"צעקתי שמות בלילה": המשבר של דור וסופי מ"חתונמי" נחשף

דור כהן מעולם לא ניסה לייפות את המציאות. גם כשהפך לאחד המשתתפים האהובים בעונתה האחרונה של "חתונה ממבט ראשון", הוא הקפיד לדבר על קשיי העבר והטיפול. אבל הפעם, בריאיון בפודקאסט "לב שבור" של הקולגה לתוכנית, נועה מוזס, כהן צלל אל המקומות האפלים והכואבים ביותר שהביא איתו משירות המילואים הארוך כקצין בריאות נפש (קב"ן) באוגדת עזה.

"צעקתי שמות ודברים קשים בלילה"

כהן, שמשתדל לשמור על פרטיות בכל הנוגע לזוגיות עם סופי דניאל בנג'מין (איתה הביא לאחרונה לעולם את בנם הבכור, איתן), שיתף בפתיחות על המעבר החד מהתופת אל מתחת לחופה. "השתחררתי ביום ראשון, וביום ראשון שלאחר מכן כבר הייתי מתחת לחופה," הוא תיאר את הטלטלה. הניתוק הרגשי שנדרש ממנו בשטח כדי לטפל בלוחמים, גבה מחיר כבד כשחזר לחיים האזרחיים.

"תוך כדי השידורים של התוכנית עדיין לא הבנתי בכלל מה קורה לי," הודה דור. "ואז פתאום סופי מתעוררת בבוקר, אחרי שאנחנו רק שבועיים-שלושה ביחד, ואומרת לי: 'מאמי, אתה יודע שצעקת כל הלילה שמות ודברים קשים?'. אני בקושי מכיר אותה, זה לא דבר שאתה רוצה להפיל על בת הזוג שלך. אבל מטפלים לא חסינים מכלום."

"בהתחלה היינו גיבורים, היום אנחנו נטל"

מעבר לטראומה האישית, לכהן הייתה ביקורת נוקבת וכואבת על האופן שבו החברה הישראלית מתייחסת כיום למשרתי המילואים, ככל שהמלחמה מתארכת. "אני אגיד עכשיו משהו כואב, אבל זו הדעה האישית שלי: בהתחלה היינו גיבורים, היום אנחנו נטל," הוא הצהיר. הוא אף חשף כיצד המציאות הזו פגעה בו אישית ברמה התעסוקתית כשקיבל זימון לשימוע לפני פיטורים.

"היום כבר אומרים לגבר שיוצא למילואים - 'אתה נטל'," הוא הסביר את השחיקה האדירה. לדבריו, בנות זוג רבות, ואנשים בעורף בכלל, פשוט הגיעו לקצה גבול היכולת שלהם להכיל את סיפורי המלחמה הקשים שהלוחמים נושאים איתם.

הניצחון של הזוגיות והיעדר האגו

על אף הטראומות, החרדות, והעובדה שמערכת היחסים שלהם התחילה לעיני המצלמות בשיאה של טראומה לאומית, דור מבהיר שהבחירה באהבה הצילה אותם. אחרי תקופת נתק מסוימת שבה עבר להתגורר בצפון כדי לטפל בעצמו, השניים איחדו כוחות מחדש, וכיום הם מגדלים את בנם המשותף יחד באותו בית.

"הגענו למשבר מאוד עמוק אחרי השידורים, ומה שהציל אותנו זו התקשורת והיעדר האגו," הוא סיכם בהשלמה מרגשת מול מוזס. "אם לא היינו אוהבים אחד את השנייה, לא הייתה לנו את האנרגיה לקום ולהילחם על זה. בסוף, הילד הוא לא הסיבה להישאר יחד - אנחנו נשארנו יחד כי בחרנו בזה."