״הצד האפל של התהילה": מה באמת קורה כשמתפרסמים מוקדם מדי

בשנת 2025 אנחנו, בני הנוער, חשופים הרבה יותר לתחום יצירת התוכן ורבים חולמים להתפרסם גם הם בגיל צעיר. במהלך הניסיון להצליח בתחום הזה אנחנו נחווה המון דחייה, אבל נמשיך לנסות בכל זאת מתוך אמונה שהכול יהיה שווה את זה וקל יותר כשנצליח. אבל האמת היא שזה ממש לא ככה. גם הצעירים שזוכים להצלחה מסחררת עלולים להתמודד עם פגיעה קשה וממושכת בביטחון העצמי שלהם, ולשמוע עשרות פעמים "לא" לפני שמצאו את מי שיגיד "כן".

בתור מפורסם, אתה מוצא את עצמך עובד בסביבה בוגרת, עם אנשי מקצוע מנוסים, שלא תמיד יכולים לתמוך בך. חוץ מזה, בכלל לא התחלנו לדבר על המסע המפרך של לשלב בין הקריירה ללימודים בבית הספר והחיים החברתיים. אם כל זה לא הרתיע אתכם – תחשבו כמה אתם מתים לדעת כל דבר הכי קטן על החיים של הסלב האהוב עליכם – ותדמיינו שעשרות אלפי אנשים היו מעוניינים ככה בחיים שלכם. בתכל'ס, אף אחד מאיתנו לא מוכן להתמודד עם אלפי אנשים זרים שייכנסו לנו לחיים האישיים, ימציאו שמועות ויגלו פרטים שאנחנו לא היינו רוצים שייחשפו.

יש אינספור דוגמאות לכוכבים הוליוודיים שמודים שהפרסום בילדות עלה להם בבריאות הנפשית – הנה כמה מהבולטות ביותר.

הדוגמה הקלאסית, שבוודאי מוכרת לכם, היא ג'סטין ביבר – הכוכב הענק שהפך בגיל 13 מילד אנונימי לאיידול נערץ. ביבר, כידוע, חווה התבטאויות מחפיצות ומיניות מצד חבריו הבוגרים יותר לתעשייה, לא פעם ולא פעמיים, נשפט תחת זכוכית מגדלת על כל יציאה מהבית וכל ראיון מזדמן וכדומה. הנעורים בצל הזרקורים יצרו אצל ביבר התמודדויות נפשיות בלתי נתפסות, כולל התמכרות למשני תודעה שבה, על פי דיווחים, הוא נאבק עד היום.

ג'נט מקארדי היא שחקנית מוכרת, שידועה בעיקר כסאם מהלהיט של ניקלודיאון iCarly. לדבריה של מקארדי, אמא שלה, דברה, דחפה אותה לקריירה בגיל צעיר מתוך חסך אישי שהיה לה, כי היא לא הצליחה להתפרסם כילדה. הציפיות ממקארדי הקטנה היו עצומות. חייה היו מאורגנים עד לפרטים הקטנים; אמא שלה דאגה שתהיה בדיאטה קפדנית שבעקבותיה מקארדי פיתחה הפרעות אכילה, ואפילו את הזכות הבסיסית להתקלח לבד היא לא קיבלה, כך היא מספרת, עד גיל 16. כשמקארדי ניסתה לדבר על הקשיים שלה, היא נתקלה במניפולציות שגרמו לה לרגשות אשמה קשים. לא רק דברה הקשתה עליה – גם באולפנים של ניקלודיאון היא לא הרגישה בנוח. הבמאי ב-iCarly היה מאיים עליהם באופן שיטתי ו"מפטר" אותם על "שטויות".

גם דניאל רדקליף, אותו אתם בטח מכירים כהארי פוטר, סבל מההשלכות של הפרסום בגיל צעיר. לרדקליף היה קשה להתמודד עם המרדף המתמיד אחר תהילה והעניין הציבורי המאסיבי בו, והוא פנה לצריכת אלכוהול כבר בסוף שנות הנעורים שלו. הוא מתאר שהדבר פגע בו גם אישית וגם מקצועית, ולדבריו, בחלק מהסצנות בסרטי "הארי פוטר" המאוחרים הוא עם "מבט מת בעיניים" בעקבות השתייה המזיקה. ב-2010, בעודו בן 21 בלבד, הוא החליט להפסיק לשתות.

גם אמה ווטסון, ששיחקה לצידו, סיפרה פעמים רבות שהיא רצתה לעזוב את עולם המשחק מתוך הלחץ וההגבלות על חייה שהקריירה הביאה עמה. היום רדקליף עדיין עובד כשחקן קולנוע ותיאטרון בהצגות הגדולות בעולם, הוא אבא לפעוט ומוכיח שכשיש בשלות ומוכנות – אפשר להגשים את כל החלומות בצורה מתונה ובריאה.

שוחחנו עם הילה מעוז שפיצר, פסיכותרפיסטית, על ההשפעות של פרסום בגיל צעיר. היא סיפרה שיש מספר סוגים של פרסום: שלילי, ניטרלי וחיובי. פרסום "שלילי" לרוב נגרם בעקבות אירוע מצער שקרה; "ניטרלי" הוא פרסום בעקבות קשר משפחתי; ו"חיובי" הוא בזכות כישרון ועשייה.

מה הסיבה שאנחנו כל כך רוצים להתפרסם? "אנחנו מבלבלים פרסום עם אהבה – ונערים היום נורא רוצים שיאהבו אותם", היא מסבירה בפשטות, "פרסום נראה כמו אהבה וכמו דרך 'קלה' להשיג כסף".

מה הקשיים בלהיות נער מפורסם? "אנשים כל הזמן יצפו מאדם להיות שחקן ולא אדם". ברגע שאתה מפורסם, אתה מאבד את כל הפרטיות שלך ואתה נתון תחת ביקורת שאנשים "רגילים" לא נתונים בה. בגיל ההתבגרות הגוף משתנה – חוויה שגם ככה קשה – אבל כשאתה מפורסם ישפטו אותך על השינויים האלה אפילו יותר. "הרבה פעמים אותם צעירים מפורסמים לא יתנסו בתחביבים אחרים, ויישארו 'תקועים' כאדם מפורסם, או לחלופין – קהל שיצפה מהם להישאר מפורסמים בתחום".

אז למה אנחנו ממשיכים לרצות להתפרסם למרות ההשלכות? "קודם כול, בן אדם שהוא באמת אמן – יש לו איזושהי שליחות, והוא רוצה להמשיך לעשות את האמנות שלו לא משנה מה", היא אומרת. "ואנשים אחרים, כך נדמה, יכולים להסתנוור מהחיים שנראים נוצצים דרך המסך".

אז לסיכום – אם אתם מחפשים אהבה, פרסום לא יהווה תחליף ראוי. לא כל הנוצץ זהב…