אם נדמיין את זה, זה באמת יקרה? מה המדע אומר על טרנד "הזימונים"

ראש השנה כבר מאחורינו, וזה בדיוק השלב שבו רשימת המשאלות שלנו אמורה להתחיל לעבוד: השנה נתאמן יותר, נחסוך כסף, נקרא יותר, ניפגש יותר עם חברים ולא נדחה הכול למחר.

ברשתות החברתיות זה כבר מזמן הפך לטרנד ה"מניפסטינג" או "זימון" - כלומר, לדמיין את החיים שאנחנו רוצים עד שהם יהפכו למציאות. אבל מה אומר המדע לגביי זה?

מחקרים בתחום הזיכרון מציעים משהו אחר, ולא פחות מעניין: הדמיון לא גורם לדברים לקרות, אבל הוא יכול לעזור לנו לזכור לעשות אותם.

לא רק לדמיין את החיים - לדמיין את עצמנו בתוכם

למוח שלנו יש יכולת שנקראת זיכרון פרוספקטיבי - היכולת לזכור לבצע משהו בעתיד. זה קורה כל הזמן: לזכור לקחת תוסף תזונה בערב, לשלוח הודעה כשמגיעים לעבודה או לעצור בסופר בדרך הביתה.

בניגוד לזיכרון שאנחנו רגילים לחשוב עליו, שמחזיר אותנו למה שכבר קרה, כאן המוח צריך לזכור משהו שעדיין לא קרה. הוא צריך לזהות את הרגע המתאים ולהגיד לנו: עכשיו. זה הדבר שתכננו לעשות.

מחקר שפורסם בכתב העת Consciousness and Cognition בדק אם דמיון של אירוע עתידי יכול לעזור למנגנון הזה לעבוד טוב יותר. החוקרים מצאו שאנשים שהתבקשו לדמיין אירועים עתידיים שצפויים לקרות להם באופן אישי הצליחו יותר במשימות שבדקו זיכרון פרוספקטיבי, גם כאשר נדרשו במקביל להתמודד עם משימה נוספת שדרשה את הקשב שלהם.

במילים פשוטות, יש הבדל בין להגיד לעצמנו "אני רוצה להתאמן יותר" לבין לראות בראש איך זה באמת קורה.

"יש הבדל מהותי בין לחשוב על מטרה לבין לבנות במוח תרחיש שבו אנחנו מבצעים אותה. המשפט 'השנה אתאמן יותר' הוא כוונה כללית. לעומת זאת, כשאני מדמיין את עצמי חוזר ביום ראשון הביתה, מחליף בגדים, לוקח את התיק ויוצא לאימון, אני מוסיף לכוונה זמן, מקום, הקשר ורמזים שיכולים לסייע לשליפה שלה בהמשך", מסביר איתי עניאל, חוקר מוח וזיכרון ודוקטורנט באוניברסיטת בר אילן.

וזה אולי החלק הכי מעניין: הדמיון לא חייב להיות של התוצאה. הוא יכול להיות של הדרך אליה.

במקום לדמיין את עצמנו כבר בכושר, אפשר לדמיין את עצמנו נועלים נעלי ספורט ויוצאים מהבית. במקום לדמיין את חשבון הבנק אחרי שנה של חיסכון, אפשר לדמיין את הפעולה שנרצה לעשות בתחילת החודש. ובמקום רק לחשוב על הספר שאנחנו רוצים לכתוב, אפשר לראות את עצמנו יושבים מול המחשב וכותבים את העמוד הראשון.

למה הפרטים הקטנים חשובים?

הרעיון הזה מתחבר גם למה שמכונה בפסיכולוגיה "כוונות יישום" (Implementation Intentions) - תוכניות שמחברות בין מצב מסוים לבין פעולה: אם קורה X, אני עושה Y.

במקום להסתפק בכוונה כללית כמו "השנה אני רוצה לקרוא יותר", אנחנו קובעים מראש: אם אני נכנסת למיטה בערב, אני קוראת עשרה עמודים לפני שאני הולכת לישון. 

החיבור הזה בין סיטואציה לבין פעולה מקל עלינו לפעול כשמגיע הרגע, משום שאנחנו לא צריכים להחליט מחדש מה לעשות. כבר החלטנו.

וזה מתחבר גם למה שאנחנו יודעים על האופן שבו המוח מדמיין את העתיד. מחקרים בתחום מצביעים על כך שכאשר אנחנו מדמיינים אירוע שעדיין לא קרה, אנחנו משתמשים במידה רבה באותה רשת מוחית שמשמשת אותנו גם כשאנחנו נזכרים באירועים מהעבר. בין האזורים המעורבים נמצאים ההיפוקמפוס והאונה הקדם-מצחית המדיאלית.

במילים אחרות, כדי לבנות תמונה של משהו שעוד לא קרה, המוח משתמש בחלק מהמערכות שהוא כבר מכיר מהעבר.

וזה מסביר למה תמונה עתידית עשירה בפרטים יכולה להיות שימושית יותר ממשפט כללי שאנחנו כותבים לעצמנו על דף.

וכמה שיותר ברור - יותר טוב?

מחקר נוסף, שפורסם באפריל 2026 בכתב העת Behavioral Sciences, בדק בדיוק את השאלה הזאת. החוקרים השוו בין דמיון עתידי מפורט ומונחה לבין דמיון חופשי יותר, בקרב 113 משתתפים צעירים.

שתי השיטות שיפרו את הדיוק בזיכרון הפרוספקטיבי בהשוואה לקבוצת ביקורת, אבל הדמיון המפורט נקשר גם לשליפה מהירה יותר של הכוונה: 753 מילישניות בממוצע, לעומת 804 מילישניות בדמיון החופשי.

זה אולי נשמע כמו הבדל זניח, אבל הוא מעלה נקודה מעניינת: ככל שהתמונה העתידית שלנו קונקרטית ועשירה יותר, כך קל יותר לזהות את הרגע שבו הגיע הזמן לפעול.

וזה בדיוק המקום שבו המחקר הופך ממשהו ששייך למעבדה למשהו שאפשר לקחת לחיים.

זה לא אומר שאפשר "לזמן" כל דבר

חשוב לשים את הדברים בפרופורציה. המחקרים האלה לא מוכיחים שאם נדמיין מספיק חזק זוגיות, כסף או קריירה - הם יגיעו אלינו. וגם אין כאן הבטחה שהדמיה תהפוך אותנו פתאום לאנשים עם משמעת עצמית מושלמת.

"המוח לא מקבל את מה שדמיינו כפקודה למציאות", מסביר עניאל. "מה שהדמיה יכולה לעשות הוא להכין מראש ייצוג של הפעולה שאנחנו רוצים לבצע. במקום שהכוונה תישאר רעיון מופשט, אנחנו נותנים למוח נקודות אחיזה שיכולות לעזור לו לזהות את הרגע שבו צריך לפעול".

וגם כאן חשוב לזכור: המחקרים נערכו בתנאי מעבדה ובקרב משתתפים צעירים, ולכן הם לא יכולים להבטיח שדמיון לבדו יהפוך החלטה של ראש השנה להרגל שנשמור עליו במשך שנה שלמה. החיים, אחרי הכול, כוללים גם עייפות, עומס, חוסר מוטיבציה וכל הסיבות שבגללן אנחנו דוחים למחר את מה שהבטחנו לעצמנו שנעשה היום.

אז בפעם הבאה שאתם מציבים לעצמכם מטרה

ראש השנה כבר מאחורינו. הרשימות נכתבו, הברכות נאמרו, ועכשיו מגיע החלק המעניין באמת - מה אנחנו עושים איתן.

בפעם הבאה שאתם כותבים לעצמכם "השנה אני אתאמן יותר", נסו לא לעצור שם. עצמו עיניים וראו את עצמכם ביום ראשון בערב: חוזרים הביתה, מחליפים בגדים, לוקחים את התיק ויוצאים.

לא לדמיין שכבר השגתם את המטרה. לדמיין את עצמכם עושים את הדבר הקטן שיכול לקרב אתכם אליה.

כי הדמיון לא יכול לעשות את העבודה במקומנו. אבל הוא כן יכול לעזור לנו לזכור מה רצינו לעשות כשהרגע המתאים מגיע.