למה חברים נעלמים כשהם מתאהבים? המדע מסביר

כולנו מכירים את הרגע הזה: חבר טוב נכנס לזוגיות חדשה – ופתאום נעלם. פחות מפגשים, פחות הודעות, פחות נוכחות. התחושה המיידית היא נטישה. אבל בפועל, ייתכן שמדובר בתופעה פסיכולוגית מוכרת מאוד.

במחקרי יחסים מכנים זאת Dyadic Withdrawal, או בעברית נסיגה לדיאדה. הרעיון פשוט: ככל שקשר רומנטי מתחזק, בני הזוג משקיעים יותר אנרגיה זה בזה ופחות במעגל החברתי הרחב. הדיאדה, כלומר הזוג, הופכת למרכז.

כבר בתחילת המאה הקודמת הציע זיגמונד פרויד תיאוריה שלפיה לאדם יש כמות מוגבלת של אנרגיה רגשית. אם חלק גדול ממנה מופנה לבן או בת הזוג, בהכרח נותר פחות למערכות יחסים אחרות. הרעיון נשמע אינטואיטיבי, אבל בשנים האחרונות גם קיבל חיזוק מחקרי.

צמד חוקרים בשם ג'ונסון ולזלי בחנו את הנושא בשנת 1982 בקרב 419 סטודנטים במערכות יחסים בדרגות מחויבות שונות. הם בדקו את מספר הקשרים החברתיים המשמעותיים של כל משתתף ואת עומק המעורבות הזוגית שלו. המסקנה הייתה ברורה: ככל שהקשר הרומנטי רציני ומחויב יותר, כך מספר החברים הקרובים קטן.

המשמעות אינה בהכרח שלילית. מבחינה אבולוציונית, השקעה בזוגיות יציבה נחשבת למנגנון שמחזק קשר ארוך טווח. בני אדם נוטים לרכז משאבים רגשיים במקום שבו הם חשים ביטחון ומשמעות. הבעיה נוצרת כאשר המעבר חד מדי, או כאשר החברים מפרשים אותו כהתרחקות אישית. בנוסף, כפי שציינו החוקרים וויימון וג’יימס בניסוי דומה שערכו ב-2018, לקשרים חברתיים נוספים היתה השפעה חיובית על רמת האושר הכללי.

אז בפעם הבאה שחבר נעלם כי הוא מבלה יותר זמן עם בת הזוג החדשה, כדאי לזכור: זו לא בגידה ולא זלזול. זו דינמיקה טבעית שחוזרת על עצמה כמעט בכל דור. ברוב המקרים, כשהקשר מתייצב, המעגלים החברתיים מתאזנים מחדש.

לפעמים המדע מאשר את מה שכולנו מרגישים. אהבה לא מבטלת חברים, היא רק משנה זמנית את סדר העדיפויות.