מאיפה הגיע הביטוי "סטוץ" ולמה אנחנו משתמשים בו עד היום?

כמו לא מעט מילים בעברית המדוברת, גם המילה "סטוץ" לא נולדה כאן. המקור שלה ככל הנראה נמצא ביידיש, שפה שהשפיעה עמוקות על הסלנג המקומי. אחת ההשערות המרכזיות קושרת אותה לביטוי “עס טוט זיך” שמשמעותו בערך "קורה משהו" או "יש עניין".

במקור, לא מדובר בהכרח בהקשר רומנטי, אלא יותר בתחושה של התרחשות, מהומה או סיטואציה שקצת יוצאת מהשגרה.

השערה אחרת מחברת את המילה ל"שטוס", שמשמעותה שטות או מעשה קל דעת. גם כאן אין קשר ישיר לרומנטיקה, אבל יש רמז לאופי לא מחייב, רגעי ולא רציני, מה שמתאים לאופן שבו המילה משמשת היום.

כך או כך, נראה שהמילה עברה שינוי משמעות לאורך השנים. בשנות ה־80 היא כבר הייתה נפוצה יחסית, אך שימשה במשמעות רחבה יותר.

בהמשך היא עברה תהליך לשוני מוכר שנקרא יופמיזם, כלומר לשון נקייה. במקום לתאר במפורש סיטואציה אינטימית שעלולה להביך, משתמשים במילה עדינה יותר שמרככת את המשמעות.

במקרה הזה, "סטוץ" הפכה לקיצור דרך נוח. מילה אחת שמכילה סיטואציה שלמה, בלי להיכנס לפרטים.

מי שסייע להפוך את המילה לחלק מהסלנג הישראלי היה צבי שיסל, דמות מרכזית בתרבות המקומית, אמרגן ומפיק, שמוכר לרבים גם מהשיר של אריק איינשטיין "סע לאט". שיסל היה חלק מהמעגלים התרבותיים שבהם מילים כאלה עוברות מהשוליים למרכז, מהרחוב לשפה היומיומית.

בסופו של דבר, "סטוץ" הוא דוגמה מצוינת לאיך שפה מתפתחת. מילה שמגיעה ממקום אחר, משנה משמעות, מקבלת הקשר חדש, ונשארת. לא בגלל שהיא מדויקת, אלא בגלל שהיא נוחה.

ובמקרה הזה, גם כי היא אומרת הרבה, בלי להגיד יותר מדי.