין לומדת, פחות דרמטית, לוקחת דברים אחרת… תמיד הייתי עם תיאבון, ועכשיו אני גוועת. בארבי, שוני, קיסריה, מנורה, פארק הירקון, מדיסון סקוור גארדן… הכל אפשרי. תמיד חייתי בתחושה שאני אהיה הכי גדולה שהייתה. זה לא בא מיהירות, אלא מקטע שתמיד היה לי את התיאבון לעבוד כל כך קשה ולכתוב כל כך הרבה שאת הכל אני אוכל להשיג - גם אם זה ייקח 40 שנה - יהיה לי אוסקר וגראמי, כי חונכתי לחלום ולעבוד קשה".
על אף שהודתה מוקדם יותר שיש לה נטייה להיות פסימית, כשנשאלת על העבר זלוף משיבה: "מיצינו כבר את העבר. אני אוהבת את ההווה מאוד, ואני ממש רוצה להיאחז בעתיד".
את שומעת שזה משהו ממש אופטימי להגיד?
"וואלה, תראו, השתפרתי. זה גם הצוות שסביבי - הם נורא אופטימיים והם לא ויתרו עליי גם כשאני ויתרתי על עצמי. כשאני אומרת תודות על הבמה הלב שלי מתמלא בזה, זה באמת תודה. תודה שאני לא לבד".
כמי שנאחזת בעתיד, מה החלום הכי גדול שלך?
"לגעת בכמה שיותר לבבות בישראל ובחו"ל".
יש עוד תחומים חוץ מהמוזיקה שמעניין אותך להתפתח בהם?
"משחק. אני עושה אודישנים ולומדת בשיעורים פרטיים… בחו"ל למשל מעניין אותי יותר משחק ממוזיקה… וכן, גם דוגמנות ואופנה - תמיד העולם הזה היה בקצה של העין אבל עכשיו אני ממש רואה אותו".
אם כל השירים שלך היו נמחקים מהעולם בבת אחת, איזה משפט אחד היית מצילה?
"וואו, זה קשה" זלוף משיבה ומצטטת לסיכום: "לא על כל למה אפשר לענות".