יש סיפורים שבהן הצבא מתחיל ביום הגיוס, ויש כאלה שמתחילים הרבה קודם - בבית, בשולחן שבת, בטיולים משפחתיים, בשיחות קטנות בין אחים ובני דודים. עבור שירן פרוביזור, נויה שם טוב, רותם רוזנשטיין ורומי בן ארויה, הדרך למדים לא הייתה רק החלטה אישית או שלב טבעי בחיים, אלא גם המשך ישיר של קשר שנקטע.
ארבעתן איבדו קרוב משפחה במלחמה - אח או בן דוד שנפל. לצד האבל, הן מצאו גם כיוון: לבחור בשירות משמעותי, לפעמים ממש באותו מסלול, באותו בסיס או באותו תחום שבו שירתו יקיריהן. מתוך השבר והכאב, נולדו תחושת שליחות ורצון להמשיך.
רותם רוזנשטיין, מדריכת קליעה
רותם רוזנשטיין (19) היא מדריכת קליעה ואחותו של סמ"ר בר רוזנשטיין ז"ל שנפל ב-7 באוקטובר 2023. בר היה לוחם בגדוד 51 (חטיבת גולני).
תספרי לנו קצת על הקשר שלכם.
"אחי היה החבר הכי טוב שלי, היינו עושים הכל ביחד - יוצאים לאכול, הולכים לטייל, בארוחות ערב בבית קבוע היינו יושבים ומדברים על החיים".
מתי הבנת שאת רוצה להתגייס בעקבותיו?
"גולני זה כמו בית, ידעתי שזאת תהיה התחושה עוד לפני שהתגייסתי, בין אם זה בגלל אנשים שיודעים על המקרה ומבינים את הסיטואציה או פשוט כי מדובר בגולני שזו משפחה אחת גדולה. בנוסף לזה רציתי לראות ולהיות חלק מהכשרת הלוחמים, אני מכשירה את החיילים במסלול שאח שלי הוכשר בו״.
בנוסף למסלול שבו רותם צועדת בעקבות בר, היא מעידה שהיא מנציחה אותו בכל אפשרות: ״בין אם זה על ידי שיעורים או על ידי מסעות שאני עושה לזכרו, השירות שלי הוא ממש סוג של סגירת מעגל".
נויה שם טוב, מדריכת חי"ר
נויה שם טוב (18) היא מדריכת חי"ר ובת דודתו של סמ"ר רועי ברקת ז"ל שנפל ב-7 באוקטובר 2023. רועי היה מ"כ בגדוד 13 (חטיבת גולני) ונפל בקרב בנחל עוז.
תספרי לנו קצת על הקשר שלכם.
"לפני השבעה באוקטובר הוא כבר מן הסתם היה בצבא, ואנחנו גרים ממש שכונה ליד שכונה. לשתי המשפחות שלי ושלו הרבה תחומי עניינים משותפים. התלהבתי מזה שיש לי בן דוד גדול, שכל השכונה שלי מכירה… הוא היה הכי חברותי שיש אז כולם ידעו מי הוא".
מה את זוכרת מהימים הראשונים כשרועי הוגדר נעדר?
"בימים הראשונים, במקביל לזה שרועי היה נעדר, אח שלי גם הוקפץ בדיוק לעוטף וזה היה ממש ימים קשים. לא שמענו לא מרועי וגם לא מאח שלי. אני זוכרת שאלה היו ימים של חוסר ודאות, בלי לישון, בלי לאכול, להיות מחוברים כל הזמן, לנסות למצוא קשר עם כל מי שיש לו קשר לגולני, כל מי שהיה בעוטף בימים האלה… ב-9 באוקטובר, יומיים אחרי, הגיעו הקצינים לבית של דודים שלי ואנחנו גם היינו שם… מאז היה לופ שלא נגמר, של לא לקבל את הסיטואציה, לא להבין שזה באמת המצב״ נויה מספרת על התחושות הקשורות מאותם רגעים ומסבירה: ״זה היה לחיות את אותו יום ברצף, בחודש הראשון לפחות… כל יום מרגיש כאילו זה ה-7 באוקטובר".
מתי הבנת שאת רוצה להתגייס בעקבותיו?
"מהרגע שזה קרה החלטתי שאני אעשה את הדבר הכי משמעותי שאני יכולה לעשות, לתרום איך שאני יכולה ואת מה שאני יכולה. גם בשבילו, בשביל להנציח אותו, וגם בשביל להרגיש קרובה אליו, שבסוף הוא סיים את החיים שלו במסגרת הזאת ולא היה משהו אחרי"…
שירן פרוביזור, מדריכת שריון
שירן פרוביזור (20) היא מדריכת שריון ואחותו של סרן עדן פרוביזור ז"ל שנפל ב-18 בנובמבר 2023. עדן היה מפקד מחלקה בגדוד 52, עוצבת 'עקבות הברזל' (חטיבה 401, שריון).
תספרי לנו קצת על הקשר שלכם.
"אנחנו ארבעה אחים כולל עדן. עדן ואחותי הגדולה, אורין, הם ממש בהפרש של שנה אז הם נורא גדלו כמו תאומים. תמיד היה להם את החיבור של אותם גילאים, חוץ מזה שהם היו חברים טובים. בין עדן ואחי הקטן, עידן, יש הפרש של שמונה שנים. אבל זה בנים - זה מכות, זה פיפא, זה לחימה משולבת. ביני לבן עדן היה הפרש של 3 שנים, אז תמיד נורא חיכיתי שנהיה בטווח גילאים שיש בו נושאי שיחה משותפים. מהבחינה הזו תמיד היה לי טיפה מבאס הקשר עם עדן" שירן מסבירה אבל מוסיפה שעדן אף פעם לא נתן לזה לבוא ביניהם "הוא תמיד היה מוצא דברים ונושאים ושטויות לצחוק איתי".
מתי הבנת שאת רוצה להתגייס בעקבותיו?
"אני חושבת שהבנתי שאני רוצה להתגייס אחריו לשריון ממש אחרי שהוא נהרג, כשהייתי צריכה להתחיל להתעסק עם כל העניין הזה של הצבא. נורא רציתי להיות טנקיסטית כי זה הדבר היחידי שהכרתי שבאמת קרוב לשריון. קצין הנפגעים שלי סיפר לי על התפקיד של מדריכת שריון וממש חקרתי את זה ואמרתי שזו הדרך הכי טובה שלי להיות קרובה אל עדן כי זה באותו בסיס, זה החומר שהוא למד וזה הטנק שהוא כל כך אהב. זה לחוות את זה באמת בצורה הכי קרובה".
רומי בן ארויה, מדריכת הנדסה
רומי בן ארויה (20) היא מדריכת הנדסה ובת דודתו של סרן אסף מסטר ז״ל שנפל ב-15 בנובמבר 2023. אסף היה מפקד מחלקה בגדוד 601 של חטיבה 401 (חיל ההנדסה הקרבית).
תספרי לנו קצת על הקשר שלכם.
"אנחנו כל החיים גדלנו אחד ליד שני. אסף, המשפחה שלו מהקיבוץ, מקיבוץ בחן. אנחנו ממש שכנים אז גדלנו כמו אחים מגיל ממש ממש צעיר".
מתי הבנת שאת רוצה להתגייס בעקבותיו?
"זה היה בדיוק כשהתחילו המיונים לשנת שירות שלי ולצבא, כשהייתי בי״ב ועוד לא פרצה מלחמה. היינו עם סבא וסבתא, דיברנו ושם כבר אמרתי לו שתמיד רציתי להיות מדריכת הנדסה כי אני רואה מה הוא עושה״ רומי מספרת.
השירות לא היה המסלול היחיד שבו היא מעידה שהלכה בעקבותיו: ״אסף עשה שנת שירות בעיינות. ובעקבותיו הלכתי לעשות גם שנת שירות בעיינות. זכיתי גם לעשות את זה וגם לקבל את התפקיד כמדריכת הנדסה - ככה שאני ממשיכה את הדרך שלו".
הסיפורים של רותם, נויה, שירן ורומי לא נגמרים ביום שבו איבדו את היקר להן מכל. במובן מסוים, שם הם רק משנים כיוון. באמצעות ההחלטה להתגייס למקום או לתפקיד שבו שירתו הקרובים שלהן הן לא רק זוכרות, אלא בוחרות להמשיך את הדרך שלהן בצורה אישית וייחודית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו