תמר דוד רק בת 20, וכבר נחשבת לדוגמנית בינלאומית. היא קטפה בקריירה המרשימה שלה קמפיינים לכמה מהמותגים הגדולים ביותר בעולם כמו H&M וברשקה, אבל מאחורי ההצלחה המסחררת מסתתר סיפור חיים לא פשוט.
במהלך לימודיה באולפנה, דוד חוותה חרם שנמשך 6 שנים. בתחילת הקריירה, היא נאבקה בהפרעות אכילה ואף נאלצה לוותר על קריירת כדורסל מבטיחה. כעת היא מספרת לנו על הדרך שעברה, על האתגרים שלא שברו אותה ועל מי שהיא היום.
>>מעבר לעמוד של מעריב לנוער ב"ישראל היום" - מגזין הנוער המוביל בישראל>>
בחרנו בתמר דוד לנבחרת ה-21 עד 21 של מעריב לנוער לא רק בגלל היופי עוצר הנשימה שלה והצניעות הכובשת. לצד הייצוג הישראלי שדוד מהווה בזירה הבינלאומית, המשברים שמהם התרוממה, המכשולים שהיה עליה לעבור והאותנטיות שהיא מביאה איתה לכל מקום מהווים דוגמה אדירה לבני ובנות נוער.
מה היה הרגע הכי מרגש בקריירה שלך עד כה?
"דווקא לא אבחר במשהו בחו"ל, אלא כאן בארץ. אני חושבת שבתקופה הנוכחית זה מרגש אותי אפילו יותר לראות את ההשפעה שלי כאן. הכתבה שלי ל-'לאישה' הייתה רגע משמעותי עבורי. זה היה חלום שסבתא שלי תמיד רצתה שאגשים, וכשראיתי את זה מתממש, זה היה פשוט מדהים".
בכתבה המדוברת, חשפה דוד בגילוי לב את סיפורה האישי – איך צמחה מתוך תקופה קשה של חרם והפכה להיות מי שהיא היום. "אני חושבת שהדבר הכי מבורך שיכולתי לעשות הוא להעניק לבנות צעירות את רשת התמיכה שאני לא קיבלתי".
איך את מרגישה את השפעות החרם שעברת על מי שאת היום?
"בלב שלי אני תמיד אשאר תמר הילדה הקטנה, אבל זה בנה לי חומות. החרם נתן לי כוח, ביטחון ועוצמה, וגם את היכולת לעזור לאחרים. ברור שזה שינה אותי, אבל אני מסתכלת על זה היום אחרת. אז הייתי פגיעה, היום אני מבינה שהחוויה הזו אפשרה לי להשפיע ולתמוך באחרים".
דוד מגיעה ממשפחה דתית, אך היא בחרה בדרך אחרת. היא אמנם כבר לא לומדת באולפנה לא מתלבשת בצניעות אדוקה כמו פעם, אבל היא לגמרי מאמינה ומחוברת עדיין לדת: "אני לא יודעת אם להגדיר את זה כ-'יציאה בשאלה'. אני עדיין מאוד מחוברת לאמונה, פשוט לא שומרת שבת ולא מתלבשת כמו פעם. בהתחלה המשפחה התקשתה לקבל את זה. אמא שלי הייתה יותר פתוחה, אבא שלי פחות – אבל בסופו של דבר הם ראו שהערכים שגדלתי עליהם נשארו, ולמדו לסמוך עליי".
אחרי שנים של התפתחות בתחום, מה גרם לך לוותר קריירה בכדורסל?
"זה ישמע קלישאתי, אבל כדוגמניות אנחנו לא יכולות להרשות לעצמנו חבלות ופציעות. הייתי רכזת בכדורסל, זה כרוך בהרבה מכות ונפילות, ובשלב מסוים הסוכן שלי אמר לי שזה כבר לא מתאים. אני לא מצטערת – הכדורסל היה עבורי דרך לבנות ביטחון ולהכיר חברים, אבל בסופו של דבר מצאתי את עצמי בעולם הדוגמנות".
האם את רואה את עצמך ממשיכה בדוגמנות?
"זה מקצוע עם גבול מסוים. אני נהנית ממנו מאוד – מהחוויה, מהמפגשים עם תרבויות שונות – אבל אני גם חושבת קדימה. מעניין אותי תחום המחשבים, אני גם משקיעה בביטקוין, ובשלב מסוים אעבור לתחומים אחרים".
יש לאנשים נטייה לחשוב שדוגמנות זה מקצוע קל… מה דעתך על זה?
"זה ממש לא. יש המון רבדים למקצוע הזה שאנשים לא רואים. זה אמנם חלום של ילדות רבות, אבל יש בו גם צדדים לא פשוטים – זה אינטנסיבי, יש הרבה פיקוח על הגוף, ויש לא מעט לחצים. אני עצמי התמודדתי עם הפרעות אכילה, אבל למדתי לאזן את זה. זו עבודה קשה".
אחד הדברים הקשים ביותר בעולם הדוגמנות זה דימוי הגוף והפרעות האכילה, דבר שכבר נפוץ, במיוחד אצל נערות צעירות שנכנסות לעולם הזה בסערה ורק רוצות להצליח בכל מחיר.
גם דוד ספדה כמה 'מכות' בתחום הזה, עליהן היא מספרת: "לצערי, אני מסכימה שזה חלק מהמציאות בדוגמנות. העבודה הזו דורשת מודעות מתמדת לגוף, ובשלב מסוים התמודדתי עם זה בצורה לא בריאה – הרעבתי, הקאתי, הגעתי למצב של בולימיה. הגעתי לנקודה שבה ירדתי 10 קילו תוך חודשיים ואבא שלי רצה לאשפז אותי. שם הבנתי שאני חייבת לשנות גישה. היום אני יודעת שכל אחת צריכה לזכור הייחודיות שלה היא מה שבאמת חשוב, לא המשקל או המידות".
בצל ה-7 באוקטובר, המלחמה, החטופים והמשברים - איך את עוברת את התקופה הקשה הזאת במיוחד כמישהי שנמצאת הרבה זמן בחו״ל?
"אני לא אשקר, זה קשה. אני כל הזמן עוקבת אחרי מה שקורה בארץ. ב-7 באוקטובר הייתי בברצלונה והחדשות תפסו אותי בהלם. גרתי בעבר בעוטף עזה, אז הדבר הראשון שעשיתי היה לבדוק מה עם החברות שלי שהיו במסיבה (׳נובה׳). זה מטלטל. כשחזרתי לעבודה בלונדון הייתי שבורה, אבל גם קיבלתי שם הרבה תמיכה. למזלי, אישית, לא חוויתי אנטישמיות. להפך – אנשים רצו לשמוע את הסיפור שלי. אני מרגישה שזו זכות לדבר על זה, לספר את הסיפור שלנו".
במציאות ישראלית מורכבת שבה הכל הפכפך ומטלטל, ובכל אושר טמון גם הרבה כאב - איך את מוצאת אור בתוך החושך?
"אני רואה את האור בניצחון האישי שלי – על החרם, על הפרעות האכילה, על כל מה שעברתי. אני גם רואה חשיבות בכך שאני מספרת את הסיפור שלי ואת הסיפור שלנו כעם, במיוחד בתקופה הזאת".
איזה מסר חשוב לך להעביר לבני ובנות נוער שחולמים על קריירת דוגמנות כמו שלך?
"קודם כל, לבדוק הכל – לוודא שזה לא משהו מפוקפק, לבוא עם ההורים. וגם לזכור שאם מקבלים לא' – זה לא סוף העולם. אני קיבלתי המון 'לא' לפני שקיבלתי 'כן'. זה תחום שדורש חוסן נפשי, אבל אם יש לכם תשוקה אליו – לכו על זה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו