ג'ון גוטמן, בהכשרתו מתמטיקאי, בחר לחקור את עולם הזוגיות - ובעיקר התמקד בארבע הסיבות המרכזיות שיכולות לנבא גירושין. במשך ארבעה עשורים של עבודה, חקר מעל 3000 זוגות כדי להבין כיצד ניתן לחזות גירושים, ואפילו חשוב מכך - כיצד ניתן לעזור לזוגות לנהל מערכות יחסים טובות, עמוקות, מאושרות ומספקות.
יש כל כך הרבה גירושין, ועדיין לא נמצא תחליף אמיתי לזוגיות המסורתית. הפתרונות האחרים לא תפסו ולא הביאו לתחליף מוצלח. נכון, רבים מהנישואים שמתחילים בהתלהבות עצומה מסתיימים באכזבה. שיעור הגירושין עומד על 50%, אך בסופו של דבר - אין אלטרנטיבה אמיתית. גם החלום ש"פרק ב'" יביא את הישועה התפוגג - מבחינה סטטיסטית שיעור הגירושין בפרק ב' גבוה אפילו יותר.
אלה שנשארים בזוגיות לאורך שנים חיים בממוצע בין ארבע לשמונה שנים יותר. לכך יש גם השפעה ישירה על מערכת החיסון: מחקרים מצאו שגירושין עלולים לדכא את המערכת החיסונית.
אז מהי הסיבה המרכזית שבגללה אנשים מתגרשים?
"הסיבה העיקרית היא חוסר תקשורת, או חוסר הבנת התקשורת - מה שמוביל למריבות, כעסים, מירמור וריחוק רגשי. זה קורה גם כי אנשים מזניחים את היחסים ומתמקדים בעבודה ובילדים, מאבדים את עצמם ואת הזוגיות לאורך השנים בשל שגרת הבית, עייפות ושחיקה. אהבה ותשוקה לא יכולות להתקיים במצב כזה - הן דומות לצמח שזקוק להשקיה".
גוטמן זיהה ארבעה דפוסי תקשורת במהלך ריבים, אשר מנבאים גירושים באופן מובהק. הוא כינה אותם "ארבעת הפרשים של האפוקליפסה". לדבריו, מספיקות לו 15 דקות של צפייה בתקשורת זוגית כדי לחזות גירושין בוודאות של מעל 90%.
מהם ארבעת הפרשים?
הפרש הראשון: ביקורתיות
יש להבחין בין ביקורת מועילה - הכרחית לעיתים - לבין ביקורתיות תכופה והרסנית. ביקורת שנעשית מתוך רצון לפגוע, לגמד, לקנטר או ללעוג, הופכת את האדם השני למתוסכל ומתגונן. כאשר הביקורת מנוסחת כך שמשתמע ממנה שמשהו פגום באישיותו של בן הזוג, היא מזיקה במיוחד.
הפרש השני: בוז
לעג, סרקזם, ציניות - כל אלה יוצרים רעל במערכת היחסים. שימוש בבוז, התנשאות ויהירות הוא גורם משמעותי להידרדרות הקשר. גוטמן גילה שגברים ונשים מבטאים בוז בדרכים שונות: גברים נוטים לחקות את בנות זוגם באופן משפיל, בעוד שנשים מגלגלות עיניים.
הבוז - הכולל גלגול עיניים, לגלוג והומור עוין - הוא המנבא החזק ביותר לגירושין.
הפרש השלישי: הגנתיות
כאשר אנשים מרגישים מותקפים, הם מגיבים בהתגוננות - מצב שבו הם שומעים כדי להשיב, לא כדי להבין. תגובה כזו יוצרת תחושת התעלמות אצל הצד השני, שמובילה להסלמה. הפתרון הוא להקשיב מתוך רצון להבין, או לבקש זמן לעיבוד הדברים ולחזור לשיחה כשנרגעים.
הפרש הרביעי: הימנעות
זהו מצב שבו אחד מבני הזוג משתתק, נאטם, או עוזב את הסיטואציה. לפעמים מדובר בפחד לפגוע, ולפעמים בניסיון לשלוט במצב דרך שתיקה. התוצאה - תחושת התעלמות והתבצרות, שמובילה להסלמה. שתיקות רועמות נחשבות כיום לסוג של אלימות רגשית.
איך מנטרלים את ארבעת הפרשים?
גוטמן ואשתו, ד"ר ג'ולי גוטמן, פיתחו את מה שהם מכנים "חיסונים" לכל אחד מהפרשים:
במקום ביקורת – בקשה:
נסחו את מה שאתם מרגישים, ואז את מה שאתם צריכים – מבלי להאשים או לשפוט. גישה זו מעלה את הסיכוי להקשבה ופתיחות.
במקום בוז - אכפתיות:
אכפתיות מורכבת מהבעת רגשות וצרכים באופן מכבד, וגם מהיחס הכללי בין אינטראקציות חיוביות לשליליות. לפי גוטמן, יש לשמור על יחס של 5:1 - חמש אינטראקציות חיוביות על כל אחת שלילית.
במקום הגנתיות - אחריות:
לקחת אחריות, אפילו חלקית, על הסכסוך. לשדר שותפות, אמפתיה ורצון להבין - לא אשמה חד־צדדית.
במקום הימנעות - פסק זמן מודע:
כשהאדם מוצף (קצב לב גבוה מ־100 פעימות בדקה), הוא לא מסוגל לעבד רגשות. במקרה כזה - קחו פסק זמן של לפחות 30 דקות, לא יותר מ־24 שעות, ואז חזרו לדיון.
לסיכום
עכשיו, כשאתם מכירים את ארבעת הפרשים וגם את החיסונים שלהם - שימו לב לרגעים שבהם הם מופיעים בזוגיות שלכם. זכרו: ככל שתצליחו להשאיר את ארבעת הפרשים מחוץ למערכת היחסים שלכם, כך תגדילו את הסיכוי לחיים זוגיים בריאים, משתפים, מכילים ויציבים.
מתי וינברג הוא יועץ ומטפל זוגי ואישי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו