נדון לכישלון: למה נשים מתאהבות במניאקים?

לאחרונה נפגשתי עם כמה מחברותיי בבית קפה בתל אביב. הן שאפתניות, מצליחות, ובמסע לחיפוש אחר האחד. במהלך השיחה, עלו הצעות למועמדים ראויים לשידוך. כך למשל, לחברתי רונה (השם שמור במערכת), עורכת הדין רווקה בת 30, הצעתי לשדך חבר שהוא מורה צעיר.

רונה דווקא הייתה מרוצה מהתמונה של השידוך הפוטנציאלי. אך כששמעה כשהוא מורה בבית ספר יסודי, עם תכונות אופי הנחשבות בעניי החברה לנשיות כמו: רכות, הקשבה, טיפול והכלה, היא סירבה. "זה פשוט לא מושך בעניי גבר כזה. למה שאני אתפשר על גבר שהוא מורה?".

רונה היא אישה שאפתנית, תחרותית וקרייריסטית עם קבלות של הצלחה ומשכורת גבוהה הרבה מהממוצע. אני גאה בה על כך, וההישגים שלה יכולים להוות דוגמה לנשים רבות. אך כשזה מגיע לגבר שאיתו היא רוצה לחלוק את חייה, גבר קרייריסט נחוש ומצליח עם חספוס בסגנון "הילד הרע", היא טועה בגדול.

כהומו, שניטרלי במלחמת המינים בין גברים לנשים, אני יכול להעיד שהמרדף אחרי הילד הרע במטרה לביית אותו - נדון לכישלון. בטווח הארוך, בחירה כזו יכולה לעקר את כישוריה ואופיה האמיתי של רונה.

גם המרדף אחרי ה"פלייבוי" הוא הפסד לכל הצדדים. בחיים האמתיים אנשים לא משתנים, הם רק מזדקנים. גם גברים מפסידים מהמרדף של נשים אחרי הגבר הרע משום שגברים טובי לב שבאמת מחפשים זוגיות צריכים לנסות ליצור חספוס ולהיות משהו שהם לא.

בנות יקרות, היום זה יום האישה הבינלאומי. בשבילכן, תצאו מהחלומות על האביר על הסוס הלבן שרץ אל הנסיכה עם חרב שלופה כדי להצילהּ (ובסוף שוכב עם אחותה) אלא אל תשללו גבר רך שיודע לבשל (או לחלופין מורה). אחד כזה יכול להיות יותר בבית בעתיד וגם סביר שתהיה לו גישה לטיפול בילדים.