כולם יודעים כבר שאייל גולן ודניאל גרינברג הודיעו השבוע שהם מתגרשים, ואני מאחל להם בהצלחה ושהכל יעבור בקלות, אבל האמת, זה כמו סטירה לפרצוף. גולן הספיק להתחתן ולהתגרש פעמיים, ואני לא מצליח לעשות זאת אפילו פעם אחת, והכל בחסות מדינת ישראל.
בתאריך 3.4.2020 הצעתי לבן זוגי ארי להתחתן איתי. האמת היא שרציתי שהוא יציע לי, וזה גם היה ההסכם בינינו. הוא אמר לי: "מאמי אני רוצה להתחתן איתך, כשאני אהיה מוכן אני אציע".
אחרי שנתיים של זוגיות, רמזתי לו בצורה עדינה (יותר מדויק לומר שאמרתי לו ישירות), שהגיע הזמן. אני מוכן כבר מזמן ורוצה להתחתן איתו, אני רוצה שנביא יחד ילדים ונקים משפחה בישראל.
בחודש פברואר יש לנו שלושה אירועים: יום השנה שהכרנו וימי ההולדת של שנינו, זמן מצוין להציע, לא?
אז חיכיתי וחיכיתי, ובשום אירוע זה לא קרה. אתם לא מכירים אותי, אבל כל מי שמכיר אותי יודע שאני לא אדם רגוע, אז החלטתי לקחת את המושכות. דיברתי עם חבר שגר במדריד, קניתי כרטיסי טיסה, ותכננתי להציע לארי להתחתן איתי במסעדה עם להקת א-קפלה שתשיר את השיר הקיטשי LOVE IS ALL YOU NEED.
הכל כבר היה סגור, כולל כרטיסי טיסה למרץ 2020. מגיפת הקורונה שיבשה לכולנו את התוכניות, ולצערנו הטיסה שלנו בוטלה ואיתה ההצעה. לא התייאשתי, סגרתי צימר בכנרת וטיול טרקטורונים. כשהגענו עם הטרקטורון למטע של שקדיות בשיא פריחתן, כרעתי ברך והצעתי. ארי היה בהלם והסכים.
עם כל האכזבות בדרך, הכל הסתדר, אבל איך מתחתנים? בישראל, לזוגות להט"בים אסור להינשא, והאופציות היחידות שהכרתי הן פורטוגל, דנמרק, ארצות הברית וקנדה. אבל השמיים סגורים ומי יודע מה יהיה, אז חיכינו. ואז סגר, ועוד סגר, זנים חדשים של קורונה, מדינות אדומות, חוסר ודאות ותחושה כללית של יאוש.
החברים והמשפחה אמרו לנו – תחגגו בארץ, תעשו חתונה קטנה, העיקר האהבה. אבל נחגוג מה? חוגגים חתונה הרי. אבל אי אפשר להתחתן, שנינו אזרחי המדינה ואין פתרון עבורנו.
לפתע, לפני מספר חודשים שמענו שיש פתרון! נישואי יוטה. מה זה אומר? מדינת יוטה שבארצות הברית החליטה לעזור לתושבים שלה, ולאפשר להם להינשא בזום, הרי יש קורונה וסגרים ולא כולם יכולים להגיע לבית העירייה להתחתן, אז החליטו לעזור לאזרחים.
הם הבינו שם שאם החתונה היא בטקס שנערך בזום, יש אפשרות למדינת יוטה לחתן אנשים שאינם אזרחים, והם החליטו לפתוח את האופציה לכל העולם.
השמועה התפשטה כמו אש בשדה קוצים, וזוגות מכל העולם החלו לערוך חתונות בזום. גם זוגות בישראל שלא רצו או לא יכולים להתחתן ברבנות, קפצו על המציאה. זוגות להט"בים התחתנו בזום, קיבלו תעודת נישואים בדואר, ונרשמו כנשואים. פתרון מושלם שעוזר לאזרחי המדינה בתקופה של מגיפה עולמית.
הלוואי שכך היה נגמר הסיפור, ושכל מי שרוצה היה מתחתן וחי באושר, אך ברגע ששר הפנים דאז, אריה דרעי, שמע על הסיפור, הוא נתן הנחיה לא לרשום זוגות שמגיעים עם תעודת נישואים מיוטה, בטענה שהטקס נערך בישראל, ואין אישור להתחתן בישראל שלא ברבנות. דרעי התחלף באיילת שקד והמצב נשאר כך.
אני שואל אתכם, אם אנחנו טסים ליוטה, מתחתנים, מקבלים תעודת נישואים ומגיעים למשרד הפנים – רושמים אותנו. אם אנחנו מקבלים את אותה תעודה בדיוק, לא רושמים אותנו. מכיוון שיש זוגות שכבר נרשמו, מדובר באפליה ברורה על פי חוק, והנושא נמצא כעת בדיונים בבית המשפט.
אני לא מבין למה מדינת ישראל, המדינה שלי, לא עוזרת לי ואף מקשה עליי? אנשים כמו אייל גולן יכולים להיכנס ולצאת מהרבנות מבלי מפריע, וגם אם הם יתחתנו שבע פעמים ויתגרשו, אף אחד לא ישים בפניהם מכשול מלהתחתן בפעם השמינית.
אני נולדתי בישראל, שירתתי בצבא, עשיתי שני תארים אקדמיים, אני מתנדב בחברה. גם אם לא הייתי עושה את כל זה, עצם זה שאני אזרח – מגיעות לי זכויות, ולא רק למי שעושה צ'ק אין ברבנות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו