יש מותגי אופנה שנעלמים כמעט בלי שאף אחד שם לב, ויש כאלה שהשאירו אחריהם חותם של ממש. במשך שנים הם היו חלק בלתי נפרד מהאופנה של התקופה, כיכבו בארונות של מפורסמים, הופיעו במגזינים והפכו לפריטים שכל מי שהיה "בעניין" רצה לעצמו.
אבל אופנה, כידוע, לא עוצרת לרגע. טרנדים מתחלפים, טעמים משתנים וגם מותגים שנראים בלתי מנוצחים עלולים למצוא את עצמם מחוץ למשחק.
הנה שמונה מותגים אייקוניים שפעם היו גדולים במיוחד - והיום אפשר למצוא אותם בעיקר בזיכרונות ובחנויות וינטג'.
Gunne Sax - השמלות הרומנטיות שהפכו לאייקון
מותג השמלות האמריקאי Gunne Sax נוסד בסן פרנסיסקו ב־1967, ובשנת 1969 חבר למעצבת ג'סיקה מקלינטוק. היא זו שהפכה את השפה העיצובית שלו למזוהה כל כך: שמלות רומנטיות בהשראת סגנון כפרי, התקופה הוויקטוריאנית והרנסנס.
המותג הפך לפופולרי במיוחד בשנות ה־70, והשמלות שלו היו בדיוק מה שהיום היינו מכנות "וינטג' חלומי". אפילו הילרי קלינטון לבשה שמלת Gunne Sax בחתונתה עם ביל קלינטון ב־1975.
שמלת וינטג' של Gunne Sax / רשתות חברתיות
בשנות ה־80 המותג שינה כיוון והתאים את עצמו לאופנה של התקופה, עם שמלות נשף צמודות יותר וחצאיות רחבות מבדים כמו סאטן וטפטה. Gunne Sax כבר לא מייצר בגדים חדשים, אבל דווקא היום פריטי וינטג' שלו נחשבים מבוקשים מאוד בקרב אספנים וחובבות אופנה.
Caché - כוכבת הקניונים של שנות ה־90 וה־2000
Caché נוסד במיאמי ב־1976 והתמחה בתחילה בבגדי ערב ואירועים לקהל צעיר. במשך השנים הוא התרחב במהירות, ובין 1999 ל־2006 כמעט הכפיל את מספר החנויות שלו - עד שהגיע ל־306 סניפים.
בהמשך המותג הרחיב את ההיצע גם לבגדי קז'ואל וספורט, אבל דווקא העיצובים של סוף שנות ה־90 ותחילת שנות ה־2000 הם אלה שמעניינים היום את חובבות הווינטג', וזה לא במקרה. האסתטיקה של Caché משתלבת היטב עם קאמבק ה־Y2K, שהחזיר לאופנה לא מעט מהטרנדים של אותה תקופה.
Arpeja - המותג שהרוויח מיליונים משמלות במחיר של עד 50 דולר
Arpeja נוסד בלוס אנג'לס ב־1961 כמותג אופנה לנשים צעירות, ובהמשך החזיק תחתיו שורה של מותגים נוספים, בהם Young Innocent, Young Victorian, Young Edwardian ו־Ms. Arpeja.
הבולט שבהם היה Young Edwardian, שהתמחה בשמלות בהשראת אופנת תחילת המאה ה־20, סגנון שהזכיר את Gunne Sax.
אחת הדמויות המסקרנות שעבדו בחברה הייתה המעצבת סו וונג, שהחלה את דרכה כמתמחה והפכה למעצבת הראשית של החברה כבר בשנות ה־20 לחייה. בסוף שנות ה־70 המותג אפילו נעזר בכוכבת "וונדר וומן", לינדה קרטר, בפרסומות מודפסות.
ב־1977 החברה רשמה רווח של 50 מיליון דולר - וכל זה ממכירת שמלות שמחירן לא עלה על 50 דולר. אחת השמלות, עם אפליקציית שמש, הייתה לבדה אחראית למכירות של 2 מיליון דולר. אבל ההצלחה לא נמשכה לנצח, והחברה מוזגה אל מחוץ לקיום עד 1979.
Henri Bendel - חנות היוקרה ששינתה את השדרה החמישית
אם יש שם שמזוהה עם עולם האופנה הניו־יורקי, זה Henri Bendel. המותג פעל במשך לא פחות מ־123 שנה, ובמקור התמחה בכלל בקופסאות לכובעים ובתיקים. בהמשך הוא הפך לבית אופנה וקמעונאות יוקרתי, עם חנות דגל אייקונית בשדרה החמישית בניו יורק. החנות הייתה אחראית לכמה חידושים בעולם הקמעונאות של השדרה היוקרתית, בהם קיום תצוגות אופנה ומבצעים עונתיים גדולים.
Henri Bendel מכר תיקים, תכשיטים, משקפי שמש ואביזרי אופנה, ובהמשך הפסיק למכור בגדים.
ב־1985 נרכשה החברה על ידי L Brands, אבל בסופו של דבר היא התקשתה להישאר רווחית. בשנת 2019 נסגרו כל 23 החנויות שנותרו, כולל חנות הדגל המפורסמת, יחד עם האתר - ובכך הגיע לסיומו פרק של יותר ממאה שנה בתולדות האופנה האמריקאית.
Claire McCardell - המעצבת שהפכה את האופנה לנוחה יותר
לא כל אייקון אופנה חייב להיות מזוהה עם שמלות נוצצות. קלייר מקארדל הייתה אחת המעצבות שהפכו את הבגדים היומיומיים לנוחים, פרקטיים ועדיין אופנתיים.
במהלך מלחמת העולם השנייה, העיצובים שלה התאימו במיוחד לנשים עסוקות. היא שילבה בגדים שנראו טוב עם אלמנטים פרקטיים כמו כיסים, גזרות מתכווננות ובדים שאפשרו חופש תנועה.
ב־1942 היא הציגה את שמלת ה־Popover - אחד העיצובים המזוהים איתה ביותר. מקארדל נחשבת לאחת החלוצות של מה שכונה "הלוק האמריקני", והיא עבדה עם חומרים כמו דנים וג'רזי לצד חליפות, בגדי ספורט ושמלות.
אחד מעיצוביה, חליפה אפורה מ־1950, נמצא כיום באוסף המוזיאון הלאומי להיסטוריה אמריקנית של הסמית'סוניאן.
לאחר מותה ב־1958, בגיל 52 בלבד, החליטה משפחתה לסגור את המותג. מבחינתם, היה כמעט בלתי אפשרי להמשיך את העסק בלי האישה שהייתה הלב והחזון מאחוריו.
Thea Porter - האישה שהביאה את הבוהו למסלול
הרבה לפני שהמילה "בוהו" הפכה לחלק בלתי נפרד משיח האופנה, הייתה תיאה פורטר. המעצבת הבריטית הייתה מזוהה עם סגנון חופשי, דרמטי ורומנטי, ובעיקר עם הקפטנים הזורמים שלה. בשנות ה־60 וה־70 היא עזרה להכניס את המראה הבוהמייני אל עולם האופנה היוקרתי.
ב־1969 הפכה חנות הכלבו Henri Bendel ללקוח הסיטונאי הראשון שלה, וב־1971 היא פתחה חנות בניו יורק.
העיצובים שלה משכו את תשומת הלב של כוכבות כמו אליזבת טיילור ופיי דאנאוויי, ואילו קו בגדי הגברים שלה זכה לאהדה מצד חברי פינק פלויד ואלטון ג'ון. אחד העיצובים המזוהים איתה ביותר היה שמלת האגהבאני - שמלה ארוכה, משוחררת ורקומה שהפכה לסמל של הסגנון שלה.
הבגדים שלה יצאו מהאופנה בשנות ה־80 וה־90, אבל היום פריטי וינטג' של Thea Porter שוב נחשבים למבוקשים.
Sasson Jeans – הג'ינס שנכנס גם לארונות בישראל
ועכשיו למותג שאולי יעורר אצל לא מעט ישראלים תחושת דז'ה וו. Sasson Jeans נוסד ב־1976 על ידי מוריס ששון ופול גז. המותג הפך במהירות לאחד השמות הבולטים בעולם הג'ינס המעוצב, וגם בישראל הוא היה להיט גדול.
הסיפור המעניין הוא שההצלחה של המותג הייתה קשורה במידה מסוימת לבלבול.
השם Sasson הזכיר לצרכנים את מעצב השיער המפורסם וידאל ששון, וחלקם פשוט הניחו שמדובר בג'ינס שלו. הבלבול הזה עזר למשוך קונים לחנויות, ובשלב מסוים אפילו תרם למוניטין של המותג.
אבל Sasson לא הסתמך רק על השם. החברה הפכה את הג'ינס לפריט אופנתי לכל דבר, עם גזרות מעוצבות בסגנון צרפתי ורקמות ועיטורים על הכיסים האחוריים - אלמנטים שהפכו מזוהים מאוד עם הג'ינס של התקופה.
למרות ההצלחה, מאחורי הקלעים העניינים היו פחות זוהרים. המייסד פול גז התמודד עם בעיות משפטיות ואישיות, וב־1986 החברה הגישה בקשה לפשיטת רגל.
המותג נעלם, אבל הג'ינס של ששון נשאר בזיכרון - ובחנויות וינטג' הוא עדיין יכול לעורר לא מעט נוסטלגיה.
Bugle Boy - "אלה ג'ינס של Bugle Boy?"
Bugle Boy התחיל ב־1977 תחת השם Buckaroo International, אבל התקשה בתחילת הדרך. שינוי השם, לצד קמפיינים פרסומיים קליטים במיוחד, עזרו לו להפוך למותג מוכר באופנת הגברים.
מתוך פרסומת למותג
אחת הפרסומות המזוהות איתו כללה את המשפט: "Excuse me, are those Bugle Boy jeans that you're wearing?" - משפט שהפך לסלוגן המזוהה עם המותג.
ב־1983 החברה הציגה לקהל הצעיר את מכנסי הצניחה, שהפכו לאחד הטרנדים הבולטים של התקופה. לצד הג'ינס היא מכרה גם חולצות, מכנסי קרגו וסגנונות נוספים.
החברה ניסתה להתרחב גם לאופנת נשים וילדות, אבל הקווים האלה לא זכו לאותה הצלחה.
ב־2001, אחרי שנים שבהן היה אחד השמות המוכרים באופנת הצעירים, Bugle Boy הגיש בקשה לפשיטת רגל - ועוד מותג אייקוני מצא את עצמו הופך לזיכרון אופנתי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו