בעקבות החשיפה של בני גנץ: מה חשוב לדעת על דמנציה ואלצהיימר

החשיפה האישית והמטלטלת של בני גנץ על מחלת האלצהיימר של אשתו רויטל הצליחה לגעת ברבים, בעיקר משום שהיא הזכירה לכולנו עד כמה דמנציה היא לא רק מחלה רפואית - אלא מציאות שמשנה חיים שלמים, עבור המטופל וגם עבור המשפחה כולה.

אבל למרות שרבים מקשרים דמנציה לרגע שבו מתחילים לשכוח שמות או לאבד זיכרונות, במקרים רבים התהליך מתחיל הרבה קודם - ולעיתים אפילו עשרות שנים לפני הופעת הסימנים הראשונים.

דמנציה לא מתחילה בזיכרון: היא מתחילה עשרות שנים קודם

דמנציה היא מצב רפואי שבו קיימת פגיעה בזיכרון, בחשיבה או בתפקוד היומיומי, מעבר למה שמצופה מהזדקנות רגילה. אלצהיימר היא הסיבה השכיחה ביותר לדמנציה, אך לא היחידה.

מחקר חדש שפורסם לאחרונה בכתב העת Biology of Sex Differences ובחן יותר מ-17,000 מבוגרים בארצות הברית, מצא שנשים סבלו בשכיחות גבוהה יותר ממספר גורמי סיכון ברי שינוי לדמנציה, בהם דיכאון, שינה ירודה, חוסר פעילות גופנית, כולסטרול גבוה וירידה בראייה. בנוסף, בחלק מגורמי הסיכון, כמו יתר לחץ דם, סוכרת וירידה בשמיעה, ההשפעה על התפקוד הקוגניטיבי הייתה משמעותית יותר אצל נשים.

המשמעות של המחקר איננה שנשים מיועדות יותר לדמנציה. המשמעות היא שאנחנו עדיין לא מתייחסים מספיק ברצינות לבריאות נשים באמצע החיים, למרות שהמחיר עלול להופיע עשרות שנים אחר כך.

אנחנו כבר יודעים שאירועי לב אצל נשים נראים אחרת ולכן לעיתים מאובחנים מאוחר יותר. נשים רבות מגיעות עם עייפות, חולשה או קוצר נשימה במקום כאב קלאסי בחזה. אבל העיוורון רפואי לא נעצר בלב. הוא ממשיך גם לגורמי הסיכון שמשפיעים על בריאות המוח. כאשר אישה חיה שנים עם לחץ דם לא מאוזן, סוכרת, שינה גרועה, דיכאון, ירידה בשמיעה או בדידות, אלה לא רק "תסמינים של החיים". אלה גורמים שמצטברים לאורך זמן ומשפיעים גם על הסיכון לפגיעה קוגניטיבית ולדמנציה.

וזה אולי המסר המרכזי: דמנציה איננה רק מחלה של הזקנה. היא במידה רבה תוצאה של מה שאנחנו מפספסים באמצע החיים.

לכן מניעת דמנציה מתחילה הרבה לפני המרפאה הגריאטרית. היא מתחילה ברפואת משפחה טובה, בטיפול בלחץ דם ובסוכרת, בפעילות גופנית, בטיפול בדיכאון, בשמירה על שינה תקינה, בבדיקות שמיעה וראייה, ובמניעת נסיגה חברתית ובדידות. אנחנו גם יודעים כיום שפעילות גופנית, קשרים חברתיים וגירוי מנטלי אינם רק תוספות נחמדות, אלא חלק ממשי משמירה על בריאות המוח. אדם שמפסיק לזוז, להיפגש עם אנשים, לקרוא, ללמוד או להיות פעיל קוגניטיבית, מאיץ לעיתים את הירידה התפקודית והקוגניטיבית.

ומתי צריך להיבדק?

לא כל שכחה היא דמנציה. כולנו שוכחים לפעמים שמות או נכנסים לחדר ושוכחים למה. אבל כאשר יש שינוי מתמשך בזיכרון או בתפקוד, במיוחד כזה שמשפיע על חיי היומיום, כדאי לפנות להערכה רפואית. סימנים שצריכים לעורר תשומת לב כוללים חזרה על אותן שאלות שוב ושוב, קושי בהתמצאות, בלבול בניהול כספים או תרופות, קושי במציאת מילים, שינויי התנהגות או הסתגרות חברתית.

האבחון עצמו אינו מבוסס על בדיקה אחת. הוא כולל שיחה רפואית, הערכה קוגניטיבית, בדיקות דם ולעיתים גם הדמיה מוחית. חשוב לזכור שחלק מהמצבים ניתנים לטיפול, למשל חסרים תזונתיים, הפרעות שינה, דיכאון או תופעות לוואי של תרופות.

גם כאשר כבר קיימת דמנציה, יש הרבה מה לעשות. אמנם עדיין לא נמצאה תרופה שמרפאת אלצהיימר, אבל הגישה המודרנית כבר מזמן אינה מתמקדת רק בתרופות. המטרה היא למקסם איכות חיים, לשמר תפקוד ועצמאות ככל האפשר, להפחית סבל, לתמוך במשפחה ולהתאים את הסביבה לצרכים המשתנים של המטופל.

לעיתים הדברים החשובים ביותר הם דווקא הפשוטים: לשפר שינה, להתאים מכשיר שמיעה, לשמור על פעילות גופנית, להפחית בדידות וליצור תחושת ביטחון וסדר יום.

העלייה בתוחלת החיים היא הישג רפואי אדיר. עכשיו השאלה היא לא רק כמה שנים נחיה, אלא באיזה מצב נחיה אותן. ואם יש דבר אחד שהמחקר החדש מזכיר לנו, הוא שבריאות המוח מתחילה הרבה לפני אובדן הזיכרון הראשון.

ד״ר ענבל מעיין, מומחית ברפואה גריאטרית והמנהלת הרפואית של צבר רפואה - בית חולים בבית