גיא יוכלמן מור (24) הוא סטודנט לאמנות בשנקר ביום, ודראג קווין מדהימה בשם ׳אייסי מון׳ בלילה. אם אתם לא מכירים את אומנות הבמה הזאת, אל תדאגו, הכתבה הזאת תכניס אתכם לעולם הגאה והצבעוני הזה לאט ובעדינות.
יוכלמן נולד וגדל בתל-אביב למשפחה תומכת, אוהבת ומרובת אחים. הוא תמיד אהב אומנות והיה טוב בכל הקשור לכך. בגיל 16 הוא התחיל להתעניין בעולם הדראג, אבל בואו נחזור קצת אחורה ונקבל הצצה לדרך הגילוי העצמי הארוכה שהובילה לשם.
>>מעבר לעמוד של מעריב לנוער ב"ישראל היום" - מגזין הנוער המוביל בישראל>>
"בגיל 13 הבנתי שאני הומוסקסואל, גבר שנמשך לגברים", יוכלמן מספר ומוסיף: "האסימון נפל לי באחד הטיולים השנתיים שלנו בבית הספר. שמתי לב שכשכולם מורידים לבגד-ים ונכנסים לאיזה אגם או נחל, אני מסתכל על הבנים ולא על הבנות".
כשהרגשת את זה, סיפרת למישהו?
"הייתי מאוד מבולבל ולקח לי כמה ימים להבין עם עצמי מה זה אומר עליי בדיוק. הראשונה שסיפרת לה הייתה אמא שלי המושלמת. היא קיבלה אותי באהבה מוחלטת. לאחר מכן, סיפרתי לעוד שתי חברות קרובות שקיבלו את זה גם בהבנה גדולה ואז גם לאבא שלי. סך הכל הייתה קבלה מאוד גדולה להומסקסואליות שלי ואני מאוד מודה על זה. הרבה פעמים אנחנו שומעים על חוסר קבלה ומאוד חשוב שאנשים יכירו גם את הצד הזה, של גיבוי מהסביבה״.
אנחנו בטוחים שחלק מכם שואלים את עצמם מזה בכלל ׳דראג קווין׳, ואנחנו כאן כדי להסביר! באופן כללי, המונח ״דראג״ התפתח מסלנג תיאטרוני במאה ה-19, והוא מתייחס ללבישת בגדים המזוהים עם המגדר ההפוך.
המילה ״קווין״ (׳מלכה׳ באנגלית) מתייחסת להעצמה והגזמה של דמות נשית. לכן, דראג קווין היא דמות פרפורמטיבית, שלרב מגולמת על ידי גבר שמתלבש ומתאפר בצורה מוקצנת כדמות נשית. הופעות דראג כוללות אלמנטים של תיאטרון, ריקוד, סטייל, הומור, שירה ואיפור - כל זאת כדי לייצר שואו בלתי נשכח.
איך נכנסת לעולם הזה?
"בגיל 13 בעודי גולל בסרטוני יוטיוב, נתקלתי בסרטון דראג של נונה שאלנט, אבל די הדחקתי את זה. אחרי כשלוש שנים נחשפתי ל-'דראג רייס' – תוכנית ריאליטי אמריקאית בה מלכות דראג מתחרות ביניהן על תואר 'הדראג סופרסטאר הבאה של אמריקה'.
התוכנית הזאת, שנחשבת למהפכנית בעולם הדראג והטלוויזיה, חשפה אותי לעולם שלם של תרבויות גאות. ככה, לאט לאט לאט, הרגשתי שאני מתחבר לזה גם. הייתי מתגנב לשירותים בלילה כשההורים שלי היו במיטה, ומתאפר עם האיפור של אמא שלי. עלו בי תהיות על מה זה אומר עליי, אז פשוט הייתי מתאפר בשקט, מצלם את עצמי, מוריד מהר הכל ונכנס למיטה. כשסיפרתי לאמא שלי, היא קיבלה את זה בצורה מדהימה, ובדצמבר 2018 הופעתי בפעם הראשונה על במה״.
אבא שלו אמנם תמיד היה המשענת שלו, הוא קיבל אותו באהבה וללא סימני שאלה כשיוכלמן יצא מהארון- כך שהדבר האחרון לו הוא יכל לצפות לזה שהוא לא יקבל אותו כדראג קווין.
"אבא שלי תמיד היה מהאבות הכי תומכים ומדרבנים שיש, אבל כשזה הגיע להיותי דראג, היה לו קשה לקבל את זה. הוא מגיע מעולם התיאטרון, אבל דראג לא נתפס אצלו כאמנות במה. הוא ביקש ממני לא לעשות את זה בבית שלו, שהאחים שלי לא יראו את זה, להסתיר את זה ברשתות החברתיות. הייתי מופתע וזה מאוד טלטל אותי. היום אנחנו בקשר מאוד טוב, אבל אני בספק אם אבא שלי יבוא לראות אותי מופיע. הייתי מאוד רוצה שהוא יבוא, אבל למדתי שאני צריך ללמוד לחפש את הקבלה בתוך עצמי ולא לרדוף אחרי האישור שלו או של כל בן אדם אחר".
מי אתה כשאתה דראג – ואיך זה שונה ממי שאתה ביומיום?
"דמות הדראג שלי נקראת 'אייסי מון' – 'אייסי' כמו הרעה מתכנית הטלוויזיה 'מועדון ווינקס' ו-'מון' כמו 'סיילור מון', דמות מסדרת אנימה. ההבדל העיקרי בין גיא של היומיום לגיא של הבמה זה שעל הבמה אני מרגיש יותר משוחרר. אני יותר מרשה לעצמי ויותר קל לי להתבטא. כשאני מופיע אני רוצה לדעת שהקהל שלי מרוצה ומקבל תמורה לכסף שלו, אני תמיד נותן הכל על הבמה".
יוכלמן עושה דראג כבר קרוב ל-6 שנים, ויצא לו להופיע כמעט בכל הארץ ואפילו בניו יורק! הוא זכה במספר תחרויות ומתכנן להמשיך בכל הכוח.
כל מופע דראג כולל יצירת לוק, ריקוד, מוזיקה ותוכן - והוא מספר שהציורים שלו הם חלק גדול מההשראה להופעות: ״אני מצייר את הבגדים שהייתי רוצה שיהיו וסביבם בונה את המוזיקה. ההשראה שלי באה ממקומות קומיים – למשל שמלה נוצצת עם ליפ-סינק לקאבר אופרה לשיר ראפ תוך כדי שאני אוכל כיכר של לחם על הבמה״.
מאיפה אתה משיג את כל התלבושות המפוארות האלה?
"אני מאוד גאה להגיד שאני תופר 99% מהתלבושות שלי. אני עושה כל מה שאפשר כדי לייצר פנטזיה על הבמה. אני ה- performer, המאפר, הכוריאוגרף והמעצב," יוכלמן מספר ומוסיף: "כשהתסכלתי על עצמי במראה בפעמים הראשונות הרגשתי שזה כמו לצעוד מחוץ לעצמי. אני לא בדיוק מזהה את עצמי, אבל אני יודע שזה אני. זה לא חלק מהמגדר שלי… זה להתחפש, להיכנס לדמות ולהיות היא לכמה שעות. לרקוד, ליהנות. זה כל כך כיף".
אתה מרגיש שיש סטיגמות או תפישות שגויות על דראג בארץ?
"לחלוטין. דראג אצל הרבה אנשים נתפס כמשהו שהוא סוג של 'סטייה'. הרבה מאוד גם בטוחים שמלכות דראג מתנהגות כמו הדמות שלהן גם בחיי היומיום - וזה לא נכון. אנשים שעושים דראג הם כמו שחקנים. אני מתמודד עם הרבה שנאה ויש לי אפילו חברים שתקפו אותם ברחוב. ברשתות החברתיות אני מקבל המון תגובות שהן ברמת האיום".
איך מתמודדים עם השנאה הזאת?
"אני לא לוקח את זה ללב. אני אומר לעצמי שזה אנשים שלא מבינים מה הם רואים, והאינסטינקט הראשוני שלהם זה להירתע ולפחד. זו בורות, הם לא מבינים מה זה אומר. עדיף להתעלם ולעבור הלאה. אסור לנו לוותר על מי שאנחנו. אסור שהפחד יניע אותנו. הקיום שלי הוא עובדה בשטח - אף אחד לא יכול להחליט שזה לא בסדר״.
יצא לך לפגוש אנשים שאמרו לך שאתה מעורר בהם השראה?
"כן, זה קורה לי די הרבה למען האמת. הרבה אנשים פונים אליי אחרי הופעות ואומרים לי שזה נותן השראה לראות מישהו שעושה מה שעושה לו טוב. בנוסף, אני אוהב לחזק בני נוער מהקהילה הגאה ברשת כשאני רואה שמגיבים להם דברים רעים וזה מעניק להם הרבה ביטחון".
אז איפה אתה רוצה את עצמך בעתיד?
"אני רואה את עצמי ממשיך לעשות דראג. לא יודע אם כמקצוע מרכזי, אבל זה יישאר בחיים שלי כל עוד יש לי את האופציה לנעול נעלי עקב. זה באמת מעשיר לי את החיים וזה חלק גדול מהאמנות שלי".
מה אתה מקווה שבני ובנות נוער יקחו מהסיפור שלך?
"אני מקווה שיבינו שאם רוצים משהו פשוט צריך לקום ולעשות אותו. תלמדו לאהוב את עצמכם - זו לא קלישאה… זה מושך אליכם אנשים ששלמים עם עצמם. אני מאחל לכם ללמוד מהסיפור שלי על אהבה וקבלה עצמית… זה כמו להתאמן, צריך לחזק את השריר הזה של הביטחון העצמי שאומר 'אני מספיק', 'אני בסדר כמו שאני'".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו