אפשר לומר שהשחקנית ויוצרת התוכן קים בן שמעון (21) גדלה לעיניי המצלמה. מגיל 12 היא בונה קריירה ברשתות, על המסך ועל הבמה. עכשיו, אחרי השתתפות ראשונה בפסטיגל ופרידה משמעותית, היא מדברת בכנות על חלום שהתגשם, על המחיר שהוא גבה - והפסגות שהיא מתכננת לכבוש בהמשך.
איך התחושה להיות בפעם השנייה חלק מנבחרת ה-21 עד 21 של מעריב לנוער?
"זה ממש מרגש להיבחר בפעם השנייה. השנה אני בדיוק על התפר, כי אני חוגגת 21, אז זה ממש עצוב כי אני לא רוצה לעזוב, אנחנו כבר כמו משפחה, אני מכירה את כולם ויודעת איך זה עובד".
איך נכנסת לעולם של יצירת תוכן?
"וואו, אי שם ב'מיוזיקלי' התחלתי עם כל סרטוני הריקוד על הילוך מהיר. מגיל קטן אהבתי להצטלם וגם כמשפחה אנחנו מאוד אוהבים את זה… יש אייפד ישן של המשפחה שאסור למצוא אותו כי יש שם תוכן שזה נורא אם תראו אותו".
איך נראו החיים שלך לפני שהרשתות תפסו חלק כל כך מרכזי ביומיום?
"אני מגיל 12 עושה את זה, אז אני לא ממש זוכרת מה היה לפני. אני לא חוויתי גיל התבגרות של נערה רגילה וזו קצת נקודה רגישה אצלי… גם כשהייתי הולכת לבית ספר הייתי יוצאת הרבה בשביל ימי צילום, לבגרויות אני למדתי לבד… עשיתי המון ויתורים על מפגשים עם חברות בשביל החלום שלי. אלו ויתורים שעשיתי מבחירה, אבל באמת יצא מצב שלא חוויתי את גיל ההתבגרות, לכן אני גם לא זוכרת את עצמי אחרת".
היום, בפרספקטיבה, מכאיב לך לזכור בצורה כזאת את שנות הנעורים שלך?
"זה לא מכאיב לי, אני חושבת שפשוט פספסתי… אני כמובן לא מתחרטת על זה, אני כל יום מחדש מבינה שאני עושה את מה שאני אוהבת וזה הכי כיף בעולם. בנוסף, היום אני יודעת לשים יותר דגש על חברויות ועל יציאות - מה שבעבר פחות היה בראש סדרי העדיפויות שלי".
יש רגעים שבהם חסרה לך תחושת האנונימיות כשאת הולכת ברחוב?
"לא. לא הייתי רוצה לפספס את זה, כי זה פשוט לראות את הקהל שלך מול העיניים ואת הפידבק שאתה מקבל ברחוב. הייתי לפני כמה ימים בקניון ואנשים עצרו אותי והחמיאו לי בלי סוף. אלה פשוט דברים שלא נתפשים עבורי, זה כיף ומחמם את הלב".
השנה השתתפת לראשונה בפסטיגל, זה היה סוג של הגשמת חלום עבורך?
"זה עוד לא נתפש לי ואני חושבת שזה גם לא ייתפש. אני מאוד הייתי נוכחת בסיטואציה, הערכתי והייתי גאה - אבל אני עדיין לא באמת מבינה שזה קרה. יום אחד אמא שלי מצאה אותי בחדר אמנים פשוט בוכה. היא שאלה אותי מה קרה שיצאתי החוצה וראיתי שהכינו עבורי מלא שלטים, והמחשבה על הילד שהכין עבורי שלט, השקיע כל כך בשבילי, פשוט מרגשת אותי… זה לא מובן מאליו בכלל".
כילדה, היית הולכת לפסטיגל?
"הייתי הולכת, קונה את הדיסק ואז בלופים שומעת את זה ועושה למשפחה שלי הופעות. כל שישי בערב הייתי מושיבה את כולם בסלון ואומרת להם 'עכשיו אני עושה נערה חשמלית'".
מה היה הקושי המרכזי שלך בתוך הפרויקט העצום הזה?
"אני לא אוהבת את המילים 'קושי'. קשיים נותן לי קונוטציה לוויתור, אז אני מעדיפה להשתמש במילה 'אתגר'. חד משמעית פסטיגל זה דבר מאתגר, והאתגר עבורי היה להוציא שיר. זה תחום שלא הכרתי והיה לי בו חוסר ביטחון, אבל אני חושבת שצלחתי את האתגר הזה ביג טיים! כשאמרו לי בפגישה של הפסטיגל שחוזרת תחרות השירים ושאני צריכה להוציא שיר - ישר קבעתי שיעור פיתוח קול. החלטתי שאני צולחת את האתגר הזה בצורה המיטבית וזה גם פתח לי את התיאבון לעולם השיר. בסוף הייתי מרוצה מעצמי ואין לדעת אם אגע גם בתחום הזה בעתיד הקרוב".
“יום אחד אמא שלי מצאה אותי בחדר אמנים בוכה... המחשבה על ילד שהכין עבורי שלט פשוט מרגשת אותי”
המשפחה שלך כולה מוכרת ומככבת על המסכים, עד כמה ההשוואות בינך לבין קווין מפריעות לך?
"אני גאה כשאומרים שאני אחות של קווין. אני הולכת כמו טווס, זה הכי כיף לי בעולם. לי ולקווין יש חיבור של קשר מאוד אחר, אנחנו מתייעצים על הכל וגם הרבה פעמים עובדים ביחד. אני לא מאמינה בהשוואות האלה, כל אחד הוא פרסונה בפני עצמו ואנחנו עוסקים בדברים שונים לחלוטין בתוך התחום של המשחק".
כאדם מפורסם, ובטח כמישהי עם קהילה של מאות אלפי עוקבים ברשתות החברתיות, בן שמעון נדרשת לחוות גם את התקופות הפחות זוהרות בחיים שלה לעיניי הציבור והמצלמות. כך למשל היה במהלך תקופת הפסטיגל, כשחוותה פרידה מבן זוגה דאז.
איך את מתמודדת עם העובדה שהחיים שלך מתועדים גם בתקופות פחות טובות?
"לפעמים אני חיה שתי זהויות שונות: יש את קים של העבודה ואת קים של הבית. מאוד חשוב לי לשמור על זה ככה כי אני לא אוהבת לערבב בין הדברים" היא משתפת.
על הפרידה שחוותה במהלך הפסטיגל, מספרת: "לפעמים זה משתלט עליי, אבל מאוד חשוב לי להיות בעבודה שלי הכי מקצועית שיש. אז נכון, עברתי פרידה במהלך הפסטיגל וזה לא היה פשוט בכלל, אבל אני חושבת שזה חלק מהבגרות של גם להבין שלפעמים דברים לא מתאימים. נפרדנו בטוב והכל בסדר. הכי חשוב שזה לא יפריע לי למקצועיות בעבודה, זה שחוויתי פרידה לא אומר שאני יכולה לעלות לבמה ולהיות עצובה, מישהו קנה כרטיס ובא להנות מההופעה אז אני שומרת על אנרגיה למרות שלא תמיד נוח לי".
יש פעמים שאת כן תגידי 'פה אני שמה את עצמי לפני הכל'?
"לשים את עצמי לפני זה לשמור על המקצועיות שלי, הרי אני עושה את מה שאני אוהבת וזו מי שאני. לפעמים זה מתנגש עם עוד רגשות אבל אני חושבת שזו ההוכחה שאני שמה את עצמי קודם כי אני דואגת למה שיש לי עכשיו לעשות. בדברים האחרים נטפל אחר כך".
"זה שחוויתי פרידה לא אומר שאני יכולה לעלות לבמה ולהיות עצובה - מישהו קנה כרטיס ובא להנות מההופעה"
עם הפנים קדימה, מה החלום שלך לשנת 2026?
"אני רוצה להמשיך להרגיש את אהבת הקהל שלי במציאות, לא משנה באיזו דרך, ואני מייעדת לעצמי לשבור עוד תקרות זכוכית בעולם המשחק ולהתמקד גם בסדרות למבוגרים".
מה המסר שלך לבני ובנות נוער ששואבים ממך השראה?
"תהיו אתם ואל תתביישו בחלומות שלכם לרגע גם אם הם נשמעים לכם מופרכים. גם לי הפסטיגל היה נשמע כמו חלום מופרך, אבל אם תשקיעו ותתמידו אין ספק שתגיעו להכל. בנוסף לזה, הכי חשוב מבחינתי זה שתקיפו את עצמכם בסיבה טובה ותומכת".
