הוא רק בן 15, אבל כבר הספיק לכבוש את עולם המוזיקה ולהפוך לשם מוכר בקרב בני נוער: אייל לוי מיישוב קציר מספר על הילדות בבית מוזיקלי, ההצלחה בטיקטוק, הפסגות והקשיים, ועל איך ההתמודדות האישית הפכה אותו לדוגמה ולמקור השראה לבני גילו. מהשירים הראשונים ועד להופעות על הבמות הגדולות – לוי מוכיח שכישרון, התמדה ועבודה קשה יכולים לשנות חיים, גם בגיל כל כך צעיר.
גדלת בבית מוזיקלי, איך זה השפיע עליך כילד?
"זה מאוד השפיע עליי כילד. כל הסיפור שלי עם המוזיקה כאילו קרה מעצמו. אנחנו חמישה אחים, ואצלנו במשפחה כל אחד נולד וקיבל משהו במוזיקה – אח שלי מנגן על גיטרה ומפיק מוזיקלי, אחי הנוסף מנגן על פסנתר, אבא שלי הוא יוצר ומלחין, אמא שלי פסנתרנית וזמרת… אני תמיד הייתי על השירה בבית, הם היו מנגנים ואני הייתי שר. לדעתי זה ככה כבר מאז שלמדתי לדבר; מילדות ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות".
כשאני כותב שיר אבא שלי הוא הראשון לשמוע ודעתו חשובה לי מאוד
העובדה שאבא שלך כבר היה בתעשייה והכיר אנשים נתנה לך יתרון התחלתי?
"אני לא חושב. כל מה שקרה לי בכלל לא קשור. המנהלים שלי מצאו אותי בלי לדעת מי זה אבא שלי. מעבר לכך, אבא שלי כבר הרבה פחות מעורב כיום. זה באמת קשור לעבודה הקשה שלי ולוויתורים שעשיתי".
ספר לי איך באמת התחלת בפן המקצועי.
"מאז שאני בן 10 אני עושה טיקטוקים. התחלתי מלעשות ליפסינק וכל מיני דברים מצחיקים שעלו לי לראש. בגיל 12 עליתי ללייב באחד העמודים שלי וניגנתי שירים ביוקלילי. אף אחד עדיין לא הכיר אותי כמוזיקאי – ובמקרה המנהל שלי כיום נתקל בלייב הזה. הוא חיפש אותי במשך הרבה זמן… איכשהו הוא הגיע לאח שלי דרך רקדן שהוא הכיר, ואז הוא הגיע לבית שלנו במושב ודיבר עם ההורים שלי. בפגישה השנייה כבר חתמנו על החוזה".
אבא שלך שותף בתהליך יצירת השירים שלך?
"קודם כול, חשוב להגיד שאת השירים שהוצאתי עד עכשיו לא כתבתי לבד. כמובן שאבא שלי מעורב בתהליך – אני חושב שהוא בין הכותבים הטובים בארץ. יש לי גם שירים שאני כותב לבד ולא מוציא, וכשאני כותב שיר אבא שלי הוא הראשון לשמוע, ודעתו חשובה לי מאוד".
אם אתה לא משתף אתה מרגיש לבד… כשאתה משתף מוריד מעצמך משהו
השיר החדש שלך, ״בואי אליי״, הוא שיתוף פעולה עם דולי ופן. איך היה לעבוד עם שמות כאלה גדולים בגיל כזה צעיר?
"זה היה מרגש מאוד. האמת שהתחלנו לעבוד עליו כבר לפני שנה וחצי. הקלטנו את זה בטייק אחד, אבל לא הרגשנו שזה הזמן המתאים להוציא אותו, כי התמקדנו בדברים אחרים באותו הזמן. האמת היא שאמא שלי כל הזמן שיגעה אותנו שהיא אוהבת את השיר הזה ושחייבים להוציא אותו… עם הזמן דולי ופן התפרקו, והיה קצת סיבוך שם, אבל לבסוף עשינו את זה והשיר הזה הפך להצלחה גדולה".
דיברת בעבר על תגובות שליליות ואפילו הצקות קשות שחווית. מה עזר לך להתמודד עם זה?
"עזר לי לשתף. דיברתי על זה עם אמא שלי ועם אחי הגדול. כשאתה משתף אתה מוריד מעצמך משהו – ואני אומר את זה בכל הזדמנות שיש לי. לאחרונה גם העליתי פוסט ששיתפתי בו מה אני מרגיש בשנתיים האחרונות. באמת חשוב לי להעביר מסר שאם אתה לא משתף אתה מרגיש לבד, אז לא משנה מה המצב – תמיד כדאי לשתף".
לפעמים יש רגעים שאני מסתכל וחושב מה אני מפסיד
מה בעצם חווית בשנתיים האחרונות?
לוי התלבט לרגע ואז ביקש להקריא לנו את הפוסט ששיתף: "המון פעמים בחיים שלי הרגשתי קצת אבוד, או אולי פשוט אחר או לא רגיל. זה פוגש אותי הרבה כשאני לבד. החיים שלי השתנו מקצה לקצה בשנתיים וחצי האחרונות. הם התמלאו בהמון עבודה קשה, המון התמודדויות והמון דברים שבנו אותי והפכו אותי למה שאני עכשיו. עברתי בריונות, ההורים שלי נפרדו, נאמתי בכנסת פעמיים, הופעתי על במות, הגשמתי מלא חלומות, יצא להיות גם למעלה וגם למטה ואפילו הייתי מאוהב.
חשוב לי לומר שגם אם נדמה שאצלי הכל מושלם – זה לא נכון. הרבה ילדים כותבים לי שהם עוברים תקופה לא פשוטה או שהם פשוט מרגישים אבודים לפעמים. אז אני פה כדי לומר לכם שאתם לא לבד. אני הכי יכול להבין את ההרגשה הזאת וזה בסדר גמור. אני מאמין שכל דבר שקורה הוא לטובה, ובסופו של דבר רק דברים טובים יצמחו ממנו. אני מזכיר לעצמי שלא משנה מה, אני עוד אשמח, אצחק – וגם אתם. בואו נסתכל על החיים שלנו כמו על מסע, ולא נשכח ליהנות מהדרך. אני אוהב אתכם ברמות ואל תשכחו לשמוח".
הוא סיים להקריא והוסיף: "היו כמה סיבות שגרמו לי להעלות את הפוסט הזה. לא מזמן כתבה לי ילדה חמודה שהיא מרגישה שהחיים שלה מתפרקים לאט לאט ושהיא עוברת תקופה מאוד לא פשוטה – וזה ממש נגע בי. אני חייב להגיד שאת הפוסט הזה כתבתי בהתחלה לעצמי. הקראתי את זה לאחי יום אחרי זה והוא שכנע אותי עד כמה חשוב ומשמעותי זה יוכל להיות עבור אנשים שנמצאים בסיטואציה דומה".
בדיון בכנסת אמרת שדוגמה אישית מהמבוגרים היא ׳מפתח׳. מה גרם לך להגיד את זה?
"יצא לי לראות בטיקטוק קטעים משידורים בטלוויזיה שאתה רואה חברי כנסת מתנהגים כמו ילדים קטנים, במובן שההוא לא מוכן לשבת איתו באותו החדר, וההוא מדבר אליו לא יפה… אמרתי לעצמי: בואנה, אלה אשכרה חברי כנסת וככה הם מתנהגים? כשהייתי בכנסת דיברתי על הנושא הזה בפניהם וקיבלתי על זה בעיקר תגובות טובות".
אתה מתאר סיטואציה מאוד מורכבת לנער בגילך. יש לך רגעי חרטה על כך שנכנסת לתחום בגיל צעיר כל כך?
"אני לא אשקר, לפעמים יש רגעים שאני מסתכל וחושב מה אני מפסיד. אבל בסוף, כל פעם, אני מגיע לאותן מסקנות: אני מגשים את החלום שלי, אני עושה דברים מטורפים, וזכיתי לעזור ולהשפיע על מלא ילדים. אז בסופו של דבר – אני לגמרי שמח על המקום שבו אני נמצא ועל הדרך שעברתי".
איך נראית השגרה שלך בין לימודים, הקלטות, הופעות וצילומים? יש בכלל זמן לחיות חיים ׳רגילים׳?
"עכשיו אני בתקופה מאוד עמוסה, כי החופש הוא הזדמנות לנצל את הזמן לעשות המון דברים. גם בזמן בית הספר אנחנו עובדים – כמעט כל יום באים לאסוף אותי אחרי הלימודים. אני לא עושה דברים על חשבון הלימודים, כי מאוד חשוב לי לשמור על שגרה מסוימת. אז היומיום שלי זה לנסוע אחרי בית הספר לסידורים שנוגעים לקריירה המקצועית שלי".
אם ניפגש שוב עוד חמש שנים, איפה אתה חושב שתהיה?
"אני מאמין שאני אופיע על הבמות הכי גדולות בארץ ואגשים עוד חלומות".