וידוי אינטימי: "נועם בתן הוא הנשיקה הראשונה שלי"

יעל ענבר רגילה לחשיפה. כוכבת רשת שחיה מול עדשה, מדברת אל עוקבים, משתפת מחשבות, רגשות ורגעים קטנים מהחיים. ובכל זאת, היה סיפור אחד שהיא התלבטה לגביו יותר מהרגיל. כזה שנשאר אצלה, התבשל לאט, וחיכה לרגע הנכון לצאת החוצה.

הרגע הזה הגיע כמעט במקרה, מיד אחרי שנועם בתן הוכתר רשמית כנציג ישראל הבא לאירוויזיון, בעקבות זכייתו ב"הכוכב הבא". בתוך שטף הסטוריז והשאלות-תשובות, ענבר בחרה לפתוח דלת קטנה לעבר העבר, ולספר משהו אישי במיוחד: נועם בתן הוא הנשיקה הראשונה שלה.

"תקשיבו, בואו נפתח את זה. נועם בתן הוא הנשיקה הראשונה שלי. בחיי!", סיפרה.

ענבר הודתה שההתלבטות אם לחשוף את הסיפור ליוותה אותה לא מעט זמן. "עכשיו אני אמרתי: 'איך אני חושפת את זה?' דיברתי על זה בערוץ, ואז אני אמרתי: 'טוב, אחרי שהוא מנצח ב'כוכב הבא', אני חושפת, אני מפרסמת את השיחה שלי עם חברות שלי'".

בין וידוי אישי לפחד מכותרת

אבל כמו שקורה לא פעם בעידן הרשתות, המציאות הקדימה אותה. "יום אחרי זה ראיתי שהיה כזה פוש: 'פליטת הריאליטי חושפת: יצאתי עם נועם בתן'. אמרתי: 'אימאל'ה! שאני אהפוך להיות קליקבייט?!'", שיתפה. התחושה שמישהו אחר מנסח את הסיפור שלה, עוד לפני שהיא הספיקה לספר אותו בקול שלה, הטרידה אותה לא פחות מהחשיפה עצמה.

"זה מה שחסר לי: 'יוצרת התוכן שחשפה: נועם בתן הנשיקה הראשונה שלי'", אמרה, חצי בצחוק חצי ברצינות. מאחורי המשפט עמד חשש אמיתי, לא מהסיפור, אלא מהאופן שבו ייתפס. האם יראו בזה וידוי כן, או ניסיון למשוך תשומת לב?

ענבר לא ניסתה לייפות את המחשבות האלה. "הדבר הראשון שבאתי להגיד כשמעיין אשכנזי חשפה את זה היה: 'יואו, היא רק רוצה צומי'", הודתה. "ואז אמרתי: 'יואו, אנשים יגידו שאני רק רוצה צומי ולכן אני משתפת את זה, אפילו שזה שובר'". רגע של מודעות עצמית נדירה, שבו היא מודה שגם היא, כמו רבים אחרים, שופטת לפעמים – וגם פוחדת שישפטו אותה.

למה נשיקה ראשונה לא נשארת רק רגע?

מעבר לשמות ולכותרות, הסיפור הזה נוגע בנקודה רגשית עמוקה יותר. נשיקה ראשונה היא לא רק אירוע רומנטי, היא חוויה מכוננת. עבור רבים, זה הרגע שבו הגבול בין ילדות לבגרות מתחיל להיטשטש, שבו הלב לומד להאיץ בקצב חדש. גם אם השנים עוברות, הזיכרון נשאר חד: המבוכה, ההתרגשות, התחושה שמשהו נפתח.

אולי זו הסיבה שענבר התקשתה כל כך להוציא את הסיפור הזה לאור. נשיקה ראשונה היא זיכרון פרטי, כמעט מקודש, כזה ששמור במגירה פנימית. כשהוא פוגש את אור הזרקורים, הוא כבר לא רק שלך, הוא הופך לסיפור שכולם מרגישים שיש להם דעה עליו.