"קוראים לי סוטה, ואני רק רוצה לאהוב"

אני הבחור שעובר מולך ברחוב. הבן של השכן, הקולגה בעבודה, החבר מהמילואים, אח שלך, הבן שלך, ואני הומו.

אני כאן, קרוב אליכם. להט"בים באים בכל הצבעים ובכל מקום: ימנים ושמאלנים, עשירים ועניים, במרכז ובכפר, ערבים ויהודים, דתיים, מסורתיים, חילוניים ואפילו חרדים. אז איך יכולים להגיד למישהו קרוב שהוא פחות שווה? איך את יכולה לומר למישהי שקרובה אליך שאסור לה לאהוב?

לאחרונה שוב נשמעים קולותיהם של הומופובים, מדברים אליי בשנאה, קוראים לי סוטה. טוענים שזה לא מוסרי שלהט"בים יקימו משפחה, טוענים שחוק הפונדקאות נוגד את ערכי המשפחה ואת טובת הילד. אתם יודעים מה? אני מתסכל על כל המשפחות הגאות, ברוך השם, כמה אהבה יש שם. האין זה לטובת אותם הילדים וערכי המשפחה שיגדלו לדעת שההורים שלהם הם אזרחים שווים במדינה? האין זה לטובת הילדים שלכם? הנכדות שלכן?

אם אתם חושבים שהשנאה תמנע מאתנו לאהוב ולהקים משפחות – אתם טועים. אנחנו נבחר באהבה, אהבה אמתית עם תשוקה ולא כזו שהיא למראית עין. נקים משפחות עם המדינה או בלעדיה, לא נוותר על עצמנו, על המשפחות והחברים שלנו. תאמינו לי, אנחנו לא מחפשים להזיק לאף אחד ממכם, הסטרייטים.

"אם אתם חושבים שהשנאה תמנע מאתנו לאהוב ולהקים משפחות – אתם טועים" // צילום: GETTY

המדינה וההומופוביה יכולה לקחת מאיתנו את השוויון רק לעוד זמן קצר. כי אנחנו, בקהילה, מאמינים שהאהבה תגבר על השנאה, ואם לא היום אז מחר.

החודש אנו זוכרים דרך מצעדי הגאווה את הלהט"בים שנרדפו, עונו ונרצחו בארץ ובעולם, שכל חטאם היה שבחרו באהבה, בחופש להיות מי שהם. לזכרם של רבים כמו ניר כץ, שירה בנקי, בלה וינשטיין, ליז טרבושי ועוד הרבה אחרים שקולם לא נשמע.

נצעד גם בהוקרה לוותיקי הקהילה, שנלחמו נגד האפליה והדיכוי של החברה כלפיהם ושילמו פעמים רבות מחירים קשים ורבים. נצעד על כל האהבות שנותרו בארון מחשש ודיכוי, נצעד נגד האפליה של הממסד, נצעד למען השוויון, נגד השנאה. נצעד למען האהבה. יש בכוחנו להרבות אהבה בעולם! תצטרפו אלינו?