בספרו "גברים ממאדים נשים מנגה" כתב ד"ר ג'ון גריי שגברים הם כמו גומיות. הם צריכים להתרחק כדי להתקרב שוב. הריחוק מאפשר להם להתחבר לאני העצמי שלהם, ואז לשוב אל בת הזוג שלהם כשהם מלאי אנרגיה, מוטיבציה, אהבה ותשוקה.
זה בדיוק מה שבן רצה לעשות: להתרחק ממעיין כדי להתקרב מחדש, לחוש געגוע ולהתמלא באנרגיות. אבל משהו בדרך לא באמת עבד לו לפי הספר. הריחוק לא גרם לו להתגעגע, והלבד הפך ליותר מדי כיפי וטוב. אולי בגלל שאת הלבד שלו הוא בילה בניו יורק הנפלאה ולא בסביבה הטבעית שלו, אולי משום שהוא היה עסוק מדי בהזדמנות עסקית מרגשת שמילאה אותו, אולי משום שחמישה ימים לא הספיקו לשם כך או שזה היה משום שמעיין הלחיצה שוב ושוב "אבל אתה מתגעגע? נו, תגיד כבר!" כך שלבסוף, הוא לא מצליח למתוח את הגומייה עד הסוף, והיות שכך אין לו את התנופה לחזור אליה במלוא הכוח.
או שממילא שום גומייה או מתיחה לא תעזור לגבר שלא לגמרי בעניין שלך.
תני לו קצת זמן להתגעגע. בן. צילום: מתוך הסדרה
בזמן יצירת זוגיות, שלב הגעגוע כמעט הכרחי ליצירת הקשר. אלא שב"חתונמי", שם הכל אינטנסיבי ולחיץ, אין אפשרות לעשות פאוזה ולהתגעגע. המעבר המיידי למגורים משותפים והלחץ במשך 42 ימים רצופים לא מאפשר זאת. אין למתמודדים רגעים עם עצמם שבהם הם יכולים שנייה לנשום, לעכל את הדבר הגדול הזה שקורה בחייהם, ולהבין איך הם מרגישים עם זה. הם משתתפים בתוכנית ריאליטי שצריכה להפיק רייטינג כאן ועכשיו. אין זמן לחפש ואולי למצוא געגוע.
בעונה הקודמת איתמר קפץ על הבידוד שלו כעל מציאה ודחה את קארין כשרצתה להצטרף אליו לבידוד. הוא אמר בצורה מפורשת שהבידוד עבורו הוא האפשרות לתפוס קצת ומרחק ולבחון אם הוא מתגעגע. זה בדיוק מה שבן מבקש לעצמו. כן, נחמד לו עם מעיין והיא כיפית והוא נהנה איתה, אבל הוא צריך גם קצת חופש ואוויר לעצמו. בן/בת זוג חייבים להבין את זה. בטח אם מדובר בבני זוג שעברו את גילאי 35.
מי שרגיל להיות רווק/ה ולבד, צריך זמן כדי להתרגל לנוכחות שם בן/בת זוג באופן מלא בחייהם. מדובר בתהליך שלוקח זמן, גם אם שני הצדדים עפים אחד על השנייה. נכון, זה לא חייב לקרות לכולם: הנה, קטיה וליאור מיד עוברים לגור יחד גם אחרי התוכנית, אבל הם לא מייצגים את הרוב. גם יעל אמרה זאת.
לבן לא היה זמן לעצמו מהרגע שהכיר את מעיין, ועכשיו כשהוא טס לחמישה ימים הוא מקבל את הזמן הזה לעצמו. אלא שמעיין לא באמת נותנת לו את האוויר שהוא צריך, ודוחקת בו להגיד לה שהוא מתגעגע.
אבל הוא לא.
"אם אני מתגעגע – אני אגיד. ואם לא – למה להעמיד אותי בפינה הזאת?" הוא מתלונן שעכשיו הוא לא יכול ליהנות מניו יורק כפי שרצה, שהוא חוזר לארץ מבואס.
ההמלצה לרוב היא לתת לאחר את הזמן הנדרש לו, לעודד ולתמוך בפעילות שלו ולא להלחיץ. מי שמתגעגע – יודע לומר. אם לא בטלפון, אז כשהוא חוזר ומרגיש כמה התגעגע. אם הוא לא מרגיש געגוע, לרוב הוא גם אומר, רק שהמילים אחרות לגמרי.
אני צופה שבניגוד ל"אני מאוהב בניו-יורק" שהיה מהתל ולא במקום מול מעיין, הפעם הוא יאמר לה את האמת. לא תהיה לו ברירה. כי מעיין אמנם חיה בעולם שכולו טוב, ומספרת לעצמה סיפורים כמו ש"קופה" זה בעצם שם קוד ל"אני אוהב אותך" וכמה הוא רוצה להגיד לה את זה אבל מתקשה כרגע וזה בסדר והיא מבינה... אלא שגם לסיפורי הסבתא האלה יש גבול. וגם מעיין תרצה תשובות.
הכותבת היא מחברת המדריך המעשי ליצירת זוגיות: "מכל מחזריי השכלתי" ומסייעת נשים ליצור זוגיות. למעקב: בפייסבוק ובאינסטגרם
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו