"מקווה שאזכה ב'נינג'ה ישראל' כמה פעמים״: שניאור שמח לא מסתפק במקום השני

שניאור שמח נבחר להיות חלק מנבחרת ה-21 שלנו בזכות ההתמדה והדרך המיוחדת שלו. לאחר שהחליט לצאת מהדת ולמצוא את עצמו בדרך חדשה בגיל 13, כיום הוא מרגיש שהשמיים הם הגבול. הוא מהווה דוגמה לכך שהתמדה, נחישות ונאמנות לעצמך הם המפתח להכול.

שניאור שמח (19) גדל בבית חרדי, וגם כילד מספר שתמיד אהב ספורט. אמנם לא היו לו שאיפות מסוימות בתחום, אך בגיל 13 הוא החליט לבד לצאת בשאלה, והחל את המסע שלו בדרך החדשה שבה בחר.

״זה היה מאוד מפחיד אבל יצאתי משם, והיום אני איפה שאני, בדיוק כמו שרציתי״

ב-2018, כשהגיעה לראשונה לישראל תחרות הנינג׳ה המפורסמת מהעולם, שמח ידע, ברגע שראה את התכנית, שהמטרה שלו היא להיות הנינג׳ה הבא של ישראל. הוא לא תיאר לעצמו כמה המכשולים שצפויים לו בדרך יהיו מאתגרים ומורכבים – מה שרק נתן לו דרייב להמשיך להתאמן. הוא אמנם קטף את המקום השני בתכנית, אך הוא ממשיך להשתתף בתחרויות וספורט – ותהיו בטוחים שאין לו כוונה לעצור עד שיהיה במקום הראשון.

איך התחיל המסע שלך בתחום הנינג׳ה?

"הגעתי למתחם נינג'ה ולא הצלחתי כלום, ואז התחלתי להתאמן יותר והצלחתי לעשות יותר דברים. זה ספורט שהוא מאוד מאוד כיף. לאט לאט הכרתי גם את המאמן שלי, ולקחתי את זה הרבה יותר ברצינות. התחלתי להגיע גם לפאן התחרותי, וכרגע אני נמצא איפה שאני נמצא".

גדלת בבית חרדי והחלטת לצאת בשאלה בגיל 13. איך זה קרה?

"זה קרה לפני 5 שנים בערך, וזו הייתה החלטה שלי עם עצמי שאני רוצה לצאת משם. זה היה מאוד מפחיד, אבל יצאתי משם, והיום אני איפה שאני – בדיוק כמו שרציתי. זו החלטה ממש חכמה שעשיתי בחיים שלי, שהביאה אותי למקום מאוד טוב. תמיד אהבתי ספורט. גם כשהייתי דתי, התאמנתי ממש בקטנה – אבל זה לגמרי שינה לי את החיים מקצה לקצה".

בתחילת הדרך במתחם הנינג'ה לשניאור לא הלך חלק במיוחד, אבל זה מה שגרם לו רק לעבוד קשה יותר. דווקא האתגר הוא שנתן לו יותר דרייב לנסות ולהמשיך: "זה ספורט שממש מרגש אותי. זה כיף – כשאתה קופץ אתה מרגיש ספיידרמן. זה משהו שמאוד אהבתי לעשות".

אתה מרגיש שקיבלת יחס שונה כשהיית תלמיד בבית הספר?

"בבית ספר היה באמת רק פרגון. המורים התחשבו בי כשהלכתי לאימונים. החברים שלי הכי תומכים בעולם, וגם המשפחה. אני מעריך את כולם מאוד". שניאור התגייס לפני חודשיים לצה״ל, וכעת הוא משלב את האימונים במסגרת השירות הצבאי: "הצבא מכיר בי כספורטאי מצטיין. ספורט הנינג'ה עומד להיות רשמי רק בסוף השנה, והם הכירו בי כספורטאי מצטיין עוד לפני שזה הפך להיות ספורט רשמי. הצבא מאוד התחשב בי, וזה משהו שאני ממש מעריך״.

איך הייתה החוויה של ההשתתפות בתכנית?

"זה היה חודש וקצת של צילומים, וזה היה החודש הכי טוב שהיה לי. אני חיכיתי לדבר הזה כל כך הרבה זמן, ואני כל כך מחכה שזה יחזור. בגלל המלחמה, התוכנית נדחתה ונדחתה ונדחתה, ואני מאוד מקווה שבקיץ הקרוב נצלם עונה חדשה״.

״לא הייתי הכי טוב, לא הייתי הכי דומיננטי, אבל לאט לאט כשאתה מקפיד על עקביות… התוצאות שלך מדהימות״

כשהיית בתוכנית ורצת במסלול המטורף הזה, היו לך רגעי לחץ תוך כדי?

"האמת, תמיד לפני שעלינו למסלולים, כל מי שהיה שם – גם אני – היינו בלחץ קיצוני. אני רגיל ללחץ של תחרויות, אבל שם זה היה עוד יותר מלחיץ. מה שכן, מהרגע שהזניקו אותנו ויצאנו למסלול – כל הלחץ יורד, ואתה מתחיל להיכנס לרבאק ורק להנות מזה״.

איך אתה מתמודד עם הלחץ הזה?

"בעבר, ברגעים של לחץ חזק, הייתי רק רוצה לברוח מהסיטואציה. לדוגמה, אם הייתי צריך לעלות למסלול, הייתי אומר 'לא לא, די די, לא רוצה להיות פה'. אבל כשהתכוננתי לתוכנית ולעונה, התחלתי לתרגל בראש מה אני אמור לעשות, ובאמת, לפני מסלול – כשאני במצב לחץ קיצון – אני הולך הצידה ומזכיר לעצמי שלא משנה כמה זה מלחיץ – התאמנתי לרגע הזה כל כך הרבה, ואין שום סיכוי שאני לא אצליח.

אחרי הכול, באימונים תמיד עשינו דברים יותר קשים, אז אני גורם לעצמי להאמין – ואז גם הביטחון שלי עולה הרבה יותר, ואני מגיע עדיין עם לחץ, אבל פחות". שמח היה אחת הדמויות הפופולריות בתוכנית, ובני נוער רבים שואבים ממנו השראה. הוא מעיד ש"זה לא מובן מאליו שנוער שואב ממני השראה", ולאותם נערים ונערות יש לו מסר חשוב להעביר: "אם יש משהו שאתם אוהבים לעשות בחיים שלכם – תאמינו בעצמכם ותעשו את זה. הכול אפשרי. אני עוד לא הגעתי לכל המטרות שלי, אבל הוכחתי לעצמי מלא פעמים שגם דברים שהיו נראים לי לא אפשריים בהתחלה – הצלחתי בהם".

על אותם כישלונות בדרך, שמח מוסיף: "יש כאלה שנכנסים לתחום של הנינג'ה ולפעמים לא הולך להם הכי טוב. גם אני הייתי בדיוק אותו דבר... לא הייתי הכי טוב, לא הייתי הכי דומיננטי – אבל לאט לאט, כשאתה מקפיד על עקביות באימונים ובתחרויות – התוצאות שלך מדהימות. ככה זה גם בחיים עצמם".

״אני רואה את עצמי ממשיך בספורט התחרותי עד שהגוף שלי יעצור אותי״

יש מישהו מיוחד בחיים שלך שעזר לך להתמודד עם אותם קשיים?

"המאמן שלי – שעשה כל כך הרבה בשבילי והכין אותי לזה. גם במצבי לחץ שלא יכולתי לעמוד בהם, הוא הגיע, איפס אותי, האמין בי ותמך בי. החברים היו איתי כל הזמן – כולם תמכו מכל הכיוונים – אבל המאמן, זה מי שבאמת נתן לי את הביטחון שם".

כמו בעולם הספורט, גם בחיים האישיים יש הרבה נפילות. מה מאיר לך את הדרך ברגעים החשוכים?

"ספורט זה הדבר הראשון. זה מה שכביכול הציל אותי. במצבים שאני עצבני או עייף – ספורט זה מקום הבריחה שלי. זה המקום הטוב, ואני גם מנסה לעזור לאחרים ולהיות בן אדם טוב יותר". שמח תמיד חלם להגיע למקום הראשון ולהיות הנינג'ה הבא של ישראל, אך לבסוף הגיע למקום השני והמכובד ביותר: "האמת, אני אף פעם לא מסתפק במקום שני. זה רק מכעיס אותי יותר וגורם לי לרצות יותר.

ספציפית בנינג'ה, כשהגעתי למקום השני, באותו יום הייתי כל כך מאושר, ולא היו לי תלונות. אמרתי: 'אני מקום שני, איזה כיף, הגעתי עד לפה'. רק אחרי זה, כשחזרתי הביתה, הבנתי שאני מקום שני – וזה לא מספיק בכלל. אז זה רק נתן לי את הדרייב הזה. הרבה זמן לא הייתה לנו עונה, אבל כשתגיע העונה – אני לא מגיע סתם".

איפה אתה רואה את עצמך בעוד 10 שנים?

"אני רואה את עצמי ממשיך בספורט התחרותי עד שהגוף שלי יעצור אותי. אני מקווה שעד אז אזכה בנינג'ה כמה פעמים, ואתחרה בתחרויות בחו"ל ובאליפויות עולם".