מיכה וענת (שמות בדויים) היו בני זוג במשך שנים ארוכות, וכשהחליטו להתחתן, היו מלאי חששות לקראת הפגישה בביתו של הרב המחתן. אחרי ההמלצות שקיבלו על הרב דוד, וגם קולו המרגיע בשיחות הטלפון, הם הגיעו לפגישה והרגישו שלמים עם ההחלטה לבחור בו.
אחרי שיחת היכרות קצרה, מיכה ביקש מהרב שיסביר לו את מהלך החופה ומשמעות הדברים, והבהיר את הרצון המשותף שלהם: "אנחנו רוצים חופה קצרה".
• בסוף מנצחים הכל: החתן שאיבד את אחיו רגע לפני החתונה
• מרגש: הכלה שאיתרה את אימה הביולוגית לקראת החתונה
"כאן יש מנהג מאוד יפה, שבו החתן מברך על הטלית", אמר. ענת קמה ולחשה למיכה כמה מילים על איזה ארגז, והם מיד סיכמו: " אם זה לא הכרחי - אנחנו לא מעוניינים בטלית". הרב דוד הרגיש מיד שנגע בנקודה כואבת, אבל הפגישה המשיכה בנינוחות והם נפרדו בחיוך ובברכת הדרך.
בערב החתונה, אחרי שחתמו על הכתובה, הקהל שבא לשמח את מיכה וענת ביום שמחת ליבם כבר עמד סביב החופה. המנגינה שברקע הזמינה את החתן והכלה לצעוד יחד בשביל הפרחים המואר אל החופה. ההורים, הסבים והסבתות, האחים והאחיות עמדו תחתיה נרגשים ופניהם, כמו אלה של הקהל, היו מופות אל קצה השביל כדי לזהות ראשונים את החתן והכלה שעמדו לצעוד יחד אל המעמד המרגש.
הרב דוד בדיוק סיים עוד שיחה עם עדי הקידושין, ועבר עמם על תפקידם ההלכתי החשוב תחת החופה, פרט אחרי פרט. גם הוא היה מופתע כשמנהל האירוע ניגש אליו ולחש באוזנו שהחתן והכלה קוראים לו בדחיפות. המוזיקה התחילה כבר את הסיבוב השני, והרב מיהר אל חדרם של בני הזוג.
"סליחה כבוד הרב", אמר מיכה ופניו היו נרגשות, "אני ממש מתנצלת", הוסיפה ענת ופניה נרגשות עוד יותר. "אל תדאגו", ניסה הרב דוד להרגיע אותם במבוכה, " הכל בסדר?". "אני יודע שאמרנו לך שאנחנו לא רוצים טלית תחת החופה, ועדיף כמה שיותר קצר ומהר אבל...", הוא ניסה להמשיך אבל הדמעות חנקו את מילותיו והוא השתנק.
"אני אגיד לך במה מדובר", המשיכה אותו ענת. אחרי הפגישה איתך פתחנו את הארגז ששמנו בעליית הגג. לאורך כל הזוגיות שלנו הכנסנו לארגז הזה את כל הפחדים שהבאנו מהבית. את כל מה שחששנו שיפריד ביננו ויעשה לנו רע".
מיכה הוציא לפתע שקית ושלף מתוכה טלית מצהיבה עם ריח צמר ישן-נושן. ענת הוציאה מתוכה בשתי ידיה קלף קטן מעור ובו נוסח תפילת הכלה. "זה היה של סבא", אמר מיכה. "סבא רק חטף מכות וסבל בגלל הטלית הזו. גדלתי כל חיי בתחושה שהדבר הזה יביא לי רק נזק ופחד". הרב דוד היה חסר מילים, וענת המשיכה: "זו ברכת הכלה של סבתא רבה שלי. היא נכתבה ע"י אביה שהיה רב גדול וחשוב בגרמניה. פחדתי גם אני, לא רציתי להכניס אותה אל הערב הזה. אל החיים שלי".
הרב דוד ניסה לסדר את המחשבות, ורק סינן בחיוך מרוגש: "אז מה עכשיו, מה אתם רוצים לעשות?". "אני רוצה כמה דקות לקרוא את מה שכתוב כאן", אמרה ענת. "ואני רוצה לברך על הטלית הזו תחת החופה", אמר מיכה. הרב דוד לא ידע את נפשו מרוב התרגשות ורק שאל: "מאיפה הכוחות האלה שלכם?".
ענת, שכבר הייתה שטופת דמעות אמרה: "חשבנו פתאום, שאם ברגע הגדול הזה שבו אנחנו הולכים להתחתן נמשיך לפחד ממי וממה שאנחנו, נמשיך לסגור את הזהות שלנו בארגז, איזה מין בית נקים? אני רוצה שהילדים שלנו ירגישו וידעו שהם גם חלק מהסיפור הזה שנקרא עם ישראל, כמו שסיפרת לנו בפגישה בבית שלך".
הרב דוד חייך בנחת. ענת החלה לקרוא בקול חרישי את ברכת הכלה: "ריבונו של עולם, הרי אני באה אליך בשמחה רבה, להודות לך על שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, ויגל כבודי, בשעה הקדושה זו, עת מוחלים כל העוונות..."
"אתה יכול לומר לי מה מברכים ואיך לובשים את זה?", שאל בינתיים מיכה. הדמעות עמדו על קצה עיניו של הרב דוד אבל גם הוא הצליח לראות שעיניו של החתן כבר אדומות וידיו רעדו מהתרגשות.
ובשעה שעמדו תחת החופה ומיכה החזיק בשתי ידיו ובירך בהתרגשות: "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להתעטף בציצית" גם עיניו של הרב התמלאו בדמעות של שמחה והתרגשות. "אשרי העם שככה לו", לחש לעצמו הרב דוד.
מיכה וענת עמדו בפנים מחייכות, והרגישו שייכים ושלמים עם כל מעגלי חייהם.
במדור "מתחת לחופה" נביא לכם את סיפורי האהבה הכי יפים ומרגשים, של זוגות שהתחתנו דרך ארגון רבני צהר, שמטרתו היא גישור הפערים בין דתיים לחילוניים. כחלק מפעילותו, הארגון מקיים חופות אורתודוכסיות דרך הרבנות, ומקרב לבבות.
הרב שי ויצמן הוא רב מחתן בצהר
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו