''סליחה אם פגעתי'' – האם זה באמת מה שיביא אתכם נקיים לכיפור?

יום לפני כיפור, הווטסאפ מתפוצץ בהודעות סליחה. יש כאלה ששולחים נוסח ארוך ברשימת תפוצה, יש כאלה שמסתפקים במשפט קצר ויש גם מי שמנסחים הודעה "יפה" לקבוצה וחשים שסיימו עם זה. אלא שהשאלה נשארת – האם זה באמת מוריד את האבן מהלב, כשאני יודע שפגעתי במישהו? האם באמת בזה מתחילה תשובה? האם בצורה הזאת אני "יוצא לדרך חדשה"? לדעתי, הכל מתחיל בפחד: יש את הפחד הדתי – אצל המאמינים: "יום כיפור מתקרב, חייבים להגיע נקיים לפני ה’". יש את הפחד הפנימי – גם מי שלא מאמין רוצה להיות אדם טוב יותר.

בתוך כל אחד מאיתנו יש רצון להיות טוב, והפחד הוא שלא נהיה כאלה. אז משתמשים בכיפור כהזדמנות, סוג של "טרמפ" על היום הזה. ויש גם את הפחד החברתי – הפחד שאני אשלח הודעה והיא תישאר ב"שני וי אפור", או שאבוא לאדם לבקש מחילה והוא יגיד: "פגעת בי ואני לא מוחל". כך נוצר "טרנד ההודעות": פשרה בין הפחדים השונים. מצד אחד זה נותן תחושה שעשינו משהו, מצד שני זה לא באמת מזמין אינטראקציה ישירה עם האדם שאיתו אנחנו נדרשים לתקשר. כאן בדיוק הבעיה – במקום להתמודד באמת עם מי שפגענו בו, אנחנו מחפשים קיצור דרך.

אנחנו צריכים לחזור להתחלה: להבין למה אנחנו רוצים לחזור בתשובה ולקבל מחילה, ומה המשמעות האמיתית של זה. בשביל זה, קודם כל, אנחנו צריכים שהרצון יהיה "אמיץ". רק אז יבוא האומץ לבקש סליחה ממי שפגענו בו – בתור ה"תשובה החיצונית". כדי שהרצון יהיה אמיץ, צריך לדעת מה עשינו, מה נגרם לנפגע מזה ואיך הוא הרגיש. חשוב להכיר את החטא, ואז לשאול את עצמנו למה כל כך בוער לנו לקבל את המחילה. לרוב זו תהיה אחת מהסיבות הבאות: כי אנחנו רוצים להיות בני אדם טובים יותר, להתחיל דף חדש לשנה החדשה, להשתחרר מייסורי מצפון ישנים, להפוך את העולם לטוב יותר, או לקוות שכמו שאנחנו ביקשנו סליחה ממישהו – כך גם אחרים יבקשו סליחה, והעולם יהפוך מעט טוב יותר.

כשאנחנו מחוברים לרצון שלנו – הדרך אל האומץ קצרה יותר. זה לא אומר שחייבים ישר לעמוד מולו פנים אל פנים; אפשר להתחיל בהודעה אישית שבאה מהלב, לא בהודעת תפוצה קרה. מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות? שהוא יתעלם. כן, זה יכול לכאוב, אבל גם זה חלק מתהליך התשובה. ומה הכי טוב שיכול לקרות? שהוא יגיד "אני סולח". אולי אפילו יתחדש קשר ישן, ואולי גם העולם יהיה טיפה יותר טוב. מכאן, כשהרצון כבר "אמיץ", נשב לכתוב את ההודעה – והיא תהיה אישית, חמה, ותאפשר זרימה לשיחה. ההודעה היא לא הסוף; המטרה היא להגיע לשיחה אמיתית – גם אם זה מפחיד. לאט לאט, ככל שנרכך את מי שפגענו בו, נתקדם בדרך למחילה השלמה.

בואו ניקח את השנה הזאת כשנה שבה לא נתנו לפחד להיות זה ששולט בנו. נבחר אפילו רק אדם אחד, נשלח לו הודעה אישית, נשיג את המחילה שלו, ונפתח את השנה בסימן של אומץ.