קניה ווסט חזר לאינסטגרם ובחר לעשות זאת במחווה פומבית לאשתו, ביאנקה סנסורי. בפוסט קצר ונטול דרמה, הוא שיתף קרוסלת תמונות מתוך קו הרהיטים החדש והבלתי שגרתי שלה, וכתב בפשטות: "כל כך גאה באשתי". עבור מי שמכיר את ההיסטוריה המתוקשרת והסוערת של ווסט ברשתות החברתיות, מדובר בחזרה מאופקת, כמעט רכה.
הפוסט כלל גם קישור לכתבה שסוקרת את הפרויקט של סנסורי - סדרת שולחנות, כיסאות ואובייקטים פיסוליים, שבתוכם וביניהם משולבים גופים אנושיים בתנוחות קיצוניות. הרהיטים, עשויים ריפוד בצבע עצם ושלדי מתכת, מזכירים קביים רפואיים ומטשטשים את הגבול בין עיצוב, פרפורמנס וגוף חי.
המחווה הפומבית של ווסט הגיעה ימים ספורים לאחר שהתאחד עם גרושתו, קים קרדשיאן, לחגוג את חג המולד עם ארבעת ילדיהם - נורת’, סיינט, שיקגו ופסאלם. על פי דיווחים, השניים שמרו על מערכת יחסים קורקטית והמשיכו בקו של הורות משותפת שקטה, לאחר שנים של מתיחות פומבית.
רהיטים שאינם מאפשרים נוחות
סנסורי מוכרת לציבור הרחב בעיקר בזכות הבחירות האופנתיות הפרובוקטיביות שלה והקשר הזוגי עם קניה ווסט, אך מאחורי הדימוי מסתתרת אדריכלית, ששימשה בעבר כמעצבת ב-Yeezy. בתערוכתה BIO POP, שהוצגה בסיאול, היא ביצעה את הופעת הבכורה שלה כאמנית - עם פרשנות קיצונית למושג ריהוט גמיש.
במהלך המיצג, סנסורי, לבושה בבגד גוף מלטקס בצבע בורדו, נכנסה לחלל מגורים שבו הרהיטים עצמם היו מורכבים מאקרובטים וקונטורציוניסטים. הם שימשו כמשענות, רגלי שולחן, משטחים ותלויים מגופי תאורה, כשהם לבושים בבגדי גוף בצבע עור ומסכות, ונראים ככפילים שלה עצמה.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
העבודות כוללות כיסא שמשתמש בקימור הגב של המבצע כמשענת, שולחן קפה דו-קומתי הנשען על גב כפוף, נברשת שממנה משתלשל גוף אנושי, ושולחן צד שרגליו בוקעות כלפי מעלה. הרהיט, במקרה הזה, אינו חפץ פסיבי - אלא מערכת שמכופפת את הגוף, מעצבת אותו ומגבילה אותו.
דיוקן עצמי בתוך מגבלה
על פי סנסורי, BIO POP הוא"דיוקן עצמי בתוך מגבלה". התערוכה עוסקת באופן שבו תנוחות ואינטימיות שנלמדות במרחב הפרטי נחשפות במרחב הציבורי, והבית, אותו מקום שנתפס כבטוח, הופך לזירה של שליטה, עיצוב וזהות. הרהיטים, כך נכתב, אינם מציעים נוחות אלא ממירים אותה בתחושת כליאה. למי שמכיר את מערכת היחסים הסוערת של ווסט וסנסורי, הרי שבהחלט נראה שהתערוכה מתכתבת עם זה.
הבחירה להשתמש בגוף אנושי כחומר גלם אינה חדשה בעולם האמנות, אך אצל סנסורי היא מקבלת הקשר אישי ומוצהר. היא מתארת את הרהיטים כמנגנון שמטשטש את ההבחנה בין אובייקט וגוף, ומעמיד את הצריכה לא רק של חפצים – אלא של אישיות ושל נוכחות אנושית.
התערוכה מתוכננת כסדרה של שבעה מופעים, שייפרסו עד שנת 2032. שני הפרקים הבאים, שצפויים ב-2026, כבר נושאים שמות טעונים, ומבטיחים להעמיק עוד יותר בשאלות של וידוי, פולחן וזהות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו