גם אם אתם לא מכירים את דרור כהן (17) בשם, אתם יכולים להיות בטוחים שהוא משפיע על החיים שלכם באופן ישיר ועל בסיס יומיומי במסגרת תפקידו כיושב ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית.
תספר לנו מי זה דרור כהן.
"אני בן 17, יש לי כלבה, אחות גדולה ואח קטן והרבה חברים מסביבי. אני בצופים מכיתה ח', הדרכתי שנתיים והשנה אני פעיל קהילה. אני אוהב לנגן על גיטרה ולרוץ".
דרור מספר כיצד נכנס לעולם העשייה החברתית, "הכל התחיל בכיתה ז'. ממש רציתי לקריין בטקס יום השואה, והרכזת אמרה לי 'סבבה, אז בוא למועצת תלמידים'. בהתחלה לא ממש הבנתי מה קורה, במיוחד שהשנה הראשונה הייתה בעיקר דרך הזום".
משם כהן החל להתקדם בשלבי מועצות הנוער: "הייתי יו"ר מועצת נוער בעיר ואחר כך במחוז. הגעתי למועצה הארצית לפני שלוש שנים והנה אני כאן".
למי שפחות בקיא, תוכל לספר מה המועצה עושה בפועל?
"יש מועצת תלמידים בכל בית ספר, והיא עובדת מול ההנהלה והרכזים, בעיקר סביב לוח מבחנים וכד'. כל בית ספר שולח נציגים אל מועצת הנוער בעיר שלו, שעובדת מול ראש העיר על הרבה נושאים ברמה המקומית. כל הרשויות בארץ שולחות אל מועצות מחוזיות, ואותם מחוזות שולחים נציגות אלינו, למועצה הארצית" הוא מתאר את ההיררכיה בארגונים.
"בעיקרון, מועצת התלמידים והנוער הארצית זה הגוף הרשמי והמייצג של כל התלמידים והנוער במדינה. אנחנו עובדים מול הכנסת, מול כל משרדי הממשלה, מול התקשורת... בכל פעם שמדברים על הנוער חשוב לנו שידברו עם הנוער וזה מה שאנחנו עושים".
מה החשיבות בעיניך של לקחת חלק במנהיגות הזו?
"החשיבות היא אדירה. אני עושה דברים מטורפים שכמעט אף בן נוער בגיל שלי לא עושה. כאילו, אני חבר של אשתו של הנשיא ויושב עם שרים בממשלה ובכנסת ונמצא בטלוויזיה הרבה… בני נוער כל הזמן אוהבים להתלונן ולהגיד על דברים 'זה לא בסדר' - פשוט להתלונן בלי לעשות יותר מדי… במועצות התלמידים יש חשיבה פרקטית של איך להפוך איזשהו צורך או תלונה לאקטיביזם של ממש ולראות השינויים בשטח, שזה בעיניי הדבר הכי משמעותי. לא הייתי עושה את כל זה אם בסוף זה לא היה משפיע עליי ועל החברים שלי".
תספר לנו על רגע מאתגר שנתקלת בו בדרך.
"בכיתה י"א, שנה שעברה, זאת הייתה השנה הכי מטורפת שהייתה לי בחיים. אני גם בחמש יחידות במתמטיקה, גם הדרכתי בצופים. גם הייתי יו"ר של מועצת התלמידים במחוז תל אביב, ובו זמנית הייתי יושב ראש ועדת נוער וקהילה במועצה ארצית. בתוך כל זה עדיין יש לי את החברים שלי והתחלתי לצאת עם חברה שלי. העומס היה לא נתפס בכלל. ממש היה שלב שהגוף שלי קרס כבר מרוב העומס ומרוב העשייה… רצתי מפה לשם ומהשבט לכנסת וזום עד שעות נורא מאוחרות והמון מבחנים ובגרויות"...
כהן מוסיף ומספר כיצד העומס השפיע, "ממש קרסתי ואז אמרתי, 'אוקיי, בוא נעצור רגע'. ישבתי עם ההורים שלי והם אמרו לי, 'דרור, אתה בחרת לעשות את כל זה? בעיה שלך, תתמודד'".
ב־17 ביולי 2025 נבחרת לראשות המועצה, מה הדבר הראשון שעבר לך בראש?
"הייתי מאוד לחוץ. היו"ר הקודמת, רוני, אמרה לי 'תשמע, דרור, אתה הולך להיכנס לתפקיד הכי מטורף בחיים שלך. מהרגע שתיבחר ותרד מהבמה, התחלת את התפקיד. אין זמן ללמוד, אף אחד לא מחכה לך'... חצי שעה אחר כך שר החינוך הגיע והוא כבר שאל אותי, 'דרור, מה אתה רוצה שיקרה?' והתקשרו כתבים תוך כדי שהסגנית שלי נבחרת והכול קורה בבת אחת. הייתי בהלם. חשבתי שזו זכות מטורפת וכל כך מורכבת אחרי שנתיים של מלחמה, להיות הפנים של הנוער במדינה'".
התופעה של האלימות והחרמות צברה תאוצה בשנים האחרונות, בין היתר בגלל הרשתות החברתיות. לאחרונה היה ניסיון לחקיקה ממשית בכנסת בנושא, מה מועצת התלמידים והנוער עושה בנושא הזה?
"האמת שספציפית חוק החרם, כמו שדיברת עליו, זה משהו שאנחנו מקדמים ומובילים כבר שלוש שנים עם חברי כנסת גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה. הצעת החוק מדברת על להכניס תקן רשותי של בן אדם שיהיה אחראי ברשות מקומית לדאוג שאין חרמות; וזה לא רק בבית ספר, זה לא רק בתנועת הנוער - זה מישהו שזה כל התפקיד שלו: לראות את הנוער בראייה הוליסטית, גם בבוקר וגם אחרי הצהריים; לתת מענים גם בעזרת השפ"ח (השירות הפסיכולוגי־ חינוכי, משרד החינוך), גם בעזרת הצוותים החינוכיים ולפתור סוגיות ולעבוד גשר בשביל הנוער".