עשרים שנה אחרי ש"מארי אנטואנט" של סופיה קופולה התקבל בשריקות בוז בפסטיבל קאן, קשה לחשוב על הסרט בלי לחשוב קודם כל על הצבעים שלו. ורוד פודרה, תכלת, פיסטוק, שמנת, אפרסק, משי מבריק, נוצות, סרטים, פנינים ועוגות שנראות כמעט כמו אביזר אופנה. מה שנחשב ב-2006 לעיבוד היסטורי חופשי מדי הפך בינתיים לאחת האסתטיקות המזוהות ביותר בקולנוע של שני העשורים האחרונים.
לרגל יום הולדתו ה-20 של הסרט, ארמון ורסאי עצמו מציג כעת תערוכה מיוחדת בפטיט טריאנון, שנוצרה בשיתוף קופולה וכוללת תלבושות מקוריות, נעליים שעיצב מנולו בלאניק, אביזרים, צילומי סט, תסריטים ורישומי עיצוב. אפילו ורסאי מגדיר כיום את האסתטיקה של הסרט כ"סגנון מארי אנטואנט" שהשפעתו עדיין ניכרת באופנה, בעיצוב ובצילום.
טריילר "מארי אנטואנט" (2006, סופיה קופולה)
לא שיעור בהיסטוריה - פנטזיית אופנה
קופולה מעולם לא ניסתה ליצור שחזור מוזיאוני מדויק של המאה ה-18. היא רצתה שמארי אנטואנט, בגילומה של קירסטן דאנסט, תיראה ותרגיש כמו נערה צעירה שנזרקה לתוך עולם של פאר, כללים ולחצים חברתיים - ולכן הבגדים הפכו לכלי מרכזי בסיפור.
מעצבת התלבושות האיטלקייה מילנה קנונרו, שזכתה על עבודתה בסרט בפרס האוסקר לעיצוב התלבושות, שמרה על הצלליות הבסיסיות של התקופה - המחוכים, החצאיות הרחבות והמבנים המוגזמים - אבל הרשתה לעצמה חופש רב בצבע. מדריך רשמי של האקדמיה האמריקאית לקולנוע מציין שקופולה ביקשה פלטת צבעים בהשראת מקרונים צרפתיים, וקנונרו יצרה בהתאם שמלות בגוני "שרבט", גם כאשר הצבעים לא תאמו בהכרח בגדים היסטוריים ששרדו מאותה תקופה.
וזה אולי סוד כוחו של הסרט: ורסאי שלו אינו חום, זהוב וכבד, אלא צעיר, מתוק וכמעט אכיל.
נעלי מנולו בלאניק בעיצוב מיוחד לסרט "מארי אנטואנט"
View this post on Instagram
והנעליים? מנולו, כמובן
גם הנעליים לא היו פרט שולי. קנונרו פנתה למנולו בלאניק, שעיצב לסרט כ-40 זוגות במיוחד עבור דמותה של מארי אנטואנט. בלאניק חקר נעליים מהמאה ה-18 באוספי מוזיאון V&A בלונדון וב-Musée Carnavalet בפריז, אך העניק להן את הפרשנות המזוהה איתו - סאטן, רקמות, סרטים, גדילים וצבעי ממתקים.
החיבור הזה בין מחקר היסטורי לקוטור מודרני הפך לאחד מסימני ההיכר של הסרט. באחד המונטאז'ים המפורסמים אף הוחדרה לרגע נעל Converse בין נעלי התקופה - קריצה מכוונת לכך שקופולה אינה באמת מנסה לגרום לצופה לשכוח שמדובר בנערה צעירה שמדברת בשפה של זמננו. Vogue הגדיר בדיעבד את התוצאה כשילוב בין רוקוקו לפאנק וניו-ווייב.
מארי אנטואנט הפכה שוב לאייקון אופנה
עד כמה הסרט השפיע? מוזיאון V&A הקדיש ב-2025-2026 תערוכה שלמה ל"סטייל של מארי אנטואנט" ("Marie Antoinette Style"), ובה הוצבו זה לצד זה פריטים היסטוריים שהיו שייכים למלכה, תלבושות מהסרט, נעלי בלאניק ועיצובים של בתי אופנה כמו Dior, Chanel, Moschino, Valentino ו-Vivienne Westwood. המוזיאון מציג את מארי אנטואנט כאחת מדמויות האופנה המתמשכות ביותר בהיסטוריה - ומונה במפורש את קופולה כאחת היוצרות שעיצבו מחדש את הדימוי שלה עבור דור חדש.
וההשפעה ממשיכה. ב-Vogue World 2025 שוחזרה במיוחד אחת משמלות הסרט עבור השחקנית ג'וליה גארנר, ובצילום אחר של המגזין יצר ניקולה ז'סקייר מלואי ויטון מראה בהשראת הפרופורציות המוגזמות והמלמלות של בגדי החצר מהמאה ה-18.
סרט שנראה היום אפילו יותר אופנתי משהיה אז
החומרים החדשים שנחשפים לרגל 20 השנה רק מחזקים את המיתולוגיה. צילומי מאחורי הקלעים של אנדרו דורהאם מציגים את דאנסט וג'ייסון שוורצמן בבגדי חצר מפוארים כשהם מחזיקים iPod, עובדים על Apple PowerBook או מסתובבים בין הטייקים - התנגשות מושלמת בין המאה ה-18 לשנות ה-2000, שמרגישה היום כמעט כמו קמפיין אופנה מתוכנן. גם CNN מציינים שהתמונות הפכו עם השנים לקפסולת זמן בפני עצמן.
בסופו של דבר, "מארי אנטואנט" אולי לא לימד את הצופים איך בדיוק נראתה צרפת שלפני המהפכה. הוא עשה משהו אחר: הוא קבע איך דור שלם מדמיין אותה. צבעי מקרון, מחוכים, נעלי סאטן, שיער נפוח, שמפניה, עוגות וורוד פודרה - עשרים שנה אחר כך, נדמה שהשפה האופנתית שקופולה וקנונרו המציאו חזקה כמעט יותר מההיסטוריה עצמה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו