"אפילו כשהשיער לבן, אסור שהאהבה תאבד צבע": הזוג הזה יודע איך לשמור על הניצוץ

המוזיקה היא שחיברה בין ויאציסלאב ולידיה עוד באוקראינה, כשהיא הגיעה כסולנית למקהלה שהוא ליווה בנגינה. היום כשמלאו 64 שנה לאהבתם, הם ממשיכים לשיר ביחד, במקהלה שהקימו השניים בבית גיל הזהב יבניאלי של עמיגור בקרית אתא.

מקהלת "לחיים" מונה שמונה מדיירי בית גיל הזהב, הצעיר בן 70 והמבוגר 87, ויאציסלב על הגרמושקה (כלי נגינה רוסי מסורתי הדומה לאקורדיאון) וביחד הם מרגשים לא רק את חבריהם ביבניאלי בקריית אתא, אלא גם דיירים בבתי גיל זהב נוספים של עמיגור, חברה בת של הסוכנות היהודית.

לידיה בונה את התוכניות לקונצרטים ולחגים, ולקראת יום האהבה,ט"ו באב, היה רק טבעי לבצע גרסה משלהם לשיר When I'm Sixty-Four של הביטלס. הם בחרו לפתוח את הקטע המוזיקלי ב"שיר אהבה לגרמוניסט" (נגן הגרמושקה) ולסיים עם הביטלס.

"בשנת 1964 סיימתי את הלימודים בביה"ס, הזמינו אותי לאודישן במקהלת היכל התרבות בעיר שלנו באוקראינה", נזכרת לידיה במפגש הראשון עם ויאציסלאב. "סיפרו לי שיש שם מוזיקאי טוב שמלווה את המקהלה ושהוא בדיוק סיים שירות צבאי. כשהוא התחיל לנגן הרגשתי מיד שיש בינינו כימיה. הוא היה יפה תואר עם שיער יפה".

השניים ניגנו יחד ולמדו מוזיקה שלוש שנים במכללה, והאהבה פרחה: "מהפגישה הראשונה התחלתי ללוות אותה הביתה וזו הייתה אהבה ממבט ראשון לשנינו", מספר ויאציסלב. "היא היתה צעירה ויפה ואני הייתי מעט יותר מבוגר אחרי צבא, הרגשתי ניצוץ".

אחרי שלוש שנים, כשלידיה סיימה את הלימודים במכללה למוזיקה, הם התחתנו - והיום, כעבור 64 שנה הם חוגגים את ט"ו באב עם חבריהם למקהלה. שאלנו אותם, איך שומרים על האהבה כל כך הרבה שנים? הם לא היססו: "צריך לשמור על ההרגשה של האהבה הראשונה, לכבד אחד את השני ואפילו כשהשיער לבן, אסור שהאהבה תאבד צבע, היא לא נעלמת. גם אם אתה כבר בן 18 כפול חמש האהבה חייבת להישאר, כמו אז בהתחלה".